דני מילוא התגלה כבחור לעניין, הוא נהג בזהירות ותוך כדי כך דיבר ללא
הפסקה.
נתנאל הלל הקשיב לסיפורים שלו בעניין גובר, הוא ביקר, לפי תיאוריו,
בארצות שונות ברחבי העולם, נשם אוויר פסגות וצלל במים עמוקים.
"אני אדם של עשיה ושל חופש", תיאר את עצמו בלא ענווה יתירה,
והמשיך: "ניסיתי את מזלי במוסד, אבל קשוח שם, אתה צריך לעבוד קשה,
לחיות בזהויות בדויות, פחות מתאים לי. אז חזרתי לשב"כ. הם אחלה,
כולם. אני מסתדר עם כולם. יש לי חברים גם בשב"כ וגם במוסד. בעיקר
אני מכיר את הצמרת הצבאית", התרברב.
"איך זה? בן כמה אתה?"
"אני בן עשרים וחמש סך הכל, אבל הגיל פחות חשוב, אני נמצא בצמרת,
נהנה מכל העולמות".
"מה הכוונה נהנה מכל העולמות?"
"אני אדם של שלום, ואני גם קצת חלקלק", הוסיף דני, מחייך בקריצה,
"כולם מאמינים לי, אני איש שאוהב אנשים, אני מבין טוב בבני אדם
ובמניעים שלהם, אוהב ללמוד את העולם. אני תותח בכל תחום, איפה
שאני נוגע, זה הופך לזהב".
נתנאל הלל נע על מקומו באי נוחות.
מבלי משים, השווה אותו במחשבתו לרוברטי הרובוט, לשניהם יש במה
להתגאות, רק שרוברטי עושה את תפקידו במיומנות בלי לדבר דיבורים
ריקים מלאי גאווה.
"ואני שליט על המדינה", השיב אוטומטית, "כל המדינה בידיים שלי, אני
יכול לעשות מה שאני רוצה".
דני סקר אותו במבט מהיר, אחר שב להתרכז בכביש. "אני חושב שאתה עף
על עצמך יותר מידי", אמר בקול נוזף, נתנאל הלל חייך לעצמו.
*
כריסטיאנו הרים מבט מעבר למסך, בוחן את שתי הדמויות שלפניו.
פניהן של הדמויות מכוסות היו במסכה ורק עיניהן ניבטו דרכה.
בגלל החשאיות הרבה שהפגינה דמותם, גם במקום השמור ביותר של
הארגון, הבין כריסטיאנו שמדובר בדמויות בכירות ביותר בארגון הסודי,
שבעומק מרתפיו, בו שהו, נבנתה ממלכה של ממש.
"מה קורה עם המנהיג הישראלי? הוא קיבל את הרובוט? יצר עימו קשר?"
"הוא התקשה בהתחלה לקשור אמון לרובוט, וערך לו מבחנים שונים.
לאחר מכן השתכנע שמדובר ברובוט שיכול להועיל לו, וביקש מרוברטי
הרובוט שיהיה כמו שר צבאו ויועצו הנאמן, הוא ביקש ממנו שיקרא ספרי
מוסר כדי ליצור לו קוד אתי". כריסטיאנו שתק לרגע ולגם מכוס המים
שלפניו, אחד האנשים הורה לו בקול מהיר: "המשך בבקשה".
כריסטיאנו לקח נשימה עמוקה והמשיך לדבר: "המנהיג גרץ שאל אותו אם
יש לו קשר לגורם אנושי".
"נו ומה היה הלאה?" לאחד מהם היה דחוף לשמוע תשובה.
"רוברטי ענה לו שהמתכנת שלו יכול ליצור אתו קשר".
"זו טעות", אמר אחד הנוכחים, "היית צריך לתכנת את רוברטי שלא יענה
על שאלה כזו".
פרצופו של כריסטיאנו התכרכם מעט, "אני לא טועה אף פעם, ואם יש
טעות אני גאון בלתקן אותה", השיב בזעף, "גרץ ביקש ממנו לדווח לו
מתי הוא יוצר קשר עם המתכנת, רוברטי הבטיח לו שיעשה לו סימן ברגע
שהמתכנת יצור אתו קשר, אני לא חושב ליצור אתו קשר, אין לי צורך בכך,
אני מנחה את רוברטי בפקודת קוד, בלי לשוחח אתו ישירות".
"מעולה, כריסטיאנו. נראה שהוא קיבל בקלות את הרובוט שלנו. זה נהדר!"
אמר האיש שישב בצד ימין.
"מה לגבי מילאן היקר שלנו?" שאל חברו, "הוא משתמש ברובוט שלו?"
"כן, מילאן התחבר לרובוט בל, החיבור היה נהדר, הוא ביקש ממנו שיגלם
עבורו את דמותו של עוזר אישי. פנטסטי עבור המטרה הגדולה".
"אני חושש שמילאן קצת מפריע כעת, לא? הייתי רוצה לקחת ממנו בשלב
הזה את סמכויות ארגון שחרור עולמי, בעיקר את מסמכי השליטה על
מדינת ישראל", אמר האיש שישב בצד ימין, קולו היה תקיף מבין השניים
והוא נראה דומיננטי יותר, אולי אפילו בעל תפקיד משמעותי יותר בארגון.
כריסטיאנו התכופף לעבר הארגז שהיה בסמוך אליו ושלה ממנו שני
מכשירים: "אלו הרובוטים שלכם, נכבדים. אנחנו נהיה בקשר רציף דרך
הרובוטים, אעביר לכם כל מידע בזמן אמת, ואשמח לקבל ממכם הוראות,
אם תרצו שאוריד את מילאן, כתבו לי. יש לנו תוכנית מוכנה ואפשר לממש
אותה כעת".
"תודה כריסטיאנו, אנא כסה את המצלמה במכשירים, והבא לנו מכשיר
עבור הבוס הגדול ועוזרו".
הבוס הגדול.
כריסטיאנו חש שידיו רועדות מעט כשהגיש להם את שני הרובוטים
הנוספים, "הרובוט יכול להתחבר למכשיר החכם של הבוס הגדול", אמר
כבדרך אגב, שיניו נוקשות קלושות.
"והאופציה של המצלמה חסומה. ליתר ביטחון תדביקו מדבקה על חיישן
המצלמה, ככה תהיו בטוחים שלא פרצו לכם למכשיר בטעות, היום הכל
אפשרי", הוסיף בחיוך דק.
"אתה לא צריך לחשוש מהבוס הגדול, מאוטו מאסט ידוע כאדם חביב
ששואף לעולם טוב, ללא מלחמות ובלי רע, הוא שואף להתגשמות הנבואות
ולביאת משיח, רוחו של נרקציוס בחרה בו להיות הממשיך שלה", אמר לו
אחד האנשים.
כריסטיאנו התנשם נרגשות.
זה נכון, הבוס מאוטו מאסט ידוע כאנושי וחביב, אבל הוא, כריסיאנו, יודע
שיש כאן משהו אחר, ענק יותר.
צמד הבכירים שלפניו הם אנשים נשגבים בהיררכית הארגון, אבל רק
הוא, כריסטיאנו, ועוזריו המסורים לני ורובי, יודעים ומכירים את העולם
האמיתי של הארגון, בגלל תפקידם כמתכנתי העל, הם נחשפים לחומרים
מסווגים ומכירים את העתיד כמו שהוא, עתיד בדיוני שרק מוחות אפופי
היסטוריה של שליטה סמויה על האנושות כולה, יכולים לתכנן.
*
"רבקה?"
היא קפצה בבהלה, מסובבת את ראשה אל הדלת. דינה נאור עמדה שם,
משעינה יד על המשקוף.
"התיקייה לא שם", אמרה בטון ענייני. "היא במגירה העליונה".
רבקה הנהנה בבלבול, סוגרת במהירות את המגירה עם המסמכים
המסתוריים, בעוד דינה ממשיכה להביט בה רגע ארוך, כאילו בוחנת את
תגובתה.
"רק אל תתבלבלי בתיקיות", הוסיפה בחיוך קטן, שהרגיש לרבקה כמו
אזהרה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
