אל תמהרי להגיד לעובדות שלך: "יאלה ממשיכים הלאה"

פעם עבדתי במקום שבו המסר היה ברור: העבודה היא הדבר החשוב ביותר בעולם!

הייתי מקבל שיחות בשמונה בערב, כאילו מדובר בפיקוח נפש.
עומס עבודה גבוה ואינטנסיבי לאורך כל השנה.
ואחרי כל אירוע שהעסיק אותנו, קשה או משמח, הציפייה הייתה ברורה: מניחים הכול בצד וממשיכים לעבוד.

גם בשיא תקופת הקורונה, כשאנשים סביבנו חלו, פחדו ואפילו נפטרו.
הרגשתי שמצפים מאיתנו להיות קצת פחות בני אדם.
העבודה נכנסה אלינו הביתה תוך התעלמות מוחלטת מההתמודדויות שלנו כאילו אנחנו לא מג׳נגלות עם ילדים- עבודה- קורונה מדבקת ואכזרית.

היום, ביום שאחרי הבחירות, אני חושבת על זה במיוחד.

באותו צוות יושבים אנשים שהגיעו הבוקר עם תחושות שונות לגמרי. יש מי ששמחים, מי שמאוכזבים, מי שמתוסכלים, מי שחוששים, ויש מי שפשוט רוצים להתחיל את יום העבודה בשקט.

וכולם צריכים לעבוד יחד.

לא צריך להפוך את מקום העבודה לזירת ויכוחים, וגם לא לצפות מהמנהל או המנהלת לפתור קושי רגשי.

אבל אפשר לזכור דבר אחד פשוט: העובדים שלנו לא משאירים את האנושיות שלהם מחוץ לדלת.

מנהיגות טובה לא נמדדת רק ביכולת להניע אנשים קדימה, אלא גם ביכולת לראות אותם בדרך.

לפעמים לא צריך ישיבה מיוחדת, שיחה ארוכה או תוכנית התערבות. לפעמים מספיק לעצור לרגע, להכיר בכך שהיום הזה אינו עוד יום רגיל, ולתת לאנשים להרגיש שמותר להם להיות בני אדם.

כי בסופו של דבר, אנחנו לא מנהלים רק משימות. אנחנו עובדים עם אנשים.

ואולי דווקא בימים כאלה מתגלה האיכות האמיתית של סביבת העבודה שלנו.

אז איך אצלכם נראית החזרה לשיגרה אחרי אירוע שמסעיר את כולנו?

יפי כרמל- יועצת ארגונית. מומחית בהנחיית סדנאות גיבוש לצוותים

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מאות גולשות ענו לסקר: אז מה אתן חושבות על כספים ואירועים? ומהו ההסבר של נחמה פרל לתשובות נראה אתכן מגיבות לי: צרכניות נבונות, או מליונריות? למה אנחנו לא מתלוננות על זה?! איך לקרוא את תלוש השכר? / אסתר (חדש) לייטר ״חזרנו לעבוד אבל אף אחת לא מדברת על מה שקורה בפנים״ דברים שכדאי לבדוק כדי להגדיל את ההכנסה שלכם – בלי להחליף עבודה