במשך שנים ידעתי שריח של סבון מסויים מזכיר לי ריח של חופש. ריח של טיול. של קיץ…
אבל לא ידעתי להסביר למה. מה הקשר בין הסבון הזה בדווקא לחופש?! וממתי בכלל לחופש יש ריח?!…
ויום אחד הכתה בי ההכרה, בטיול הרציני הראשון שלי בבית הספר כילדה, טיול בן יומיים עם לינה, ארזתי איתי במזוודה סבון מהחברה הזו ומטלטלות הדרך הוא נפתח וחלקו נשפך בתוך המזוודה.
באותו טיול, הבגדים, החפצים ואפילו הממתקים הריחו בריח של הסבון… ובאותם יומיים בחוויה שלי נעשה הקשר בין הסבון לבין הטיול. מאותם יומיים הריח של הסבון הזה מעלה בי ריח של חופש…
מכירה את זה שאת נושמת לתוכך ריח של עוגיות טובות מסויימות או סיר מרק ומרגישה פתאום צביטה של געגוע לסבתא שכבר איננה?!
"וואו. לעוגיות האלה יש ריח של פעם. ריח של סבתא"
לא. לעוגיות אין ריח של סבתא… אבל אם סבתא שלך הכינה את העוגיות האלה בהיותך ילדה, ואיתן התפנקת על הספה בבית שלה כשהקשבת לסיפוריה, אז ריח העוגיות מספר לך על ילדות מתוקה ועל סבתא אהובה.
מה אני באה לומר בזה? יש לנו כאן הזדמנות מופלאה ורעיון נפלא לקשור את הילדים שלנו אלינו לאו דווקא במילים. לחבר אותם דרך חושים אחרים. שולחן שבת למשל הוא הזדמנות מצוינת לאווירה ולהווי שבהמשך הילדים יתרפקו עליו ויתגעגעו אליו.
שירה בצוותא, סבב "אמנים" על פירות וממתקים ואפילו סבב מחמאות לכל אחד מהילדים על השבוע שחלף.
אז שאלתי נשים מסביבי על זכרונות הילדות שלהן כפי שנחוו בחמשת החושים.
הנה:
*ריח של חלות בכל יום שישי במטבח
*מרק בשר קבוע בחג הפורים ("מרק של פורים")
*נגינה משותפת עם אמא בפסנתר לפני כל חג את שירי החג המתקרב
*קפה ועוגה אצל סבתא עם עוגיות קבועות מהעדה שלה
*ריקוד חנוכה של "באנו חושך לגרש"…
*משחק מחבואים בשבת בצהריים כל הילדים יחד עם אבא ואמא בכל רחבי הבית
*הליכה לסליחות בלילה מכורבלים בסוודרים לאחר שתיית כוס תה חם
*שיר השירים שמתנגן מבית הכנסת הסמוך בכל יום שישי
*יציאה ליער כשהאביב מתקרב להריח את הפרחים ולצפות בפרפרים
*הצגה של יציאת מצריים בליל הסדר עם מיטב האביזרים…
*שקית ממתקים קבועה בערב ל"ג בעומר
והרעיונות שלך? מחכה לך בתגובות לכתבה!
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
