"אני כבר לא יודעת מה לעשות איתו", אמרה לי לאה, אמא של יוסי (שמות בדויים). "בבית יש כללים ברורים, אבל הוא פשוט לא מקשיב. מבקשים ממנו שוב ושוב, והוא עושה בדיוק הפוך".
לאה היתה כל כך מתוסכלת מהמצב
"אני מרגישה שאני מדברת לקירות, אני מסכמת איתו שוב ושוב להחזיר את התיק למקום, לאכול במטבח, להכנס למקלחת,- וכאילו לא דיברתי כלום.
"כל פעם שאני אומרת לו משהו, הוא מרגיש מחויב להצביע נגד.
אני אומרת להיכנס למקלחת? הוא מוצא פתאום פרויקט מחקר דחוף על נמלים.
אני מבקשת לסדר את החדר? הוא נזכר שיש לו שליחות לאומית לבנות מגדל מכריות.
אני מבקשת לאכול ליד השולחן? פתאום הספה הופכת למסעדת יוקרה."
ואז היא עצרה רגע ואמרה:
"אני באמת כבר לא מבינה. הוא לא ילד רע. אז למה שום דבר לא עובד?
אני מזכירה, מסבירה, מבקשת, מזהירה – ושום דבר לא מחזיק לאורך זמן.
אני מדברת והוא שוכח, אני נותנת הוראה והוא מפספס, וכל ויכוח קטן הופך למלחמה גדולה.
אז מה דעתך חני, אני חסרת אונים ומיואשת:
"אולי הוא פשוט לא מכבד אותנו?"
"אולי הוא עושה דווקא?"
"אולי הוא בוחר לא להקשיב?"
בואו ננסה להבין את מה שעומד מאחורי ההתנהגות המרדנית לכאורה:
כשילד לא מצליח לעמוד בכללים, קל מאוד לראות רק את ההתנהגות.
אנחנו רואים את ההתנגדות.
את הוויכוחים.
את ההתעלמות.
את הפרת הגבולות.
אבל הרבה פעמים ההתנהגות היא רק הסימפטום.
הסיפור האמיתי נמצא עמוק יותר.
לא כל ילד שמפר כללים הוא ילד מרדן:
יש ילדים שמתקשים לווסת דחפים:
הם יודעים מה הכלל, מסכימים איתו ואפילו רוצים לעמוד בו, אבל ברגע האמת הדחף חזק מהם.
יש ילדים שמתקשים במעברים:
לבקש מהם לעצור משחק, לסיים פעילות או לשנות כיוון מרגיש להם כמו משימה כמעט בלתי אפשרית.
יש ילדים שחווים את העולם בעוצמות גבוהות במיוחד:
כל בקשה נחווית כביקורת.
כל גבול נחווה כדחייה.
וכל הערה קטנה מציתה סערה רגשית גדולה.
ויש ילדים שחיים בתחושה מתמדת של כישלון:
הם שמעו כל כך הרבה פעמים מה הם עושים לא נכון, עד שהם פיתחו התנגדות כמעט אוטומטית לכל דרישה שמופנית אליהם.
לא כי הם רעים.
לא כי הם מזלזלים.
אלא כי הנפש שלהם מנסה להגן על עצמה.
האם זו באמת בעיית משמעת?
מחקרים בתחום ההתפתחות והוויסות הרגשי מראים שילדים רבים שנראים "לא ממושמעים" מתמודדים למעשה עם קושי בתפקודים ניהוליים, בוויסות רגשי או בשליטה עצמית.
המוח שלהם יודע מה צריך לעשות.
אבל היכולת לעצור, לחשוב, להתאפק ולפעול בהתאם לכלל – עדיין אינה בשלה מספיק.
זה קצת כמו לבקש מילד לרוץ מרתון עם רגל מגובסת.
הוא אולי רוצה להגיע לקו הסיום, אבל חסר לו כלי משמעותי בדרך.
אם היינו יכולים לשמוע את הקול הפנימי של הילד, אולי הוא היה אומר:
"אני יודע שאסור."
"אני יודע שמצפים ממני."
"אני אפילו רוצה להצליח."
"אבל ברגע הזה משהו בתוכי חזק ממני."
"וכשכולם כועסים עליי, אני כבר לא יודע איך לתקן."
אני בטוחה שגם אתם כהורים כבר מותשים.ונמאס לכם לצעוק, ואתם לא שוקלים הסבת מקצוע לפיקוח עירוני, והבית שלכם בוודאי לא צריך להוות תחנת משטרה.
כל מה שאנחנו כהורים רוצים זה שהבית יתנהל בנחת.
שהילד ישתף פעולה.
שהבקשות הפשוטות של היום-יום לא יהפכו לקרב.
בטורים הבאים נצלול לעומק אחת הסוגיות שמעסיקות כמעט כל הורה: למה יש ילדים שמתקשים לציית לכללים, לעמוד בגבולות ולשתף פעולה עם מה שמבקשים מהם?
נכיר ארבעה סוגים מרכזיים של קשיים שעלולים לעמוד מאחורי מה שנראה לעיתים כ"חוסר משמעת", "עצלנות" או "דווקא".
נבין מה באמת מניע את הילד, מה קורה מאחורי ההתנהגות שאנחנו רואים כלפי חוץ, ואיך אפשר להבחין בין סוגי הקשיים השונים.
בכל טור נתמקד בגורם אחר, נעמיק בשורשים שלו, נזהה את הסימנים האופייניים, ונקבל כלים מעשיים, טיפים ועצות שיכולים לעזור לנו להגיב בצורה מדויקת יותר.
חני רוטנברג, בעלת המרכז לאבחון והכוונה טיפולית לילדים | [email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
