בספרה: "אלף שמות לאושר" מציגה ביירון קטי, בעלת "שיטת החקירה", את הדרך שהביאה אותה למהפך שעשתה בחייה.
במשך 10 שנים היתה בדיכאון קליני חמור ולא יצאה מחדר השינה שלה. לעיתים חלפו שבועות רבים מבלי שצחצחה שיניים, מפני שבכל פעם שחשבה לעשות זאת התעוררה בה מחשבה: בשביל מה? מה הטעם? ממילא הכל מסתכם בלא כלום.
היא מצהירה: הייתי כמו מתה. ולמה לטרוח לצחצח שיניים כשאתה כבר מת? אבל אחרי שהתודעה שלי נעשתה צלולה, אם שכבתי במיטה ושמעתי קול שאומר: צחצחי את השיניים שלך עשיתי כדבריו ושום דבר לא יכול היה לעצור אותי. היה אכפת לי מדבר אחד – לכבד את האמת שבתוכי.
אחד מהדרכים שביירון נעזרה בהם כדי להתפכח הוא התבוננות על מחשבותיה, וזאת עשתה ע"י פעולת הכתיבה. וכך היא מציעה:
אני מזמינה אתכם להיות שיפוטיים, ילדותיים וקטנוניים. כתבו בספונטניות של ילד עצוב, כועס, מבולבל או מבוהל, אל תנסו להיות חכמים רוחניים או נדיבים זה הזמן להיות כנים לחלוטין. ולא לצנזר את מה שאתם מרגישים. הניחו לרגשותיכם לבטא את עצמם.
כתבו את המחשבות ואת הסיפורים שעוברים בראשיכם. את אלה שגורמים לכם כאב של ממש.
כתבו את הכעס ההתמרמרות והעצב. האשימו את האנשים שפגעו בכם, אלה שהיו קרובים אליכם ביותר, אנשים שאתם מקנאים בהם, אנשים שאתם שונאים, אנשים שאכזבו אתכם….
כשהמשותף לכולם הוא: המציאות לא הוגנת, זה לא היה צריך לקרות! כתבו כל מה שעולה בכם.
אבל רק כאשר היא אפשרה לעצמה לבטא ולכתוב את הרגשות הפנימיים הכי קשים שיש לה ללא פחד, וחשפה את כל משקל הכאב שבתוכה, רק אז היא יכלה לשאול את עצמה: "האם זה נכון? האם זו האמת?" רק כאשר הבחינה שהסבל שהיא חווה הוא סיפור טרגדי שלה, היא שבה לשיא כוחה.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
