לצערי אין לי בשורה טובה לספר, או מילים שיגידו ששלומי טוב. כי הוא לא. רחוק מזה מאוד. מאוד. המצב שלי התדרדר והתדרדר והגיע למקומות מאוד קשים ואף מסוכנים.
הסבל והכאב כ"כ חזקים שבראש שלי יש פתרון אחד וסופי, שמוחק הכל, מעלים. נכון, אין דרך חזרה, אני יודעת. אבל בייאוש הזה זה לא משנה. כשיש רגעים יותר שפויים ויותר הגיוניים, אני מצליחה קצת לראות תקווה, להשמיע לשכל דיבורים.
הכאב כשהוא שולט, למרות שקשה להתעלם ממנו אני נכנסת לניתוק, לבועה כזו סגורה ומסוגרת. לא מרגישה, לא מדי חושבת, בקיפאון מוחלט. לא נכנס אלי רגש, לא יוצא. בעולם משלי. בוהה לפעמים ואז חוזרת. זה בעצם מספר כמה הכאב כל כך גדול שכבר אי אפשר להכיל אותו.
ובפנים המחשבות טסות, סובבות סביב משהו מסוים. סביב אשליה כזו שמשהו אחד יכול לקחת ממני את כל הגהנום הזה. ואני חושבת, מדמיינת, מתכננת ופועלת. כדי שהפתרון הזה, יהיה מוכן לרגע שארגיש שזהו.
ואז בתוך כל זה החלטתי לעשות מעשה אמיץ, לבחור בחירה קשה וקורעת. בחירה ששומרת לי על החיים ואני מערבת דמות קרובה, ונותנת לה לעזור לי במה שלי קשה. ומביאה את מה שנותן לי ביטחון. את המפתח להעלים את הסבל. התלבטתי קשות, הלוך חזור, והחלטתי בסוף. החלטה שאני לא יודעת מאיפה הגיעה, בלי מדי לחשוב, להעמיק. פשוט עשיתי. וכמה שזה היה לא פשוט. רק השם יודע.
ובעצם, כל רגע שאני פה עדיין, בחיים. זה בחירה. ואני בוחרת. עוד רגע, ועוד אחד.
היו ימים שכל שעה שעברה זה היה ניצחון, ברמה כזו. הייתי כל כך על הקצה.
ועדיין, אומנם הלכתי פסיעה אחת או שניים אחורה. אבל עדיין אני מרגישה תלויה. בין שמיים לארץ. ממש קרוב לתהום.
אני נלחמת על החיים.
במובן הכי פשוט, הכי שטחי.
לחיות או לא.
להמשיך או לסיים
רגע מחליטה ככה ורגע כך.
מאבק של חירוף נפש.
אין כוחות כבר
הכל הולך על המאמצים להתקיים
אף אחד לא מתאר כמה עוצמות צריך בשביל דבר אחד.
שלהרבה מגיע בקלות ובלי מחשבה.
אבל בינתיים ממשיכה
עוד שעה, עוד יום
לא יודעת מה יהיה עם הרגע הבא
אבל מחזיקה בציפורניים.
בלי לחשוב הלאה, בלי להרגיש
זה מתיש
כל ההתמקדות עכשיו הולכת לזה
לשמור. על החיים.
לשמור.
ולבחור.
לבחור במה שלפעמים זה קריעה.
ובמה שעכשיו אני לא מבינה
אבל אני מנסה.
מתאמצת בכוחות שאין לי.
ומקווה שאצליח להתמיד.
זה מתיש המלחמה הזו, המלחמה על החיים. מאוד מתיש. ואנשים מהצד העירו את תשומת ליבי, שאולי אני צריכה להילחם לא במוות, אלא בחיים. שיהיה לי למה לחיות, שהחיים שלי יהיו שווים בשביל לחיות אותם. שאולי אני צריכה לשחרר. ואני מקשיבה למשפטים האלו, מסכימה איתם, זה נכון.
אבל אין לי כוחות. אין לי שום טיפת כוח לשום דבר. אני כ"כ רוצה כן לעשות משהו, לא יודעת בעצם מה אני רוצה. אני רוצה שיהיה לי כוח. שפשוט יהיה לי כוח, לא שאני אהיה כזה סמרטוט.
דיברתי עם חברה, על זה שכשהתשישות והחוסר כוחות האלו נמצאים, אין כוח לעשות פעולות הכי בסיסיות. כמה שזה נשמע מגוחך, אבל קחו לדוגמא את זה שמצחצחים שיניים, אתן יודעות שבשבילינו זה לא כזה קל ובא מהאוויר. כן, להתקלח, להתלבש, לעשות דברים הכרחיים לפעמים גם לזה אין כוח. אין. אפילו להרים את עצמי מהכיסא, להחזיק את הכתפיים שנפולות, הכל מרגיש כבד, משותק.
אני צריכה ללכת לטיפול, יש לי סרט שלם בראש כמה הדבר הזה דורש, צריך לקום, להתלבש (וזה כולל אוהו כולל…) לצאת מהבית, ללכת לתחנה, לעלות על אוטובוס, לרדת, והרשימה עוד ארוכה. אז אתן מבינות למה כל דבר כזה הוא מאיים ונראה הר גבוה שאיך עוברים אותו.
זהו, אני לא יודעת מה יהיה, לא יודעת מה כל יום וכל שעה יקרה. כי הכל כזה לא יציב ולא בטוח.
בדרך כלל אני מסיימת את הטורים עם מילות תקווה. אבל אין לי האמת, לא רוצה להשלות את עצמי כבר. אלו החיים כרגע. כמה עצוב, כמה כואב. (אני כותבת מניתוק קצת) אבל מה לעשות. אין לי מושג מה עוד יהיה, מה עוד יבוא.
השם יעזור. (האמת הוא עוזר, אבל שנרגיש ונראה את העזרה שלו, ושתבוא מהר)
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
14 תגובות
את כותבת, ואני חושבת שיש כאן כל כך הרבה נשים שיכולות להזדהות איתך
כותבת ממקום שהתמודדתי, אין לתאר חרדות ודכאונות שעברו עלי. ותודה להשם שרובן מאחורי. ממש בנס. רק תפילה!
אין, הקב"ה כל כך רחמן, וכל כך רוצה לשמוע אותנו. מרגישה שאנחנו פשוט לא מרגישות עד כמה הרחמים והחמלה שלו אינסופיים, אולי הלב שלנו מידי קטן להכיל את זה…
[1] מצב רוח זה ניסיון מהשם כמו כל דבר!
[2] השם סומך עליך שאת יכולה להתמודד עם זה!!
[3] את לא אמורה להתמודד לבד, את אמורה לדבר איתו, ולקבל את כל התמיכה שבעולם!
[4] לא כל דבר שעושים צריך לשאול רשות ממצבי הרוח שלנו. יש לנו אפשרות לבחור!
(מובן שנקודת הבחירה שונה במצב כזה)
[5] את מה שאת כן מצליחה לעשות- תעשי. תתמידי בכן, בחיובי. אל תסתכלי על מה שאת לא.
[6] תהי בשמש!!! שמש היא רפואה.
[7] תראי שבדיקות הדם שלך תקינות ,וגם אם כן מולטי ויטמין טוב לא עושה שום נזק.
[8] לזוז! כל תנועה הכי קטנה שווה!
[9] תעריכי כל התגברות!!
[10] תדעי שלנסיון הזה יש סוף! ועם תפילות ואמונה אפשר לצאת מהכל בסייעתא דשמיא
[11] ללמוד אמונה כל יום ספר/חוברות/טלפון (רב הארוש, הרב יגאל כהן, הרב יעקב ישראל לוגסי, הרב מיכאל בוגנים שליט"א אלו שיעורים שנותנים כוחות להתמודד עם דברים קשים ביותר!
[12] רשימות הודיה, כל יום לכתוב 50 תודות להשם, לפחות. אנחנו מוקפות בחסד אינסופי של הבורא.
את הכל אני כותבת לא מלמעלה, אלא בתור מתמודדת שעברה הרבה משברים בחיים, ועדיין מתמודדת, כל מה שאת כותבת חוויתי פעם. אין כוח, הגוף כבד, המיטה קוראת לי, וכל מה שאני רוצה זה ש-ק-ט. וגאולה שלימה פרטית וכללית. וברוך השם השם זיכה אותי שהרבה מהתחושות הקשות נעלמו.
לפעמים אנחנו מרגישות "אין לי כוח ככה" וזה בגלל שהנשמה שלנו רוצה להאיר והיא עצובה שהכוחות הנפלאים ואינסופיים שלה מתחבאים עמוק מתחת לכל שכבות ההגנה.
איזה אימון חשוב לכל תקופה קשה ובמיוחד להתמודדות עם הנפש.
תודה לך על התגובה המפורטת – שניכר שנכתבה מהלב
בשמחה. באמת עם כל הלב. בתקווה שיהיה לתועלת
מזדהה כל כך כל יום וברגעים אלו כל כך❤️🩹
את מהממת
מאחלת לך להרגיש חבוקה ועטופה באהבתו של הבוראהתמיד
גם בחושך
ויהי רצון שתצאי ממני כמה שיותר מהר
אמן!
וואו, גיבורה ממש. השם יעזור זה לא קל בכלל, הנפש זועקת מבפנים מכירה את זה, הכל נראה נאחס, הכל שחור, בא לך לזעוק את החיים.
אבל הקב"ה נותן את החיים וצריך לשמור עליהם. בעז"ה מאחלת לך כוחות נפש גם אם זה יהיה עם תרופות, גם אני לוקחת הרבה שנים. אין מה לעשות.
ה' איתך. חיבוק ענק.
איזה מלכה שאת כותבת ככה
היום ככ הרבה אנשים עם כדורים
כן, גם אני …
על שלוש כדורים שונים כל יום במינונים גבוהים
אבל אם זה מה ששומר עלינו שפויות, מי אנחנו שנגיד לא???
היי, רק רציתי להגיד שאני ממש מבינה, מכל הנשמה ומכל הגוף, שגם הרגיש ככה פעם, וגם היום בימים מסוימים. ואני כן יכולה להגיד, שזה נשמע שולי וכמו טיפה בים, אבל לפעמים מה שצריך זה חיבוק ו״מותר״. זאת אומרת שתגידי לעצמך ברגעי הקושי, איזה כיף שאני יכולה לנוח, לתת לגוף שלי פשוט לנוח, ולנפש לנוח. לחבק את הצורך הזה גם כשהשכל רוצה דברים אחרים. לתת להרגשה הזאת להיות, ולהבין אותה, ולחמול על הנפש העצובה, ולתת לה לבכות שזה לא פייר שהיא צריכה להתמודד ככה עם הדברים, שזה לא מה שהיית רוצה בשבילה אבל את לא מצליחה עכשיו לעזור לה. וזה עצוב לך. ואם יורשה לי חיבוק ממני גם, ובאמת כל הכבוד על השיתוף, כמה מאמץ זה בטח דרש.
והכתיבה שלך יפה מאוד מאוד. ועוד דבר אחד קטן, ויטמין די, להיות בטבע, ולהיות קרובה ולהתעסק במשהו שאת אוהבת, גם אם זה נראה טיפשי או קטן. תני לעצמך כי מגיע לך גם אם נראה לפעמים שלא. מאחלת לך המון טוב, ולא להתייאש.
מתחברת ממש למה שאת כותבת,
באמת השפה הזו של הלדבר בחמלה לעצמי היא כלי מדהים לריפוי.
תודה
צודקת בכל מילה, מתחברת ממש
בס"ד
פשוט וואו. את אישה לוחמת את עוד תנצחי את הקושי הכאב! השם ייתן לך כח לקדש את החיים!.אני גם נמצאת בתקופה כזאת לא פשוטה אחרי אבדה לא פשוטה. אני כל יום מחדש מזכירה לעצמי שאם השם דואג שהשמש תזרח בשבילי אז גם אני צריכה להאיר ולקדש את החיים.
השם ייתן לך כח השם ישמח אותך אמן. אני שולחת לך חיבוק חם ואוהב
כול כך נכון
מדהימה אחת!! אני קוראת את הטור שלך בשקיקה
איך את מתמודדת! עם מציאות חיים הזויה
ובוחרת בכל רגע בחירות משמעותיות וראויות כל כך
תמשיכי לשתף
אל תתייאשי
אנחנו מאחורייך