היום, בפינת השאלה המתאימה להישאל על ידי אנשים רגישים, כאלה היודעים להנות מקדושת החיים מתוך לכאורה "כלום" שבורא עולם שתל בסביבותנו, אני כבר עושה ספויילר לפני שנתקדם, מפני שהאנשים האלה, הנהנים מאותם "כלומים", הם האנשים העשירים באמת. צדיקים, ממונם חביב עליהם, לא רק בכוונת כסף וחומריות אלא בכוונת ההנאה מהפחים הקטנים, פרחים, קפה טעים, מילה בתפילה שפותחת את שק הדמעות, יכולות שגם אם לא נולדנו איתן יש אפשרות לחזור אחורה ולפתח, "תראי תראי את הרגל של הנמלה הזאת".
כשנולדנו, החוויות האלה היו שגורות בתוכנו, סתם שכחנו לחיות את הכישרון הפשוט הזה באפשרות לשים לב לפרטים 'הקטנים-גדולים' שהקב"ה שתל בעולמו בכזה מגוון ושפע ועוד אמר לנו עליהם: "קחו, תשתמשו, תחיו, בצוותא, איתי, איתכם. יחד. תנו לי לתת לכם".
המילים המונחות כאן היום נכתבות עבור אינסוף כמויות של מיילים מחממי לב ושואלי שאלות שהגיעו מכן, קוראות הטור, בהתייחס לכור שפורסם כאן לפני שבועיים, זה שעסק ב'טריגרים' ו'גלימרים'.
עכשיו התחלנו.
-מישהי אחת כתבה לי משהו על משל הדגים של וואלאס, נו, על הדגים הצעירים עליהם כתבתי, שהסתכלו אחד על השני בעקבות השאלה של הדג הזקן שעבר שם ושאל אותם תוך כדי שחיה, "חברה איך המים?". כשהתרחק הם שאלו אחד את השני בתמיהה, "מה זה מים?".
– מישהי אחרת חיממה את ליבי כשכתבה שהעיתון שלנו, 'קטיפה', הוא 'גלימר' אחד גדול, בפני עצמו, כולו.
– אחרות כתבו כמה שזה נושא יהודי, ברור בנות, אין שום דבר חדש תחת השמש, ההובי שלי הוא לראות איך העולם מתעורר אט אט לרעיונות יהודיים עתיקים, איך כולם עוטפים במילים מפוצצות, רעיונות חז"ליים שהיו פה מזמן כבר קודם.
בדיוק בערך כמו נושא הגלימר המבריא נפשות רבות וחסרונן, עליו כתבתי כאן.
– אבל מ' שאלה משהו פרקטי עליו אשמח לפרט.
תזכורת קצרה למי שפספסה: 'טריגר' הוא משהו שמגיע מבחוץ, או מחשבה שלנו שבאה מבפנים, באזורים שאנחנו כבר יודעים שיקפיצו לנו את הטוסטר האישיותי הכאוב: אנשים ספציפיים שאנחנו כבר יודעות שיש להם פוטנציאל להרגיז אותנו, מצבים משפחתיים, סיטואציות בעבודה, הערות, דמויות שמפחידות אותנו, משימות מאיימות, תמשיכו לבד למלא כאן את השורות הריקות. ילדות עמוקות כבר יודעות לזהות טריגרים. ו/או לברוח מהם או להתמודד עמם בדרך בונה.
מיכלי, חברתי, הזכירה לי בסעודת ליל שבת את הסיפור הידוע, "אוטביוגרפיה בחמישה פרקים" בהקשר הזה, שמקורו במזרח ויסודו עבודה על המידות שלנו מול טריגרים, תקציר?
- אני הולך ברחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני נופל לתוכו.
- אני הולך באותו הרחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל שוב לתוכו.
- אני הולך באותו הרחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני רואה אותו, אני נופל לתוכו, בכל זאת.
- אני הולך באותו הרחוב, במדרכה יש בור עמוק, אני עוקף אותו.
- אני הולך ברחוב אחר.
טריגר, שאינו מעובד נכון בתוכנו, בטח ברגעים הראשונים להופעתו, הינו שער כניסה למחוזות חוסר הבטחון שלנו. ולכל אחד יש כאלה. כביש גישה אל אזורי ילדות כאובים, בלתי פתורים, כאלה שטרם היה בנו אומץ לבדוק כמבוגרים. לכן טריגר נתפס כשלילי. באמת של האמת הוא הזמנה אלוקית לעבודה פנימית, אבל נגיד שאנחנו עוד לא באמת שם.
גלימר, לעומת זאת, הוא בדיוק ההפך. משהו טוב, רגשי או רוחני, שיש ביכולתנו לזהות, משהו הבא מתוך המחשבות הפנימיות שלנו או מהמציאות החיצונית, שמוביל אותנו אל אזורי בטחון. ולכל אחד יש כאלה. רק שמה? זה מה שהסברתי בטור לפני שבועיים, אם לא נשים לב אל הגלימרים ולא נציין לעצמנו אותם, בהבנה שהנה הם כאן, הם יתמסמסו אל חלל החיים, אנחנו נאבד את אפשרות הכוח המרפא שלהם עבורנו, וחבל. אלה הם מיליארדי 'מיני מיקרו' מחשבות ורגשות שיכולים לעשות בנו פלאות.
מ'? השאלות המעולות שלך נגעו בעיקר בשני נושאים:
- האם, כדי לחזק ולרפא, הגלימרים צריכים להיות בדיוק, או סביב נושאים שבהם קיימים הטריגרים?
תשובה: לא. ממש לא. גלימר יכול לבוא בתחום אחר לגמרי. גלימר מחזק את האישיות באופן כללי ומאפשר השפעה מבריאה גם כשיבואו טריגרים בנושאים אחרים לגמרי. 'מגן אברהם'- הוא מגן בזה שהוא התחיל לקרוא בשם ה'. ראה שהכל אחד הוא. כאב כאן מתרפא בכלל על ידי חיזוק משם.
אז איך זה בדיוק עובד? בדיוק כמו בגוף, שכשמתקיף אותנו וירוס, או כשאנחנו חותכים את האצבע מסכין של סלט, כשנכנס אל תוכנו חיידק? הגוף בבסיס הבריא שלו, מרכז, אוסף, קורא, לכל הכוחות החיוביים והבריאים שלו ונלחם להשמיד את הכאב, לחזור אל איזון בריא. מי שה' הפקיד בתוכנו כדי להפעיל חוזק ולצאת ממצבי קושי אלה הם האזורים הבריאים, מערכת החיסון הבריאה, שלא נולדה באותו רגע שהגיעה מחלה, אלא פותחה במהלך חיים שלמים של אוכל בריא, ותפילות, ורוגע, ואורח חיים. אותו דבר בנפש, אין צורך לחפש רק גלימר תמורת טריגר, באותו נושא. אפשר כמובן גם. העשירו את חייכם בהודיות ובזיהוי השגחות פרטיות, אתם תצטרכו ותוכלו לשלוף את השפעתם לתועלת, באיזה שהוא זמן, אחר.
אה, ועוד משהו, תעשו את זה מחדש כל הזמן, תדלקו שוב ושוב. לגלימרים יש שני צירי זמן.
אחד על ה"לונג ראן", במצטבר, מוסיף, וגובר, והשני ב"שורט ראן", של כאן ועכשיו. קצת כמו אוכל, קצת כמו אהבה, קצת כמו הצטברות של תפילה ועוד תפילה שעושות בנו, ברכה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
