בס"ד
עיקר החכמה- ההתלמדות- זכרון מאיר
"ועשית שנים כרובים זהב מקשה תעשה אותם משני קצוות בכפורת וכו' והיו הכרובים פורש כנפיים למעלה וגו' ופניהם איש אל אחיו … ודיברתי איתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים" [כ"ה י"ח כ"ב]
במסכת סוכה: "ומהו כרוב"? אמר רבי אבהו כרביא שכן בבבל קורין לינוקא כרביא, ורש"י מסביר כרובים – דמות פרצוף תינוק.
יש להתפלא הבורא עולם ומלואו לו אלפי אלפים וריבוא רבבות יצורים וברואים שרפים ואופנים וחיות הקודש, לא מצא בריה יותר גדולה וחשובה שממנו ידבר לעמו ישראל כנאמר "ודיברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים", מאשר דמות פרצוף תינוק? [זכרון מאיר למרן הרב ד"מ רובמן זצ"ל]
תינוק. יצור פעוט טהור עיניים שזוחל בינינו, בשתיקה גדולה הוא לומד מה מתרחש כאשר מוציאים חול מן העציץ שבסלון. זהו, אמא לא מרשה. אמא אפילו כועסת, וגם זה לימוד בפני עצמו…הוא לומד לזחול סמוך לאחותו מכינת שיעורים, שם ממתינים לו המון לורדים וצבעים שאפשר לנגוס בהם, הוא לומד מה קורה כשהוא בוכה בלילה, ומה גורם למחשב לפעול [כן הכפתור ההוא למטה…], וכך הופך העולל הזעיר ששכב בעריסה אין אונים לברנש קטן מלא תככים ומזימות, שמצליח להשיג ממני פופסים במקום מלפפון.
ואפשר לומר, שהתורה באה ללמדנו שחביב להקב"ה חינוך ההתלמדות , והכרובים "כרביא" הם סמל המתלמד היודע שהוא חסר וצריך ללמוד, וזה הבאור שמביא הבעל הטורים על הפסוק כרביא "כי נער ישראל " שיודע שהוא "נער", ואוהבהו ואפילו חטאים ופשעים של הנער ניתן לו למחילה, כי עוד יתלמד ויבין את טעותו ויתחרט [שם]
התסכול לפעמים בא לבקר בלי שום הזמנה, "שוב טעית. הוא אומר לי. התחלת מאוחר מידי וחשבת שתספיקי, היית בטוחה שיש לילד שלך בעיה אחת והתברר שיש לו אחרת…השלית את עצמך שתסתדרו לבד."
הו, עכשיו גם בושה וגם אשמה מצטרפים .הם מגחכים קצת ביחד, ובוחנים היטב את המצב. המצב שלי לא מזהיר, אני יודעת וזה לא נעים, אבל אותם זה ממלא מרץ.
"חשבת שהשיטה ההיא תהיה פתרון, היה לך רעיון שחשבת שהוא מושלם, והיו לך כוונות טובות מהסוג שמרצף את הדרך לגהינום. וכל מה שיש לך לומר עבורנו הוא שתלמדי לפעם הבאה???? הא???אבל מתי תדעי סוף סוף?"
אף פעם.
באמת. אף פעם.
"והנה רואים שבכל הש"ס נקראים רבנן בשם תלמידי חכמים ולא חכמים כי גדלותם היא בזה שהם תלמידים מתלמדים כי תכלית הידיעה שנדע שלא נדע,
ובפרקי אבות נאמר: "איזהו חכם הלומד מכל אדם" ורבנו יונה מגרונדי אמר על זה: אמרו חכמי האומות כי היודע כל החכמות אם אינו אוהב החכמה אינו חכם אלא טיפש הוא, אחר שאינו אוהב החכמה כי היא הדעת, אך האוהב אותה ומתאווה אליה אף על פי שאינו יודע כלום הרי זה נקרא חכם, שעל כל פנים תשיג אל החכמה האמיתית, ודעת אלוקים תמצא, ועל זה אמר בן זומא: איזהו חכם הלומד מכל אדם, שכל כך אוהב החכמה ומתאווה אליה ששואל לכל אדם … ועל ידי זה נקרא "מכל מלמדי השכלתי" מכאן רואים שעיקר החכמה רצון ההתלמדות. [שם]
עיקר החכמה, רצון ההתלמדות. אני לא אמא בפעם הראשונה. ממש לא. אבל כל ילד מלמד אותי דברים חדשים לגמרי. שאני עומדת משתאה למולם ואומרת בהתפעלות רבה: "הו, באמת שלא ידעתי. הנה, למדתי משהו חדש" אני לא בפעם הראשונה רעיה ולא בפעם הראשונה שכנה או חברה ולא מורה מתחילה בבית הספר, ואפילו את עצמי אני מכירה כבר די הרבה שנים. ועדיין כל יום מביא בכנפיו הבנות חדשות, לימודים שלא ידעתי, מקומות בתוכי שעוד לא גיליתי, ואנשים שמוכיחים לי כל בוקר מחדש, שיש מה ללמוד מהם. המון.
האם עלי לחוש נחיתות על כי נותרו לי דפים ריקים במחברת החיים שלי, ולא הסתיימו הלימודים? האם עלי לחוש פחיתות קומה מפני בן השש שעלי לגחון אל קומתו הקטנה כדי ללקט משם משהו חדש שלמדתי ממנו היום. האם אסגור את שערי בית הספר שלי למרות שממשיכים השיעורים במלא המרץ רק כי "אני אמורה כבר לדעת הכל",
"על "ויחכם מכל אדם" אמרו חז"ל: אפילו מן השוטים, פירוש, שמכל אדם למד ומכל דבר בעולם למד. כל העולם היה לפניו ספר לימוד ומכל דבר היה מתלמד, עד שאפילו מן השוטים מצא משהו ללמוד וזוהי גדולתו וחכמתו" [שם]
כי הלמידה עצמה היא מטרה נעלה, ההתקדמות היומית היא קו סיום בפני עצמו, והעובדה שאף פעם לא אעמוד בסיפוק ואומר: "זהו, סיימתי" היא ההבטחה הגדולה ביותר שעדיין טובה אהיה מחר יותר מהיום ובשנה הבאה מן השנה הזאת.
"עוד נאמר:"פורשי כנפיים למעלה" זה מרמז על עליה בהשתלמות, כי חובת האדם לעלות ולהשתלם ואם האדם אינו עולה הוא יורד, כי אין טבעו לעמוד במצבו כמו שנאמר במשלי: "אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה" ופרש הגר"א זצ"ל וזהו לשונו: האדם נקרא הולך, שצריך לילך תמיד מדרגא לדרגא ואם לא יעלה למעלה ירד מטה ומטה ח"ו, כי בלתי אפשרי שיעמוד בדרגא חדא וזהו אורח חיים למעלה כדי שלא לרדת למטה שאולה" [שם]
הו, כמה טוב שעדיין אינני יודעת הכל. כמה טוב שנותרו עבורי עוד מורים ואמצעי המחשה על דרך החיים שלי, כמה טוב שנותרה עבורי עוד מעט מן השביל ההוא המטפס אל הפסגה וכמה טוב להעפיל בכל יום מחדש ולגלות למרבה האושר שנותר לי עדיין פסגה חדשה עבור מחר.
"וכמו שהגוף של האדם שתמיד גדל כשמתבגר מילד לנער ומנער לבחור ומבחור למבוגר, ואם ח"ו איבריו לא יגדלו ויעמדו במצב אחד זוהי מחלה נוראה ודורש ברופאים וברפואות, כך גם הנפש צריכה להשתלם כל יום כל שבוע כל חודש כל שנה, ואם חס ושלום עומד במקום אחד כתמול שלשום האדם חולה במחלת הנפש" {שם}
כמה טוב ללמוד כל בוקר מחדש. כמה מסורים הם מורי החיים שלי וכמה מרתקים השיעורים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
