"עזבי אותי, אני לא משועממת" – על תפקידו ההתפתחותי של השיעמום / ברכי שגב

מה הקשר בין כאב לשעמום? 🧠 ולמה המוח זקוק לו להתפתחות?

שעמום הפך בשנים האחרונות לאחד הרגשות הכי פחות מובנים והכי פחות רצויים. פעם, כשהיה לנו משעמם, היינו בוהות בתקרה, ממציאות משחק או סתם שוקעות במחשבות (הצדיקות ביננו פותחות ספר תהילים🤍). היום, אנחנו נוטות לראות בשעמום כשל מערכתי שצריך לתקן מיד, אבל מחקרים פסיכולוגיים עדכניים מראים שאנחנו מפספסות את אחד המנגנונים הכי חיוניים לצמיחה שלנו.

לשעמום יש תפקיד הישרדותי קריטי, הוא פועל בדיוק כמו מערכת התראה (סיגנל). בדיוק כמו שרעב אומר לנו "הגוף צריך דלק", שעמום הוא האיתות של המוח שאומר לנו: "מה שאת עושה עכשיו לא בעל ערך עבורך, או שאת לא מנצלת את הפוטנציאל שלך. הגיע הזמן לשנות כיוון". כשאנחנו מחפשות גירויים חיצוניים מאולצים כדי "להשתיק" את האיתות הזה, אנחנו לא באמת פותרות את השעמום, אנחנו רק מאלחשות אותו, ומחמיצות את ההזדמנות להבין מה באמת מעניין, מניע ומצמיח אותנו.

אצל מי שהחופשה כבר התחילה היא כבר הספיקה לשמוע:
"אמא, משעמם לי!" (וכבר נגיע לטעות שאנחנו עושות)
אימהות רבות חשות אשמה כשהילד מתלונן על שעמום, וממהרות לייצר עבורו הפעלה או פתרון.
פסיכולוגים קוגניטיביים מדגישים ששעמום הוא למעשה "שטח יצירתי פתוח".

כשאנחנו 'מצילות' את הילדים מהשעמום באופן מיידי, אנחנו מונעות מהם להפעיל את ה Default Mode Network (DMN) הרשת העצבית במוח הפועלת דווקא במצב מנוחה ומיועדת לעיבוד רעיונות ופתרון בעיות.
זו הזדמנות להזכיר, מחוננים (וגם ילדי קשב:) משתעממים מהר יותר, כנראה גם בשל המציאות שהמערכת הזו עובדת אצלם שעות נוספות (כלומר הם אצלה 😉) ומחפשת לא רק ריגוש אלא באמת את הפוטנציאל שבהם😍

השעמום הוא לא בעיה, הוא הזמנה לחקור, והוא חיוני לפיתוח חוסן רגשי, יצירתיות ויכולת ויסות עצמי.

נחזור אלינו, הבוגרים, למה אנחנו מעדיפים כאב על פני שעמום?

הקושי להשתעמם מלווה אותנו גם כבוגרים. באחד המחקרים המפורסמים בפסיכולוגיה (וילסון ושות'), ביקשו מהמשתתפים לשבת בחדר ריק במשך 15 דקות לבד עם המחשבות שלהם. האפשרות היחידה האחרת הייתה ללחוץ על כפתור שנתן להם שוק חשמלי כואב.

התוצאה הייתה כואבת:( כרבע מהנשים וכשני שליש מהגברים בחרו לחשמל את עצמם מרצונם החופשי, רק כדי לא להישאר לבד עם השעמום. הניסוי הזה מדגים עד כמה התרחקנו מהיכולת להיות נוכחים ואת היכולת לשאת רגעים מתים.

אז איך מחזירים את השעמום לחיים?
כשילד מתלונן שמשעמם לו, התשובה הטובה ביותר היא: "איזה יופי, אני סקרנית לראות מה תמציא, ומה תבחר לעשות". אל תציעי הפעלה מובנית. ברגע שתאפשרי לו לעבור את רגעי התסכול הראשונים, המוח שלו יתחיל לפעול מעצמו והוא ירוויח פיתוח עצמאות, חשיבה מקורית ויכולת העסקה עצמית.
כמו הרבה דברים בחיים, הדוגמא האישית קריטית. את מזהה שיעמום? נסי לתרגל "בהייה מודעת" בסיטואציות יומיומיות. כשאת ממתינה בתור, מחכה לחברה או נוסעת בתחבורה ציבורית אל תחפשי גירוי בכוח. תני למחשבות לנדוד באופן חופשי. המוח שלך ירוויח מכך הפחתת סטרס, שיפור של הזיכרון וזריקה של יצירתיות לחיי היום יום.

בפעם הבאה שהשעמום מאותת לך אל תיבהלי ממנו. תקשיבי לו.

לקבוצת תכנים בנושאים פסיכולוגיים 👈
לאתר של ברכי 👈

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

חוששים מהתפתחות פוסט טראומתית? זה יכול להיות אחרת (טור פסיכולוגי מעודד) המחסום השקט שמשאיר נשים מצליחות מאחור: למה הכל משגשג בחוץ, אבל נשחק בפנים? המחסום השקט שמשאיר נשים מצליחות מאחור: למה הכל משגשג בחוץ, אבל נשחק בפנים? על סוכה וקרבה רגשית / אביגיל מירוז צוהר לשינויים המתחוללים בחדר הטיפולים | ברכי שגב