ראש עיר צעיר ונלהב הגיע ביום הראשון לתפקידו לסיור ברחובות העיירה.
לפתע הוא נעצר.
באמצע הכביש הראשי עמדה גדר עץ ישנה, מכוערת ומסורבלת. היא חסמה חלק מהנתיב וגרמה לכל הרכבים לעקוף בצורה שמפריעה לתנועה.
"מי שם את הדבר הזה כאן?" הוא התעצבן. "זה חסר היגיון! תביאו טרקטור, הורסים אותה."
אבל מהנדס העיר הזקן עצר אותו ואמר בשקט: "לא כל כך מהר. יש כלל אחד חשוב בעיר הזאת: אם אתה לא יודע למה הגדר נבנתה- אל תהרוס אותה!… קודם כל תבין למה היא נבנתה ואם תרצה אחר כך, אני בעצמי אעזור לך להרוס אותה".
ראש העיר הצעיר רתח מכעס, אך מכיון שהיה צריך את תמיכת המהנדס, הוא נאלץ לחפש בארכיון ולנבור בטפסים מעלי אבק.
ואז הוא גילה שלפני שנים, מידי שנה בתאריך מסוים, עדרי חזירי בר היו דוהרים בדיוק בכביש הזה, רומסים דוכנים, פוצעים תושבים ומחריבים את העיר.
הגדר שנראתה מיותרת ומכוערת נבנתה כדי להסיט את העדר בזוית מדויקת מאוד מהכביש לשדה פתוח כדי להגן ולהציל את חייהם של כל תושבי העיר.
הגדר לא הייתה טעות. היא הייתה פתרון לבעיה שהיום כבר שכחו ממנה. אם ראש העיר היה הורס אותה- העיר היתה נחרבת.
רעיון זה שמכונה "הגדר של צ'סטרטון" (Chesterton's Fence) הוא עיקרון שלפיו לפני שאנחנו ממהרים לבטל כלל, הרגל או התנהגות שנראים לנו לא הגיוניים, כדאי קודם להבין:
איזו בעיה הדבר הזה נועד לפתור?
והעיקרון הזה חשוב במיוחד בהורות.
אנחנו רואים ילד שמתעקש, ילדה שנלחצת משינויים, ילד שמתפרץ בכל פעם שמשהו לא מסתדר, ילדה שצריכה לדעת מראש בדיוק מה הולך לקרות, ילד שנצמד להרגל מסוים שקשה לנו להבין.
והתגובה הטבעית שלנו היא:
"די כבר!"
"למה אתה עושה את זה?"
"זה לא הגיוני!"
"את חייבת להפסיק עם זה"
אבל אולי במקום לשאול רק:
❌ "איך אני גורם לו להפסיק?"
כדאי לעצור ולשאול:
🔎 "מה ההתנהגות הזאת מנסה לעשות עבורו?"
אולי העקשנות היא ניסיון להשיג תחושת שליטה.
אולי ההתפרצות היא הדרך שלו להתמודד עם הצפה.
אולי הצורך לדעת הכול מראש נועד להפחית חוסר ודאות.
אולי ההתנהגות שמרגיזה אותנו היא למעשה "גדר" שהילד בנה כדי להתמודד עם משהו שקשה לו.
זה לא אומר שכל גדר צריך להשאיר. לפעמים באמת צריך לשנות גבול, הרגל או התנהגות.
אבל קודם להבין. אחר כך לשנות.
דווקא עכשיו, בחודש אלול, יש כאן נקודה עמוקה גם עבורנו כהורים.
אלול הוא הזדמנות להתבוננות.
לא רק לשאול: "מה אני צריך לתקן?" אלא גם: "מה עומד מאחורי מה שאני עושה?"
לפני שאנחנו שופטים את הילד- להבין.
לפני שאנחנו מגיבים-להתבונן.
לפני שאנחנו שוברים גדר- לבדוק למה היא נבנתה שם מלכתחילה ולא למהר להרוס את מה שאנחנו עדיין לא מבינים.
הכלי המעשי לשנה החדשה:
בפעם הבאה שההתנהגות של הילד מקפיצה אתכם, עצרו לשנייה ושאלו: "איזו בעיה ההתנהגות הזו מנסה לפתור עבור הילד שלי?"
השאלה הזאת יכולה כשלעצמה לשנות את כל הדרך שבה אנחנו מסתכלים עליו. כי לפעמים, מאחורי גדר שנראית לנו מיותרת, יש סיפור שאנחנו עדיין לא מכירים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
