קטגוריה: הסטטוס של ביילי ליפשיץ

"יש אנשים שעבורם טיפול תרופתי הוא חלק משמעותי מהדרך להרגיש טוב יותר. אין בזה בושה ואין בזה כישלון. כמובן, החלטות על תרופות ועל שינוי בטיפול צריכות להיעשות בליווי רופא מתאים. אבל אולי הדבר שהכי חשוב לי לכתוב הוא שלא צריך לחכות שמישהו יתפרק כדי שנבין שהוא מתמודד..."

כי אני לא רוצה שהילד שלי יוותר רק כי אמא אמרה. אני רוצה שיום אחד, כשאני בכלל לא אהיה לידו, הוא יראה מישהו שצריך עזרה, יראה חבר שנשאר בלי, יראה אדם שקשה לו — והלב שלו יזוז מעצמו.

"כי אמא לא באמת יוצאת מהבית. הגוף יוצא. הראש נשאר במטבח. הלב בחדר של הילדים. והטלפון? הוא מוקד שירות לקוחות שפתוח עשרים וארבע שעות ביממה. ובינתיים, אבא יוצא מהבית...."

הוא דיבר על מלחמה שאף אחד מבחוץ לא יכול היה לראות. מלחמה בתוך הגוף. מלחמה בתוך הנפש. מלחמה שאבא שלי ניהל בשקט, בזמן שהעולם כולו בער בחוץ. ואולי בגלל זה השביעי לעשירי פוגש אותי השנה אחרת. כי יש מלחמות שהעולם זוכר בתאריך. ויש מלחמות שהלב זוכר באותו תאריך בדיוק.

"אולי את פשוט אחרי חודש שבו לא היה לך רגע אחד לעצמך. אולי הגוף שלך מחזיק עכשיו את כל מה שלא היה לו זמן להרגיש..."

ביילי ליפשיץ לוקחת צעד אחורה מכל הטקסים והסימוני "וי", ומשתפת בכנות משעשעת ונוגעת ללב למה היא מעדיפה את עבודת המידות האמיתית בשקט שלה מול הבורא, ומה בעיקר מציק לה בערב כיפור

"כמה פעמים חשבתי שאני לא אצליח והצלחתי. וכמה פעמים, גם כשלא הרגשתי, הקב"ה היה שם איתי. והיום אני רוצה שהילדים שלי יכירו אלול אחרת. לא כחודש של פחד, אלא כחודש של אהבה..."

תזכרי שגם לך מותר לעבור את התקופה הזאת בקצב שלך. מותר לך להתגעגע. מותר לך לדאוג. מותר לך להיות גאה ובאותה נשימה לפחד. כי מאחורי כל בן שיוצא לישיבה יש אמא אחת שהלב שלה יוצא איתו מהבית. ❤️

"רגע לפני שאנחנו מוותרים, אולי נזכור משהו חשוב: בשביל בעלך זו אמא שלו, ובשביל הילדים שלך זו הסבתא שלהם – המשפחה שהם גדלו איתה ואוהבים, גם אם היא לא מושלמת. לא כל קשר חייב להיות קל כדי שיהיה שווה להשקיע בו...."

"ולפעמים דווקא האדם השקט, זה שלא עושה רעש ליד כולם, הוא שקם לפנות בוקר כדי שלך ולילדים לא יחסר כלום, שמוותר על עצמו בשביל המשפחה, שנושא על הכתפיים את כל הדאגות כדי שלך יהיה קל יותר...."