מנהלת? שימי סימן שאלה בסוף כל משפט – ותהי בטוחה יותר :)

ספקנות זו מיומנות הניהול החדשה לאימוץ

"לעולם ירגיל אדם עצמו לומר איני יודע שמא יתבדה" ברכות דף ד' ב

מי הבוסית כאן ?

מי המנהלת או בילדותית כמו שהינו רגילות לשחק לדבר ולהתבטאות אני המחליטה !

וביותר חזק, את לא המחליטה כאן!

אחרי שנחשפנו לשיטת הניהול מבוססת ענווה, תרגלנו שפה חדשה. תודה על השיתופים, על התגובות הן מלמדות אותי, ומראות שיש לי עוד  דרך והרבה ללמוד.

היום נצלול לעוד מיומנות ניהולית חמקמקה שמצטיירת הכי הפוך מעולם ניהול של החלטיות. קביעת עובדות בשטח, חתירה מהירה למסקנות ועוד.

ספקנות

היכולות להטיל ספק,

לשאול שאלות.

לערער ולא להתערער.

זו מיומנות  קשוחה שנרכשת קודם מהשפה אל החוץ עד שהיא נהפכת לחלק מ  DNA הניהולי.

למה זה כ"כ חשוב?

ניהול הוא מסע של תחנות.

עבדת קשה ומאד. יש שיאמרו שגם שילמת מחירים אישיים ומשפחתיים. התקדמת במסלול העבודה. מאחת מהצוות, למנהלת הצוות.

והמשיך שבככל בוקר אבל בכל בוקר את  יוצאת לעבודה,  אחר מחול הספקים בבית שלא מבייש את התואר לוליין צמרת.

רחלי חולצה לבנה, מסיבה.

אהרון ממתק בלי גלוטן (יש צליאקים בכיתה) סיום מסכת ראש השנה.

שוש סתם התפנקה ורצתה בפרוסה לא ממרח כמו כולם…

הוראות התסרוקות או יותר נכון העדרן כבר נשמעת דרך הקו.

וכך בהפרש מרחק נסיעה את מסירה דאגה אימהית, נכנסת לנעלי המנהלת הכבודה. את מרגישה  שמגיע לך להרגיש בשליטה. לקבוע עובדות. להחליט החלטות להתוות דרך. מגיע לי .

זה טבעי אפילו מפתה.

אבל כאן בדיוק נכנסת המיומנות החדשה  הספקנות.

לא כי את חלשה – אלא כי את מספיק חזקה לשאול,

אולי יש דרך טובה יותר? מה אתן חושבות?

איך נולד הטריק שלי?

התובנה הזו של ספקנות נולדה אצלי במקרה, כמו הרבה דברים טובים.

בתחילת דרכי בעולם העבודה אחת המנהלות שלי, היותר מוערכות שהיו לי. עד היום השראה עבורי, הסבה את תשומת ליבי: "דסי כמה שאת מדברת בטון בוטח, חתוך רהוט, את משנה את המנגינה בסוף המשפט. את שמה סימן שאלה ולא סימן קריאה בסוף המשפט". ועד היום שנים קדימה עדיין צוחקים עלי – מצד אחד אני מדברת מאד חד, ברור, לפעמים תקיף, (מה לעשות? מחליק לי לפעמים)

בסוף המשפט אני מחליפה טונציה, ומטון חותך החלטי אני עוברת לטון של שאלת שאלה. גם מקפידה להגיד את צמדי המילים "אני שואלת", לא "אומרת", מה אתם אומרים? כך שאני מזמינה את הדובר מולי להשתתף בדיון, להציע הצעות, לשאול שאלות.

השימוש במיומנות הספקנות גורם שהדברים שנאמרים נשמעים באוזן. מתקבלים  על הלב. וב"ה מובילים לתוצאות.

זה הטריק. פטנט שעובד!

המצקצקים, ויש כאלה יגידו 'טוב זה טריק, היא לא באמת מתכוונת לשאול שאלות אלא לשמוע חיזוק לדעתה וחלישמוע היפוך דעה'. אז אני מגלה כאן סוד. אני כן מאמינה במה שאני אומרת!

אני באמת שואלת שאלות, אני מטילה ספק אפילו שאני חושבת שאני יודעת, שזה הפתרון הנכון, שזו הדרך – אני אף פעם לא בטוחה ב100%!

אין דבר שהוא וודאי גם שאני בטוחה בעצמי והכי בטוחה – תמיד יש איזה אחוזון קטן שממשיך ושואל והולם בי כל הזמן: את בטוחה את בטוחה?

אז לפני שתאמצו את הפן המילולי והטון אמצו את המהות את הספקנות תאמנו את שריר שאלת השאלות.

גלו את היכלת לחיות עם חוסר ודאות של מאה אחוז,  להבין שהחלטה שהחלטתם – היא טובה דייה, אך תיתכן מציאות של החלטה טובה יותר.

וכאן ה'אבל' גדול:

ברגע שהחלטתן ויצאתן לדרך בצעו זאת בביטחון מלא. אל תתנו לספק לכרסם את הדרך לביצוע המשימה.

מה אומר המחקר?

עיקרון פארטו אותו הגה כלכלן איטלקי וילפרדו פדריקו פארטו, הידוע גם כחוק 20 – 80 הוא מושג פופלארי ומוכר מתחום תאוריית הניהול.

חוק ה PARETO סובר שברוב המקרים והאירועים:

• 80% מהתוצאות לערך נובעים מ 20% מהגורמים
• 80% מהמכירות מקורם מ20% מהלקוחות
• 20% מהעובדים מבצעים את 80% של העבודה ועוד

בהקשר של ניהול להלן עיקרון שאילת השאלות והספקנות, ע"פ גישת פארטו

תפקיד המנהל לתת מענה לקשיים ובעיות באמצעות הנוסחא הבאה 80% לתכנון וביסוס (שאלת שאלות ומחקר) 20% לעבודה שוטפת (לאחר ההגעה להחלטה).

שאלת השאלות והספקנות – מאפשרת לצוות לפתח חשיבה עצמאית, יזמות ועוד.

טיפ ליישום מחר בבוקר

נסו לאמץ את גישת סימני השאלה למול הצוות, למול קולגות, למול הילדים המשפחה.

זה פותח אפשרויות, ומזמן שיתוף מפרה. תופתעו מהתשובות שתקבלו

בסוף היום עם קפה ועוגה  כתבי איך סימן השאלה שינה את השיחה

"אל תאמצו רק את הטריק – תאמצו את הספקנות"

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

ענווה – זו הכריזמה הניהולית החדשה | דסי גורדון