קטגוריה: נפש בהחלמה – מדור מחדר האשפוז

"הלילות שלי מאוד לא מאוזנים, קשה לי להירדם בלילה. אני יכולה לישון הרבה ממש או קצת, עד לפני תקופה הייתי מתעוררת וקמה ממש מאוחר בבוקר, ולאחרונה אני מתעוררת לפנות בוקר ולא מצליחה להירדם. וזה מוזר לי מאוד...."

"ואז בתוך כל זה החלטתי לעשות מעשה אמיץ, לבחור בחירה קשה וקורעת. בחירה ששומרת לי על החיים...."

"אם מישהו מבחוץ אומר לי את חזקה ותעברי את זה, קצת קשה לי לשמוע את זה, כי אולי זה מרגיש לי שמבטל את הסבל שלי באמירות של תקווה, וכביכול בלי לתת מקום למצב שאני נמצאת בו...."

"איך אמרה לי המטפלת שלי, בדיוק התחלתי טיפול חדש, (הלוואי ויעלה יפה. קשה לי לתת אמון, להתחבר, לוקח לי זמן...)  אז כשסיפרתי לה שזה מלווה אותי, היא הסבירה לי שזה ממש מחזיק אותי בזמנים קשים, ואני עוברת תוך כדי את הטיפול הכי טוב עם עצמי..."

"אני רוצה לנצח. במלחמת הקיום שלי. במלחמת התקווה. במלחמה שלי מול עצמי, ובכל המלחמות הלא נגמרות. אני מרימה עיניים, בתקווה ובתפילה, שיהיה לי כוחות לכל אותן מלחמות, שאראה ואחווה את מה שנשלח אלי לצלוח או שלא..."

"אני צריכה כל דבר לעשות בעדינות, בזהירות. לא להסתער בבת אחת שלאחר מכן, חלילה, לא יהיה משבר, אכזבה או תחושה שלא הצלחתי כלום. יותר משימות קטנות. דיבורים כאלו, חיזוקים. קצת קצת...."

"מצאתי את כל הדברים שרציתי ואפילו יותר מזה, ממש מתנה מהשם. כאילו הוא בא אלי ואומר לי תראי בת יקרה שלי, אני רואה את המאמצים שלך, אני רואה את הקושי שלך ומגיע לך גם לשמוח. אפילו בדברים קטנים שיעשו לך טוב...."

"רוצה שקט. אולי אני חיה באשליה, שאם אברח לי לאיזה חור נידח כזה, אהיה עם עצמי משהו בתוכי ירגע? יכול להיות שאני מדומיינת, אולי. אבל בא לי. פשוט בא לי. יודעות מה, לא אמרתי הודו, אפריקה, או כל דבר בסגנון. אפילו קיבוץ, מושב. בלי אנשים מוכרים..."

"הגעתי לדירה החדשה, הייתי שם שבוע. ואז קרתה שם תקרית שלא קשורה אלי וחשבו שאני מעורבת בה. האירוע שהיה, מאוד הסעיר אותי, חשבו שאני במצב מסוכן אז שלחו אותי הביתה..."

"האשמה שולטת לי על הנפש, על הגוף, על השכל. בכל מקום היא נמצאת.  לא משנה הסברים, דיבורים. היא קיימת ולא מראה סימני עזיבה.  יש לה תוצאות כואבות, שאני חווה את זה יום יום, שעה שעה.  היא נוגסת בי, עוד חלק ועוד. הורסת לי, הורסת אותי..."