'לסדר את הבית' חשבתם פעם להדריך את הילדים מה זה אומר, בפועל? / מרים הרוש

יש משפטים שאני בטוחה שעוברים בירושה מאמא לבת יחד עם המתכון של הקציצות…
"מה, כשתתחתני אני אבוא לסדר לך את הבית?"
אני חושבת שהרבה אמהות אומרות אותו יותר מפעם אחת בחיים. ואם הילדים היו מקבלים שקל על כל פעם שהם שומעים אותו, כנראה שכבר מזמן היה להם מספיק כסף לקנות בית חדש…

באחת מסדנאות הכשרת מארגנות בתים דיברנו על שיתוף ילדים באחריות בבית. בשלב השאלות, אחת המשתתפות הרימה יד ואמרה:

"מרים, יש לי בת בת חמש־עשרה. איך יכול להיות שהיא עדיין לא יודעת לסדר את החדר שלה?"
תוך רגע התברר שהיא ממש לא היחידה.
כל אחת סיפרה על המשימה שחוזרת שוב ושוב בבית שלה.
אצל אחת זאת הכביסה.
אצל השנייה הכלים.
אצל השלישית החדר.
ובסוף, כמעט כולן הרגישו שהן אומרות את אותם המשפטים, והילדים משום מה שומעים משהו אחר.
אז שאלתי שאלה אחת.
"כשאת אומרת לבת שלך 'תסדרי את החדר'… למה בדיוק את מתכוונת?"
"מה זאת אומרת? שתסדר."
"אבל איך נראה חדר מסודר?" שאלתי.
ואז התחילו להגיע התשובות.
השמיכה מתוחה.
הבגדים בארון.
הכביסה בסל.
הספרים על המדף.
השולחן פנוי.
הנעליים במקום.

תוך פחות מדקה כל אחת הוסיפה עוד פרט, עד שנוצרה תמונה ברורה מאוד.

"ועכשיו" אמרתי "תחשבו על הילדה. היא שומעת רק שלוש מילים: 'תסדרי את החדר'. מאיפה היא אמורה לדעת שכל הרשימה הזאת מסתתרת בתוך שלוש המילים האלה?"

היה שקט כמה רגעים
וזה היה רגע מעניין.
כי פתאום הבנו שבעצם אנחנו משתמשות בכל יום במילים שנשמעות לנו מובנות מאליהן, אבל עבור הילדים הן עדיין מילים שצריך ללמוד.
יש בבית מילון שלם.
"תגדיל ראש."
"תיקח אחריות."
"תעזור."
"תהיה בוגר."
"תתחשב."
"תוותר."
"תשקיע."
"תעשה כמו שצריך."
"תהיה זריז."
"תסתדר."
ועוד…
תגידי, מי לימד את ילד מה פירוש המילים האלה?
מה זה בדיוק "להגדיל ראש"?
איך נראית "אחריות"?
מתי ילד יודע שהוא באמת "עזר"?
אנחנו מניחות שהם יודעים.
אבל אולי הם פשוט מפרשים את המילים אחרת.
יום אחד ביקשתי מהבת שלי לאסוף את הכביסה.
כמה דקות אחר כך עברתי ליד חדר הכביסה וראיתי שהיא גם הפעילה את המכונה.
עצרתי ואמרתי לה:
"את יודעת מה עשית עכשיו? לזה אני מתכוונת כשאני אומרת 'להגדיל ראש'."
וראיתי איך העיניים שלה נדלקו.
עכשיו היא כבר ידעה למה אני מתכוונת.
מאותו יום שמתי לב שגם אני שיניתי משהו.
פחות הוראות כלליות.
יותר דוגמאות.

כשאני אומרת "לסדר", אני מראה מה זה נקרא מסודר.
כשאני אומרת "לעזור", אני מסבירה מה בדיוק יעזור עכשיו.
כשאני אומרת "לקחת אחריות", אני מצביעה על הרגע שבו זה קרה.
ופתאום גיליתי משהו מעניין.

ככל שהמילים שלי נעשו ברורות, גם הילדים היו רגועים יותר.
פחות ניחושים.
פחות תסכול.
פחות תחושה של "אבל עשיתי מה שביקשת".
כי באמת, הם עשו את מה שהם הבינו.
השבוע אני מזמינה אותך לחשוב על מילה אחת שחוזרת הרבה אצלך בבית.
רק אחת.
אולי "לסדר".
אולי "לעזור".
אולי "להגדיל ראש".

בפעם הבאה שהיא תצא לך מהפה, עצרי לרגע ושאלי את עצמך:
האם אי פעם לימדתי את המשמעות שלה?
כי ילדים לומדים לקרוא אות אחרי אות.
והם לומדים גם את השפה של הבית באותה הדרך.
מילה אחרי מילה.
דוגמה אחרי דוגמה.
אולי זאת הסיבה שלפעמים הם לא צריכים שנבקש שוב.
הם פשוט צריכים שנפתח להם את המילון של הבית?

שלך
מרים

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

מתביישת באיך שהבית שלך נראה? מסתתר כאן הרבה מעבר / מרים הרוש ברוכים הבאים: 7 טיפים לשמירת הסדר בכניסה לבית גשם בוא: המדריך לסידור ארונות בגדי החורף עם המאסטרית חוי ביקס סדר וארגון הבית גם בחנוכה: "שמונים אחוז מהבלאגן בבית נולדו מעשרים אחוז של טריגר" אל תפספסו: הטיפ לבית מסודר ונקי יותר? נמצא בשעון שלכם!