בטבע שלנו אנחנו אוהבים להיות ליד אנשים שמרימים לנו, שמפרגנים לנו, שמחבקים אותנו בלי תנאים.
אבל מה עם האנשים שקצת יותר קשה לנו איתם?
הסבתא שפחות יודעת לפרגן, החמות (שוויגער 😉) שקצת יותר ביקורתית, הדודה שפחות מחייכת, או הקרובת משפחה שתמיד מצליחה להגיד את המשפט הלא נכון.
הנטייה הטבעית היא דבר ראשון להתרחק ולהגיד: "לא מתאים לי! אין לי כוח לפרצופים! אני פשוט לא אבוא וזהו…"
אבל שנייה, רגע לפני שאנחנו מוותרים, אולי נזכור משהו חשוב: בשביל בעלך זו אמא שלו, ובשביל הילדים שלך זו הסבתא שלהם – המשפחה שהם גדלו איתה ואוהבים, גם אם היא לא מושלמת.
לא כל קשר חייב להיות קל כדי שיהיה שווה להשקיע בו.
אולי במקום רק לחפש איך להימנע, ניקח על עצמנו פרויקט קטן: למצוא בכל מפגש דבר אחד טוב להגיד, מחמאה אחת, מחווה אחת, חיוך אחד. לנסות לראות גם את מה שטוב, ולא רק את מה שמפריע.
זה לא אומר להסכים עם כל דבר או לוותר על הגבולות שלנו; זה אומר לבחור בכבוד, ברגישות ובשלום.
לפעמים דווקא הפרגון למי שקשה לנו לפרגן לו הוא זה שיכול לשנות מערכת יחסים שלמה.
כי משפחה לא בוחרים, אבל בהחלט אפשר לבחור איך להתייחס אליהם…
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
