"מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ, שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ"
ערב שבת קודש, הסלון קצת חשוך, המזגן כבר נדלק.
אור נרות השבת מרצד
ואבא בקול זקן מתנגן, קול קורא במדבר, כמעט לבד.
"נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ, בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ"
ערב שבת קודש פרשת אחרי מות קדשים
האיש שלי מדליק את הנרות עבורי
והשבת נכנסת גם על בית חולים לניאדו
"אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא, וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ"
הוא שר לי, שר לשבת
ואני בוכה בוכה
לא מוצאת חיל, לא בי
תשו כוחותי,
לא חשבתי שככה זה יהיה,
לא הבנתי את גודל האירוע
לזכות להביא חיים לעולם,
לתת כוח לקטן שהוא שלך למרות שאין בך את הכוחות,
לא ידעתי אז מה נשבר באישה שיולדת את בנה בכורה,
לא ידעתי מה נשבר בי, ומתי.
עד היום אני לא יודעת.
לא ידעתי מה קורה בלב של אבא בלידת בנו.
ומה מרגיש תינוק קטן כשהוא מגיע לעולם?
לפני 12 שבועות עמדתי אני, מול מראה קטנה
והבטחתי לעצמי שאני יכולה.
יש משהו מביך במפגש הזה, עיינים גדולות שמביטות בך
מכירות היטב היטב את כל הסודות את כל המחשבות
אחרי כמה שעות חבקתי את בני בכורי
מיכאלוש שלי,
גור קטן,
ילד שלי
עם נשימות עמוקות
שנרדם רק עלי,
אמא שלו.
כל העולם שלו,
כל העולם שלי הפך בשבילו.
"תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ"
תודה לך אבא שבשמים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
3 תגובות
תמר את מהממת! את נוגעת ואת פיוטית ועשירה, עשירה כל כך ביופי ועומק.
מי יתן ותמשיכי להאיר לכולם ולהיות השראה, עם המון, המון כוחות.
וואי איזה כתיבה
אמאמלה כל כך נוגע
המקומות הלא צפויים ולא מדוברים
מזל טוב
מילים עמוקות וחזקות