קדש עצמך מעבר למה שנתקדשת
דרכי מוסר
"קדש לי כל בכור"(שמות י"ג ב')
"ועברתי בארץ מצריים בלילה הזה והכיתי כל בכור", ובשביל זה אמרה התורה "קדש לי כל בכור", וכן מצינו במסכת נדרים (י"ב) שבכור מצווה להקדישו אף על פי שממילא הוא קדוש, אם כן מה המצווה להקדישו? אלא המצווה הזאת אומרת לנו שלא יסתפק במה שהתורה מקדשתו, אלא צריך להוסיף קדושה מעצמו, וטעם הדבר כדי שלא יהיה להוט כל כך אחר ממונו אלא יפריש מנכסיו את הראשון שיולד לו וייתן לקדוש ברוך הוא, כי הדבר הראשון שנולד הוא מתאווה לקחת לעצמו, ולכן ישנה מצוות עורלה בפירות הראשונים ומצוות הפרשת חלה "ראשית עריסותיכם", מפני שהראשון עלול לעורר את הטומאה והתאווה על כן יש להשתדל שתהיה לו קדושה יתירה", (דרכי מוסר)
אנחנו, כל הילדות החמודות שבאו ביום ראשון של כיתה אלף עם סרטים בקוקיות ותיק חדש מאוד, נולדנו כבר בראש ההר.
קילפנו קלמנטינות בהפסקה, וצבענו שיכפול על חודש אלול, קפצנו בחבל בעליזות וכלל לא ידענו שבראש ההר הננו, בית ספר בית יעקב עם ילדות מחונכות, ושכונה חרדית וטהורה, מורה שמלמדת על חזרה בתשובה ואפס מלחמות על שמירת שבת.
החיים בראש ההר היו טובים וטהורים ויכלו להימשך כך עד קץ כל הימים. ויום אחד שהשחר עלה שוב על הפסגה הבנו פתאום שההר לא שלנו, למרות שאנחנו שם מרגע הולדתנו.
"בזה יתורץ מה שהיה קשה לי. אם התורה אמרה שהבכור קדוש בשביל מה חייבים לפדות את בכור בן האדם, הלא יותר טוב שיישאר בקדושה לעולם?"(שם)
הבכור נולד קדוש. כך הוא נולד. בראש ההר הרוחני.
וכעבור שלושים יום הוא נילקח על גבי כרית צחורה, ענוד תכשיטי זהב רבים ומלווה בבני משפחתו המתרגשים, אל עבר הכהן שייפדה את קדושתו בשקלי הכסף.
רגע, רגע, מדוע אין איש מתקומם כנגד העוול הזה? מדוע אין איש העוצר את התינוק הזך מלאבד את מעמדו הרוחני? היכן הוא האיש שיזעק:"אל תפדו אותו, הותירו אותו קדוש ואלוקי לכל חייו!"
"אלא התורה רוצה שהאדם לא יסתפק במה שהתורה מקדשת אותו, אלא הקדושה של התורה תיפדה ותיעלם ואתה תראה שתהיה קדושה משלך, ועל ידי עמל ויגיעה תגיע לקדושה כי מה שמגיעים על ידי עמל ויגיעה זה נשאר אצל האדם"(שם).
לא, תינוק יקר, לא זו הדרך להשיג את הקדושה, דרגות רוחניות אין מקבלים כחלק ממתנות הלידה.
דרגות רוחניות משיגים! תינוק יקר, על קדושה עמלים ומתאמצים! על קרבה לאלוקים מתייגעים מאוד! רק כך יהיו אלו שלך לנצח ולא תיאבד אותם ברגע פתאומי אחד.
כן, פעוט, קנייני הנפש יהיו שלך, רק כשאתה תעמול עליהם.
"כמו שמצינו שבני ישראל הגיעו למדרגה של נבואה כשיצאו ממצרים, ובכל זאת בכו אחר כך בשביל דברים קטני ערך כמו קישואים ואבטיחים, ולא מצינו על נביאים אחרים שיתגעגעו אחר דברים קטני ערך, מפני שהנביאים הגיעו למדרגתם על ידי יגיעה ועמל לכן נשארו במדרגתם לעולם, אבל דור המדבר לא הגיע למדרגת הנבואה על ידי עמל ויגיעה אלא הקדוש ברוך הוא נתן להם במתנה כי רצה להכשירם לקבלת התורה, אבל לא נשתנתה הפנימיות שלהם, לכן תיכף שסרה הנבואה מהם בכו בשביל חתיכת בצל" (שם).
יש אנשים שממשיכים לחיות בראש ההר רק כי הוריהם הניחו אותם שם ביום הראשון לחייהם.
הם גדלו ובגרו בראש ההר והקימו משפחות משל עצמם בראש ההר, והכל מתנהל אצלם לפי כל הכללים של אנשי הפסגה.
הם אכן נמצאים בראש ההר, אבל ראש ההר לא נימצא בתוכם!
כי בשביל להשיג דרגות רוחניות צריך לעמול עליהם לבד לגמרי, צריך להתייגע עבורם ימים רבים, לחוש את הלב פועם במאמץ ואת הגוף המשתבר לאלף רסיסים,
בשביל שראש ההר יהיה בתוכך אין להסתפק במה שקיבלת כמובן מאליו בשנות הילדות. אלא עליך לסלול את השביל של עצמך אל הפסגה הפרטית שלך. רק כך יזהרו גם פניך באור שיש לאנשים שכבשו את הפסגה.
ביום שהבנו את זה, ראינו סביבנו פסגות חדשות, מתרוממות מעל ראשנו ומזמינות אותו בנצנוץ רום מעלתם. לא, אין צורך לרדת חזרה את ההר כדי לעלות עליו לבד, חלילה. אשרינו שנולדנו שם למעלה! אבל כמה עבודה עצמית נותרה לנו עד אין חקר, עבודת המידות האישית שלנו, וההתגברות על היצרים, קיום המצוות מתוך אהבה, מתוך שמחה והתלהבות מחודשת, והשלכת ה"מלומדה" הילדותית אל תחתית ההר הרחוקה.
תודה לכם הורי היקרים שהבאתם אותי אל המקום הטוב ביותר בעולם, אבל אלוקי ממתין לצעדי שלי, האישיים המתאמצים והמתייגעים, רק כך אזכה גם אני לגלות יום אחד את השחקים קרובים כל כך, ואת הר האלוקים – בליבי שלי.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
