בס"ד
" ויאסור יוסף את מרכבתו ויעל לקראת ישראל" {בראשית מ"ו כ"ט}
"ויעל- פירוש- עליה היתה לו על שהלך לקראת אביו לכבדו"
"כל מצווה ומצווה שאדם עושה הוא מתעלה עמה, המצווה מעלה את האדם לדרגה רוחנית, היא מוסיפה בו קדושה"{מעייני החיים לרב זייצ'ק}.
הקטנטונת שלי זוהרת יותר מהנצנצים בכתר , ומתוקה יותר מהסוכריות שפיזרתי על העוגה.
היא חוגגת באושר אינסופי את היותה בת שלוש וחצי {היומולדת האמיתי בחופש… }
היא שרה בכל כך הרבה חן והתלתלים שלה כל כך חמודים שאי אפשר שלא לאהוב אותה עד אין חקר, רק שנה שעברה היא הייתה בת שנתיים וחצי וכמה היא גדלה ובגרה והספיקה, כמה יפה היא למדה לדבר ולצייר, לקפוץ, לרוץ ולריב ולהביע את עצמה, ולעמוד על שלה ולשחק עם חברות ולאכול לחם עם הקשה ולדעת את ההבדל בין ירוק לכחול ובין פנקייק לבלינצ'ס…
עכשיו היא גדולה. שלוש וחצי ממש. פרח במלא יפעתו.
"אמא" היא שאלה אותי בחזור עת שבנו עמוסות בשקיות ומתנות וחוברות "גם לאמהות עושים יומולדת בעבודה?"
לא, צחקתי, מה פתאום?
חבל, היא משתתפת בצערי, איך תדעי שגדלת בשנה? איך תזכרי שאת גדולה?
איך באמת?
אני מחבקת אותה. אמהות יודעות לבד כשהן גדלות… אני רוצה לומר "מזדקנות" אבל חושבת שהציניות לא מתאימה כאן. באמת. ממתי אמהות גדלות? מה הן ידעו שנה שעברה שהן לא יודעות השנה? וכמה דברים חדשים הן לומדות? מה התפתח אצלי למשל השנה יותר משנה שעברה? האוברדרפט?החצאית ההיא שלא נסגרת? ואולי התובנות החדשות בדבר איך מכינים עוגת שמרים לפי המתכון של ציפי? גם בלי ציניות נראה שלא השתניתי באמת.
"בפרשת ציצית נאמר:"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוקיכם" בזמן שאתם עושין את המצוות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על האומות " ובספרי- מגיד שהציצית מוסיפה קדושה לישראל, כל פעולה ומעשה טוב מעלה את האדם לקדושה נוספת, מעלה אותו לקומה יותר גבוהה, ועל ידי כמה מצוות ופעולות טובות הוא מוסיף לעצמו כמה עליות"{שם}
כן השתניתי. הרבה.
אני מקיצה מחלום ארוך שסיפרו לי מאז היותי פעוטה בגן קטנטונת ששבה ובידה דף קשר והיא מזמרת על מחרוזת של מצוות.
בגן סיפרו לנו שכל מצווה היא יהלום זוהר ואנחנו אוספים יהלומים. מצוות. לאסוף את הלגו חזרה. להתחלק עם האחים בוופל… הגננת הבטיחה לנו שה' שומר לנו את היהלומים ההם..
אחר כך דיברו איתנו על אבנים לבית המקדש. ועל פנינים במחרוזת המצוות. בבית הספר כבר הבנו קצת יותר ויכלו לדבר איתנו על מלאכים הנבראים מן המצווה.. וכולם צדקו. כל מצווה היא יהלום לא יסולא, וכל מעשה טוב הוא אבן נוספת בבנין המקדש. מלאכים נבראים לרבבות. אכן.
ובכל זאת…
עכשיו אני כאן. גדולה ובוגרת קוראת על יוסף שבא לקראת אביו. יוסף- משנה למלך באימפריה הגדולה בתבל. אוסר בעצמו את מרכבתו ועולה לקראת אביו לקיים כיבוד הורים. עולה? האומנם מצרים הררית היא? ושמא גושן נמצאת במרומה? לא. עולה הוא. עולה ומתעלה. מצוות כיבוד הורים מעלה אותו טפח נוסף, מצוות כיבוד הורים הופכת אותה לנעלה יותר, למתעלה יותר,"ויעל לקראת ישראל".
פתאום אני מבינה שמצוות הן משהו עמוק הרבה יותר, לא בדיוק יהלומים שמניחים באיזה שק ליד הבית וכל ערב בא האלוקים לאסוף אותן אל החשבון…
הן אני,בעצם. הן נמצאות בתוכי, מתמזגות בישותי, ממלאות אותי, ומרימות אותי עוד טפח. עוד קרבה לאלוקים..
איפה זאת בתוכי שאמרה שלא גדלה משנה שעברה? האם את יודעת כמה פעמים התגברתי על תאוות? התמודדתי עם קשיים? האמנתי למרות שהיה חשוך? והתאמצתי אפילו שהיה לי קשה? האם את יודעת כמה פעמים התפללתי מקירות ליבי השנה? כמה פעמים שפכתי דמעות בהדלקת נרות? וכמה פעמים התאמצתי עד אין קץ לטפל באהבה בילדי? האם את חושבת שנשארתי באמת אותה האשה שהייתה קודם?
לא. אשה אחרת אני.
למרות שהתפללת גם אתמול. למרות שהתפללת גם שלשום. התפילה של היום, החיוך הכמעט מאולץ של היום, ארוחת הערב החמודה עם פרצופי העגבניות שעשית לילדים היום, והלשון הרע ש…לא אמרת, בסוף לא אמרת. כל אלו אינם רק נערמים על כף מאזני הזכות שלך אי שם, ומביאים מלאכים במרומים הרחוקים. כל אלה כאן. אצלך ובתוכך. מולידים בכל רגע אשה חדשה. טובה יותר, קרובה יותר עם נשמה גבוהה יותר.
"ובעניין אברהם והמלאכים נאמר :"והוא עומד עליהם" ולהלן הוא אומר "ניצבים עליו"? אלא שעד שלא יצא ידיהם(קודם שיצא ידי חובתם להכניסם,להאכילם ולהשקותם) ניצבים המלאכים עליו, על אברהם, כיוון שיצא ידיהם אחר שעשה חסד עמהם- הוא עומד עליהם, אימתו עומדת עליהם, מיכאל מרתת, גבריאל מרתת…
כל פעולה וכל מצווה היא לא רק פעולה לעצמה, אינה יבשה. אלא חדורה נשמה, חיות ונפש חיה, שמתנוענעת ועולה ומעלה את האדם, מוסיפה בו נשמה חדשה"
כמה עצובים חייהם של האנשים שהולכים ומזדקנים לקראת קו הסיום של חייהם, ומניחים על אם הדרך את כל מטעני העולם הזה באפיסת כוחות. וכמה מאושרים האנשים שהולכים וגדלים בכל שנה מחדש, הולכים וגבהים בתוכם, הולכת וצומחת קומתם, ומתרחבת נשמתם.
"ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה כי יכול נוכל לה" בשביל שכלב מסר את נפשו וסיכן את עצמו לעמוד נגד עם רב , נגד דעותיהם, נגד כיעור כעסם של אנשים מוסתים המתגרים בקדושי עליון ומתחצפים לעומתם, הוא זכה לעלות למדרגה גבוהה של קדושה, הוא זכה לעליה של רקיעי השמיים, כל פעולה שעושה האדם נגד הטבע יוצרת בו יצירה חדשה, נופחת בו רוח חיים אלוקית{שם}.
מזל טוב גם לך, גדלת היום.
תגובה אחת
התחברתי לכל מילה
מחזק ביותר!