תגית: מרכז חוזקות

באיזו עונה הילד נמצא עכשיו? כי עלה שנושר בסתיו אינו בהכרח עלה שמת. לפעמים הוא פשוט חלק מתהליך של שינוי. וזה לא אומר שכל ירידה אצל ילד היא "שלב" שצריך לחכות שיעבור. לפעמים נשירה היא סימן למצוקה שדורשת התערבות, קשר ועזרה.

רעיון זה שמכונה "הגדר של צ'סטרטון" - הוא עיקרון שלפיו לפני שאנחנו ממהרים לבטל כלל, הרגל או התנהגות שנראים לנו לא הגיוניים | על הצורך לעצור ולא רק לשאול: "מה אני צריך לתקן?" אלא גם: "מה עומד מאחורי מה שאני עושה?"

אלול הוא תקופה שמדברת אלינו על תשובה, תיקון, קבלה מחדש והמלכת הקב"ה. אבל איך ילד יכול באמת להתחבר לרעיון של שינוי אם בבית הוא מרגיש שהזהות שלו כבר נקבעה?

שאלה כמו "איך היה?" דורשת ממנו לעצור, לסכם את היום, לזהות מה משמעותי עבורו ולהחליט מה לספר. זה קשה. ובמיוחד אצל מתבגרים זה עלול להרגיש כמו חקירה. אז במקום לשאול שאלות כלליות, נסו שאלות קטנות וספציפיות >>>

"לפעמים דווקא הילד שנראה "עצלן" זקוק לעוגנים קטנים בתוך החופש. ולפעמים הילד שנראה "תובעני" לא מבקש עוד אטרקציות, אלא עוד קשר. לפעמים הילד שמבקש מסכים בלי סוף פשוט מחפש דרך לברוח מתחושת ריקנות שהוא לא יודע להסביר...."

"כשיש בבית איזון הילדים מרוויחים לא פחות מההורים. הם לומדים התחשבות, דחיית סיפוקים, ויסות רגשי ובעיקר חווים בית שיש בו עוגן יציב שאפשר להישען עליו...."

כמה פעמים אנחנו אומרים לילד משפטי "חינוך" ובתוך תוכנו אנו באמת לא מבינים: הוא הרי ילד חכם ויודע, אז למה באותו רגע הוא מתנהג כאילו כל מה שלימדנו אותו פשוט נעלם? התשובה נמצאת במושג פסיכולוגי מרתק שנקרא "חלון הסובלנות" (Window of Tolerance), מושג שפיתח הפסיכיאטר ד"ר דן סיגל.

זה כנראה המשפט שנשמע עכשיו כמעט בכל בית חרדי שבו יש גם בנים וגם בנות | השוואה שאינה מעובדת עלולה להפוך לקנאה, קנאה עלולה להפוך למרירות, ומרירות עלולה לפלג ולהרחיק אותנו מאהבת הזולת. אולי דווקא הימים האלה מזמינים אותנו לעזור לילדים לעשות את התנועה ההפוכה.

רגע לפני ששנת הלימודים מסתיימת, נתרגל סימני פיסוק במסגרת "שיעור עברית הורי". והפעם" סימן שאלה.

ילדי השנים האחרונות מלומדים באי שיגרה ובטלטלות נפשיות, וגם כעת כשברוב אזורי הארץ חוזרים לשיגרה, עדיין ישנם ילדים רבים שמתקשים לעשות את המעבר החד בין השהיה בבית למעבר למסגרת הלימודים | הנה מספר נקודות ששווה לשים אליהן לב