בס"ד
פרשת במדבר
"ויען בועז, הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי אישך ותעזבי את בית אביך ואימך וארץ מולדתך, ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום " ובמדרש רבה: "הגד הוגד לי –שתי פעמים? אלא, הגד לי בבית, הוגד לי בשדה"
שמע בועז על התנהגותה של רות הן בבית והן בשדה" (קול מבשר- על חמש מגילות לגה"צ ר"ח זייצ'יק זצ"ל)
לשבועות היה ריח אחר.
משהו חרישי באוויר, משהו נרגש בעולם כולו. מן תשוקה למשהו נעלם שממלאה את נשמתך עד להתפקע ואינך יכול לגעת בה.
בלילות שבועות הייתי הולכת אצל החלון הצופה על בתי הכנסת, הרחוב המה אדם. ילדים עלו וירדו במדרגות בית הכנסת בקולות צהלה רמים מתחת לרקיע מכוכב ואוושה קלה של לילות קיץ, ילדים קטנים שבאו גם הם לקבל קצת תורה…
הרחוב המה אדם, קולות של לימוד ,וויכוחים בין חברותות וצעדים כאלה של אנשים העוסקים בסוגיה ואינם מוצאים מנוח…
ומעל הכל הייתה ההמיה המשתפכת ההיא, קולו של לימוד מלא געגועים שהיה זולג מתוך בית המדרש וממלא את הלילה כולו בתורה.
אז היו הדמעות נקשרות בלאט בין עיני, וממלאות בי התפעמות, ריבונו של עולם, הייתי חושבת, העולם כולו הולך לישון, ורק בניך נותרו ערים בשביל ללמוד את התורה הקדושה!!!! וכמה שמחה יש בהם כמה צהלה והתרגשות… הנה, כך מקבל העולם תורה!!! כך בדיוק.
אני חושבת, שאז היו התפילות הגדולות שלי על בית של תורה ועל ילדים של תורה, על בעל בן תורה ועל עצמי, שאזכה להיות אשה של תורה.
ימי החלון ההם עברו, וכבר יש לי ילדים משלי העולים ויורדים בקולות צהלה במדרגות בית הכנסת, וילדות שאופות בעצמן עוגות גבינה…
וגם עכשיו מגיע חג השבועות אל ביתי ואני פותחת את חלון לבבי וצופה על עצמי, האומנם? מקבלת אני את התורה?
"ורות היתה נאמנה לה' הן בביתה והן בשדה, הכל בזהירות הכל בצניעות, זהירות מן הגזל וצניעות מן הבחורים" אמר רבי אליעזר דבר חכמה ראה בה, שתי שבולים לקטה שלושה לא לקטה, והיתה מלקטת עומדת מעומד ושוכבת מיושב כדי שלא תשחה, דברי צניעות וחכמה" צניעות וזהירות בשדה כמו בבית ובבית כמו בשדה" [שם]
רות קיבלה את התורה על עצמה. נסיכה, שעד לפני יום הייתה מוקפת מותרות, צועדת עכשיו באומץ בדרך הקשה ליהודה ורוצה לקבל עליה את התורה.
כמה עוז היה בה להסב פניה מארמון בית אביה. מהמשרתות הממתינות לה שם, מהפאר והשפע, ומהצעות הנישואין הקורצות שהניחה מאחוריה.
כמה אומץ היה בה להישיר מבט אל נעמי, אשה זקנה שירדה מגדולתה, ואל העוני והדלות, שלוו אותן כמו צל שחור כל הדרך ליהודה…
כמה אש היתה בה, ונחישות וגבורה, ואהבת ה' יוקדת, שעה שאמרה את הגדולות שבמילים: עמך עמי ואלוקיך אלוקי ובאשר תלכי אלך…
ואז היא יצאה אל השדה.
ושוב לא עמדה לבדה מול נעמי, שוב לא היתה בביתה, עם עצמה, היכן שהאמיתות ברורות ונהירות והאמונה זוהרת.
פתאום הייתה מוקפת קוצרים שוחקים ונשים מלקטות וקבוצות צועדות. ימי קציר חיטים ססגוניים וקיציים…
מניין היו לה הכוחות לעמוד מול כולם?
לראות את העם ההוא שהיא מבקשת להסתפח אליו, ולגלות שגם שם צריך להיאבק ולהיוותר מן הצד.
מנין היו לה הכוחות לשוב ולבוא ולצאת ולשוב כי "לא היו הקבוצות הגונות"?
מנין היו לה העוצמות לשתוק במקום בו כולן ליהגו עם הקוצרים, וללקט רק שתי שבלים כשכולן מלקטות שלוש ויותר…ולשבת ולא לשחות, כי צניעות זו. ושוב להיות אחרת. שונה.
האם לא חששה מן הלעג או הדחייה? האם לא חשבה שעליה להשתלב בעם אליו היא הולכת?
"אמרו בשם החפץ חיים זצ"ל אם יהודי הוא יהודי שלם בביתו הוא חצי יהודי בדרך ואם הוא חצי יהודי בבית כי אז הוא רבע יהודי בדרך, כי בדרך ישנם ניסיונות, נוצר אז מצב כזה שיכול להפחית את היראת שמים שלו, ובביתו כשאין עיני בני אדם עליו הוא יכול להתנהג בדרגה הכי גבוהה ואין מי שיפריע לו, אבל כשהוא בדרך בין בני אדם זרים, שמפחד מעיני בני אדם ומתחשב עם דעתם ורוצה להתכבד, או מפחד מקלון, מבושה, שלא רוצה להיות מוזר, ורוצה לרקוד כפי שמזמרים" [שם]
לקבל תורה זה אומר להיות רק איתה. ולא לחשוב על מה יגידו, לא לחשוב את מה שכולם עושים. לקבל תורה זה אומר להסב את המבט מן הרחוב הרחוק אבל גם לפעמים מן הרחוב הקרוב מאוד, מן העם שבתוכו אני יושבת…
זה אומר לפעמים להיות שונה או לא ממש מקובלת. זה אומר לפעמים לשתוק כשכולם צוחקים או לחזור כשכולם כבר הולכים.
לראות קודם את התורה ורק אחר כך את האנשים מסביב, ורק אחר כך את המוסכמות והקודים ומה שכולם עושים ומה שלגמרי מקובל כבר…
זה אומר להניח צעד קטן בתוך עקבותיה הגדולים של רות, ולפסוע בדרך המובילה לאם של מלכות.
"אתהלך לפני ה' בארצות החיים " – בארץ ישראל ובמסכת יומא- זה מקום שווקים דוד המלך עליו השלום התפלל ואיחל לעצמו שיהא ירא את השם יתברך אפילו כשיהיה בדרך , בשדה ובעסקו עם בני אדם ולא דווקא בבית לא דווקא בבית המדרש במקום ששם אין ניסיון המידות מצוי אלא דווקא במקום ששם נפגשים פנים בפנים עם ניסיונות ובני אדם , שהמידות והיצרים מכשילים את בני האדם" [שם]
לקבל את התורה זה אומר לקחת את המבט המשתוקק הזה מן החלון, את הכמיהה וההתרגשות והתפילות על התורה ולהיות עמם בשדה ובבית, בבית ובשדה.
הלוואי שהגד יוגד עלינו. הלוואי.
2 תגובות
כל מילה בסלע.
אני ממש נהנית לקרוא את הכתבות של הרבנית מרים אפללו ושל כל אחת ואחת מהכותבות.
ישר כוחכן.
למילים יש כח אדיר והלוואי שנזכה ליישמן ועלות בזכותן.
שבוע טוב
ובשורות טובות
מרים היקרה כמה כח את מצליחה להעביר במילים איזה מסר קיים בין השורות. אם שיחת מוסר בישיבה עוזרת לגברים , כתבה אחת כזו ממלאה את הנשים.
אשרייך!!!