אם את שואלת: הקב"ה רוצה שאסדר את הבית או שאלך לשיעור התורה? הטור הזה בשבילך!

איפה אלול שלי?

דווקא בחודש שבו כולם מדברים על התעוררות, על קבלות ועל הכנה לראש השנה, יש אמהות שמרגישות שהן נשארו קצת מאחור.

הן גם רוצות.

לשמוע שיעור. לעצור לכמה דקות. להרגיש את אלול.

ואז את שמה הרצאה באוזן.

אולי הפעם תצליחי להקשיב.

אבל בדיוק אז הילד מתחיל לבכות. הוא צריך בקבוק דייסה. השני קורא לך מהחדר, המים גולשים בסיר, והכביסה עדיין מחכה.

את מנסה להתרכז, לתפוס אפילו משפט אחד, אבל הראש כבר נמצא במקום אחר.

ובתוך כל הרעש הזה עולה השאלה:

רגע… איפה אלול שלי?

איפה הימים ההם, כשהיינו יושבות בסמינר, שומעות, מתחזקות ומקבלות על עצמנו קבלות?

איך אני אמורה להרגיש את חודש אלול כשאני מחפשת מוצץ באמצע הלילה ומתחילה את הבוקר בריצה?

ואולי דווקא כאן נמצאת השאלה שאנחנו צריכות לשאול.

לא: איפה אלול שלי?

אלא:

מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני עכשיו?

כי ההכנה לראש השנה אינה נראית אותו דבר אצל כולנו.

יש מי שיושבת ולומדת.

יש מי שהולכת לשיעורים.

ויש אותך, אמא אהובה, שקמה בשעה שתיים בלילה לילד שקורא לה.

וזו לא נחמה.

אני לא מנסה לשכנע אותך שהכביסה היא שיעור תורה, או שהכלים הם תחליף לתפילה.

לפעמים כביסה היא פשוט כביסה, והעומס באמת גדול.

אבל את יכולה לבחור מה עומד מאחורי כל מה שאת עושה.

לקום בבוקר ולכוון:

היום הזה יהיה יום של חסד.

אני מכינה אוכל כדי שיהיה לילדים שלי כוח.

אני דואגת לסדר כדי שהבוקר יהיה רגוע יותר.

אני מקפלת את מה שנשאר מהכביסה כדי לחסוך להם מחר עוד לחץ.

אני משתדלת ליצור סביבם מקום נעים, כי חשוב לי שהם יגדלו בתוך שמחה, שלווה ואהבה.

ופתאום העשייה נשארת אותה עשייה, אבל את כבר לא מרגישה שהיא רק רשימת משימות שלא נגמרת.

יש לה מטרה.

יש לה משמעות.

יש בה שליחות.

כי מאחורי כל הדברים הקטנים שאת מתאמצת עבורם עומד דבר גדול הרבה יותר: הרצון שלך לתת לילדים שלך קרקע יציבה לגדול עליה.

שיהיה להם מקום רגוע לחזור אליו.

שיהיה להם סדר.

שיהיה להם נעים.

שיהיה להם טוב.

וכשזו המטרה שמלווה אותך, גם הפעולות הפשוטות מקבלות עומק אחר.

זו יכולה להיות ההכנה הרוחנית שלך לקראת ראש השנה.

כן, אם מתאפשר לך — שימי הרצאה באוזן.

תקשיבי לשיעור.

קחי כמה דקות לתפילה.

אבל אם היום זה לא קורה, אל תמהרי להרגיש שהשארת את אלול מאחור.

אולי הוא פשוט הגיע אלייך בצורה אחרת.

דרך הקימה למרות העייפות.

דרך הוויתור.

דרך ההתאפקות.

דרך אותו רגע שבו נתת לילד שלך את מה שהוא היה צריך, בדיוק כשגם לך כבר כמעט לא נשאר כוח.

אלה הרגעים שאולי אף אחד לא מוחא עליהם כפיים.

אין עליהם תמונה יפה.

ואף אחד לא מספר עליהם בהרצאה.

אבל הם קיימים.

והקדוש ברוך הוא רואה אותם.

אז השנה, כשהשאלה הזאת שוב תעלה בלב:

איפה אלול שלי?

תעצרי.

ותשאלי:

ריבונו של עולם, מה אתה רוצה ממני עכשיו?

ואולי התשובה תהיה פשוטה הרבה יותר ממה שחשבנו.

להיות שם.

לתת.

לאהוב.

לעשות את מה שמוטל עלינו — עם לב שמבין בשביל מה.

ואם גם השנה הרגשת שלא הספקת מספיק שיעורים, תפילות או רגעים של התעלות, אל תמהרי לחשוב שהגעת לראש השנה בידיים ריקות.

אמא יקרה,

דווקא הידיים העייפות שלך, שממשיכות לתת כל השנה, הן שמספרות את סיפור ההכנה שלך.
מאחלת לך שנה טובה

ואם יש נושא שקשור לבית סדר ארגון
אני כאן בשבילך
[email protected]
מרים

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

ברוכים הבאים: 7 טיפים לשמירת הסדר בכניסה לבית בחני את עצמך: הכוח המניע אותך לארגון הבית הינו שלילי או חיובי? | חני רחמין סדר וארגון הבית גם בחנוכה: "שמונים אחוז מהבלאגן בבית נולדו מעשרים אחוז של טריגר" הדס דילמוני: "אל תחכי לניקיון האביב, הנפש שלך רוצה בית מאורגן ונקי, ומגיע לה כבר היום!" 'לסדר את הבית' חשבתם פעם להדריך את הילדים מה זה אומר, בפועל? / מרים הרוש