מרים אפללו על פרשת שמות-שכר לא נורמלי

שיתוף ב email
שיתוף ב print

"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו"{ב' ד'}

והמדרש רבה-"ותתצב אחותו מרחוק" למה עמדה מרחוק? אמר רבי עמרם בשם רב לפי שהייתה מרים מתנבאה ואומרת עתידה אימי שתלד בן שיושיע את ישראל, כיון שנולד משה נתמלא כל הבית אורה, עמד אביה ונשקה על ראשה, אמר לה: "ביתי, נתקיימה נבואותייך והיינו דכתיב "ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף" אחות אהרון ולא אחות משה?

אלא שאמרה נבואה זאת כשהיא אחות אהרון ועדיין לא נולד משה.

וכיוון שהטילוהו ליאור עמדה אמה וטפחה לה על ראשה אמרה לה: "ביתי, היכן נבואותיך?והיינו דכתיב "ותתצב אחותו מרחוק" לדעת מה יהיה בסוף נבואתה"

ובמסכת סוטה נאמר במידה שאדם מודד מודדים לו ולכן, מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק", לפיכך נתעכבו ישראל ז' ימים המדבר שנאמר "והעם לא נסע עד האסף מרים" {זכרון מאיר לרה"ג דב מאיר ובמן}

תינוק קטן בתוך תיבה על פני היאור הגדול. תינוק קטן שמילא את הבית אורה וחדשים ארוכים היה מוצפן בחרדה מתמדת. אני מנסה לדמיין תינוק זעיר, בן שלושה חודשים בתוך תיבה שצפה על המים. נתון לגלים, לרוח, ולמרחבי היאור העצומים. האין זה טבעי שאחותו מצטנפת לה מאחורי קני הסוף ומביטה על התיבה הקטנה? מהו ועל מה ולמה השכר הגדול? שנים רבות זוכרים לה את ההמתנה ההיא בגומא. עם שלם זוכר לה זאת. עם שלם שמניח את צרורותיו וטפיו, מותח אוהליו, ומתיישב בהמתנה שבוע ימים בינות לחולות השוממים. כי המתינה היא למשה מנהיגם, מעשה שהיתה עושה כל אחת אחרת במקומה,

מהו ההיגיון בכל זה?

"הנה יסוד היהדות, האני מאמין הי"א: שה' יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו, אבל כמה גדול הוא השכר באופן פלא, רואים מעניין מרים הנ"ל שהנה עצם הדבר של:"ותתצב אחותו מרחוק לדעת מה יעשה לו" זה טבעי מאוד, נולד לה אח קטן, יקר, במצב של טרגדיה, ואפילו בלי כל הפרטים האלו רק סתם אח קטן ששמו אותו על היאור בתיבת גומא גם כן הוא מדרך הטבע שאחותו רוצה לדעת מה יהיה הסוף ממנו. ומובן עוד יותר, לו היו מבקשים ממנה סכום הגון של כסף שתשלם בעד לתת לה את האפשרות לעמוד ולראות מה יהיה הסוף של הילד גם כן היתה משלמת ולצרה גדולה היה לה לו לא יכלה לעמוד מרחוק ולראות מה יצא ממנו" {שם}

אני חושבת שיותר לא אדבר עם חברה שלי. היא אשה נחמדה וחכמה. באמת. גם מעניינת וגם מוצלחת. כל כך מוצלחת שאפסיק לדבר איתה.

לפני שבועיים היא קיבלה עבודה חדשה, לא עזבה את הקודמת, פשוט קיבלה עוד אחת.

"איך?" אני שואלת אותה, איך את מסתדרת עם הבית והילדים והארוחות והכל?

היא לא מבינה את השאלה שלי. יש לה עוזרת שמבריקה את הבית כל יום שישי. לא, העוזרת לא שוטפת או מטאטאה, העוזרת רק עוברת על החלונות והתריסים, האבק במדפים והנירוסטה במטבח וכל המקומות האלה שבפסח אני מגיעה אליהם… את השטיפה במטבח היא עושה כל ערב, ואת החדרים פעם בשבוע. וזהו. הבית נשאר ממש נקי כי הילדים שלה מאוד מחונכים ואין דבר כזה אצלם להשאיר מעיל בכניסה או אריזה של מעדן על השולחן. ארוחות היא מבשלת כל ערב למחר. היא לא משתמשת בטבעול וכאלה, מה פתאום? זה לא בריא. והיא יושבת כל יום עם הילדים למשחקי קופסא ומחשבה, זה מאוד מפתח. עד גיל שש אפשר פשוט לחולל נפלאות ביכולות הקוגנטיביות של הילדים. וכל שבוע היא יוצאת עם אחד הילדים ליום של כיף מושקע ומלא תשומת לב.

אחר כך הייתי חלושה כל כך. אפילו כח לחשוב לא היה לי.

תפסיקי. די. כעסתי על עצמי, מה איכפת לך ממנה בכלל? גם את אמא מקסימה ואת יודעת את זה מצוין.

"אני לא" כמעט בכיתי, "אני יודעת שאני לא, אני אמא רגילה ופשוטה, עושה מה שכולם עושים ושום דבר לא מיוחד אצלי. כל אמא שפויה מכבסת, מנקה ומבשלת. כל אמא בעולם. אפילו אמא תאילנדית או שבדית קמה לתינוק שלה בלילה. מה מיוחד בזה שאני כותבת להם פתקים וזוכרת להביא אישור לטיול או להכין להם הפתעה ליומולדת? זה התפקיד הכי נורמלי שלי, מי לא עושה אותו?מי לא מכינה אוכל לילדים ולא מכבסת להם בגדים ומנסה לחנך אותם לטוב? כולם ככה. כולם".

"וכי ההבנה של בן אדם תופסת שצריכים לתת למרים שכר על זה? אבל הקדוש ברוך הוא משלם גמול לעושה מצוותיו למעלה משכל אנושי והיקפו, כפי חסדו וגודל טובתו עם בריותיו, ולכן קיבלה מרים שכר גדול כזה-כבוד מלכים ממש, שכן כל ישראל התעכבו בשבילה ז' ימים ועוד יותר זה היה אחרי אשר אחרי אשר היתה טמאה בצרעת על ידי החטא שחטאה שדיברה במשה" {שם}

יבוא יום וכולם והכל ימוגו אל תוך הערפל. וכל מה שהגיוני ונורמלי וככה צריך להיות, הכל ילך ואיננו. אף אחד לא יהיה שם. לא החברה ההיא ולא שכנה שלך. אף אחד!! רק את תהיי שם, ואור גדול יזרח בעבורך. רק בעבורך. וה' הטוב והמיטיב, ה' הרחום והחנון, יעניק לך שכר אין קץ. את שומעת? אין קץ!!!! לא תוכלי לשער את עוצמתו. על הכל. על כל מה שרגיל ונורמלי. על כל מה שמתבקש וככה כולם. על הכל!!!! על כל מה שלא היה מיוחד או נוצץ או מושלם. על הרצפה שטאטאת כמו כולם ועל הלטיפה שהחלקת כמו כל האמהות,על העוגיות הרגילות שאפית ועל הגבינה שמרחת והירקות שחתכת. על הכל!!! תאמיני!!!רק את תהיי שם. כל כך מיוחדת בעני האלוקים. וכל המעשים הקטנים. הקטנים והמתבקשים שלאף אחד לא איכפת מהם בכלל. כל אלו יהיו עצומים עד אין חקר. את שומעת?

אני שומעת. אני כל כך שומעת שדמעות קטנות עולות בעיני.

כי חנון ורחום ה'. ורב חסד. ומשלם שכר טוב.

אשרי האשה הפשוטה שה' אלוקיה. אשרי העם שככה לו.

חדש באתר

השארת תגובה

לתשומת לבכן התגובות מוצגות לאחר אישור המערכת


x איזור הפורומים והקבוצות
של קול כבודה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן