אני מתכוונת לשכנע אתכן בשורות הבאות לעשות ביות מלא לפחות לכל שעות היום. מי שלא מעוניינת לשמוע מה קורה מאחורי הקלעים מוזמנת לעבור לכתבה הבאה.
אני עובדת בתינוקיה באחד מבתי החולים בארץ. וזה ממש לא משנה מה תפקידי: כוח עזר אחות או רופאה, וזה גם ממש לא משנה באיזה בית חולים בארץ. כי מה שאני אכתוב הוא הרבה מעבר למקום כזה או אחר, לתפקיד כזה או אחר.
זה התינוק שלך, שחיכית לו ודמיינת אותו, התפללת עליו וביקשת בשבילו ברכות מרבנים. הלכת לבדיקות, התנזרת מצריכת מוצרים אהובים.. כמה השקעה!!! בלי סוף!
גם בלידה השקעת בירורים וכסף, קורס הכנה ללידה, ביררת על בית חולים, לקחת דולה או מיילדת פרטית וכל זה מסתיים שעה שעתיים לאחר הלידה. התינוק נולד, חיבקת, אולי אפילו הנקת ואז לקחו אותו ממך לתינוקיה.
בואי אקח אותך לסיור בתינוקיה. תדעי שהצוות שם מסור בצורה לא רגילה, בכל אופן במקום העבודה שלי. באמת נשים רחמניות האחיות וכוחות העזר מאד משתדלים להקל על התינוקות את הטירונות אבל הם לא אימא!
א. התינוק שלך מכיר אותך ומזהה אותך. נקודה. זו לא בובה שבוכה ואוכלת. תינוק נולד עם חכמה ואינסטינקטים אלוקיים, התקשורת בנכם היא כמו גוף אחד, כמו שהייתם עד לפני כמה שעות או ימים. תינוק מרגיש כשהוא ליד אימא אפילו אם הוא בעריסה קל וחומר אם הוא מוחזק על הידיים. אימא ששוהה ליד התינוק מייצרת יותר חלב, רגועה יותר, מפחיתה סיכון לדיכאון לאחר לידה ועוד.
ב. בתינוקיה יש מס' אנשי צוות על מספר גדול בהרבה של תינוקות. אצל אימא זה אחד על אחד, בחדר שיכול להיות חשוך למחצה, בשקט, בהיענות מידית לצרכיו. בתינוקיה זה לפעמים 10 עד 20 תינוקות לאיש צוות. אין אפשרות להיענות מידית לכולם
ג. יחי ההבדל הקטן בין אשת צוות שצריכה לחתל עכשיו עשר או עשרים תינוקות ועם כל האכפתיות והאהבה, היא מחויבת ללוח זמנים ועושה את זה מהר לעומת טיפול של אימא ברוגע וברוך. אין לכן מושג איזה חיבור מרגישים לתינוק כשמטפלים בו, ממש הרגשת מתיקות בלב. מלבד העובדה שאת מחתלת אותו בזמן שמתאים לו ולא אחרי עשר דקות מאז שנרדם כי עכשיו זו שעת החתלה.
תדעו לכם שזו הזכות שלכם להתעקש להיות עם התינוק ללא כל הפרדה גם במהלך בדיקות וטיפולים מלבד במקרי קיצון של טיפול בפגיה או מצב חירום. ללוות אותו בזמן בדיקות לדבר אליו ולהרגיע אותו. גם אם יש מקומות בארץ שלא שמעו על 'אפס הפרדה' עדיין לכל מטופל יש זכות למלווה והזכות הזו מעוגנת בחוק זכויות החולה. וזה שהתינוק חסר ישע ולא יכול לדבר לא שולל ממנו את הזכות לליווי הורה.
מה קורה בתינוקיה בשעות אחר הצהרים למשל? האימהות המסורות (באמת, לא בציניות) שומעות לקול הסבתות המסורות לא פחות שאומרות להן 'עכשיו זה הזמן שלך לנוח שימי אותו בתינוקיה' . הצוות מתקשר לאימא שהתינוק בוכה. האימא מתפלאת אבל עכשיו הוא אכל! מבקשת תנו לו מוצץ… לפעמים התינוקות חסרי האונים האלה בוכים כ"כ הרבה שהלב נקרע. קחנה בחשבון שלצוות המצומצם הרבה תפקידים וגם כשתינוק בוכה עם כל הרצון הטוב הם לא תמיד יכולים להתקשר מיד. במיוחד אם כמה בוכים במקביל.
מה קורה במחלקת ביות מלא בשעות אחר הצהרים? על פי רוב שקט ושלווה התינוקות על האימהות יונקים או ישנים או ישנים בעריסותיהם. וכמובן, בוכים קצת אבל מקבלים מענה מיידי!!!!! אימא לא מסוגלת לשמוע את תינוקה בוכה והיא תבוא שוב ושוב לצוות ותבקש עזרה.
ומתי האימהות הללו נחות? תתפלאנה לשמוע, הן מעידות על כך שהן נחות יותר, לא פחות. הן רגועות שהתינוק רגוע ולא לחוצות, הם לא צריכות לרוץ לתינוקיה הלוך ושוב, הן באווירה שקטה רוב הזמן ונהנות מתינוק שיונק לפי צורך ולא מגיע למצב של עצבנות מרוב רעב וצרחות שאז הרבה יותר קשה להרגיעו ולהניקו. חוות פחות תופעות של גודש וכאבים.
אימהות למשפחות ברוכות שעשו ביות לראשונה אמרו 'חבל שלא עשיתי ביות אצל כל הילדים'
לפעמים אני שומעת מנשים תלונות בנוסח מה קרה לתינוקיה בשנים האחרונות כל הזמן מתקשרים ו'דוחפים' לי את התינוק (מצטערת שזה נשמע נורא, לא ניסוח שלי) אבל אתן יודעות למה זה? כי בעבר, התינוקיה המתה צרחות בכל שעות היממה מלבד שעות הנקה. רבות מנשות הצוות המבוגרות סובלות מירידה בשמיעה, עד כדי כך. היום אנחנו לא רוצים את הצרחות האלה! רוצים בטובת התינוקות והם רוצים אימא. פשוט מאד.
נ. ב. ההכרח לא יגונה, באמת יש מצבים של חולי של האם או אחרי ניתוח וכו' שאין לה ברירה, והיא חייבת להיעזר בתינוקיה. אבל רוב האימהות בלי עין הרע מסוגלות לטפל בתינוק. אני רואה את זה בשטח. אם כל אימא שמרגישה טוב תשאיר את התינוק אצלה היא תעשה חסד לא רק לתינוקי שלה אלא גם לתינוקות שחייבים להיות בתינוקיה מכל סיבה שהיא כי הצוות יהיה יותר פנוי אליהם.
היריעה רחבה, אשמח להיענות שלכם ואשמח לענות על שאלות
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
38 תגובות
למה גם כשעושים ביות מלא חייבת לבוא אחות ולבדוק חום וכו. בשעה 5 לפנות בוקר?
לידה אחרונה ביקשתי ביות מלא ודווקא התינוקת צרחה כל הזמן (כמובן שלא בגלל הביות!) בשעה 2 בלילה היא סוף סוף נרדמה לידי במיטה הנחתי עליה את היד שלי ונמנמתי בישיבה , כמה דקות אחרי זה באה אחות והתחילה לצעוק עלי (למרות שהתינוקת ישנה מצד אחד הקיר וצד שני אני בישיבה קצת רחוק עם היד עליה)
בקול כמובן שהתינוקת התחילה לצרוח ועוד הרבה זמן לקח לי להרדים אותה ואז היא נרדמה עלי(אני חייבת לציין שילדתי בלידה טראומתית במיוחד) ובשעה 5 לפנות בוקר כשבקושי ישנתי נכנסה אחות הדליקה אורות !!! והתחילה לדבר בקול העירה אותי את התינוקת מדדה חום כאילו השעה 8 בבוקר ולקח לי הרבה זמן להרדים את התינוקת ולהרדם בעצמי ולא הבנתי מה הלחץ להעיר יולדת מותשת בביות מלא לפנות בוקר כדי לקחת מדדים????????????????????
צודקת מאד!! אני אחות במחלקת ביות מלא ורוצה לאמא לכל האימהות שיש לכן אפשרות להתנגד לחלק מהטיפולים. אמנם אם את ישנה עם התינוק במיטה הייתי מעירה אותך כמובן… אבל מדידת חום בשעה 5 כטיפולי שגרה אפשר להתנגד.
בכלל, המטופלים צריכים לדעת שיש להם אפשרות להסכים או להתנגד לחלק מהטיפולים. בשביל לעשות זאת בחכמה צריך לעשות שיעורי בית ולדעת מה קריטי, מה חשוב, ומה לא. בואו נדבר למשל על תינוק. רחצה ממש לא מומלץ ביממה הראשונה אלא אם כן כל הראש מלא לכלוך שאז הייתי רוחצת רק את הראש. חיסון לצהבת, אם האם לא נשאית ממש לא חשוב ביממה הראשונה. ויטמין K חשוב ביותר תוך 6 שעות מהלידה. חום חשוב ביותר אחרי הלידה, אבל בהמשך הוא חשוב מאד רק אם היה סיפור של חום גבוה או נמוך. בכל שאר המקרים ניתן לחכות עם זה
צודקת לגמרי. מציעה לך להתנגד בנעימות. להגיד אני מסרבת לטיפול הזה. אני עשיתי את זה והעולם לא התהפך. אם זה משהו חשוב יבואו לשכנע אותך בטובות ברגע יותר מתאים. ככה היה אצלי. לפעמים הם עושים דברים שבקושי אפשר לומר עליהם שהם ליתר ביטחון. זה יותר בגלל שיש להם מהתרופה הזו הרבה במחסן…
את צודקת מאד גיטי שאם זה מאד חשוב יבואו להסביר לשכנע ואפילו להחתים על סירוב. אמנם, לא נותנים תרופה כי יש הרבה במחסן, אבל הרבה מהבדיקות הן פרוטוקול ולאמא יש אפשרות להפעיל שיקול דעת. אם את אימא מנוסה והיית כל הלילה עם התינוק והוא מרגיש לך בריא עם תיאבון לא חם וכו' אז את מבקשת להמתין עם הבדיקה. לפעמים לאחות יש לחץ לבדוק חום כי היא מסיימת משמרת ב7 ועד אז עליה לדווח כי עשתה את הכל אבל זה העסק שלה. תני לה להסתדר עם זה
סליחה, בתור אחות בביות, מה שאת עושה פה מאוד בעייתי בעיני ולא מאוד מקצועי. גדולי המוחות קבעו איזה טיפולים ובדיקות כדאי לבצע בתינוקות, ואת קוראת לאנשים להתנגד ולערער.. כבר צמצמו מלא מהבדיקות שהיו עושים בעבר..אמא עם ירידת מים או gbs רק מודדים חום, בלי השגחה בתינוקיה ובלי אנטיביוטיקה לתינוק כמו שהיה בעבר, תינוקות באור יכולים להישאר ליד אמא בביות.. גם מדידת חום נעשית רק בבית השחי,בדיקת צהבת עושים עם מכשיר ללא מגע, למעט אם זה גבולי וגם אז עושים בבדיקת דם יחד עם דקירה מתוכננת של בדיקת pku כדי לא לדקור פעמיים.
באמת ש'מציקים' במינימום ההכרחי.אז לא נראה לי מקצועי לקרוא לנשים לסרב, היום יסרבו לצהבת מחר יסרבו לויטמיןk וזה כבר ממש מסוכן…
לגבי השעות…
כל האמהות רוצות לישון בלילה וכולן רוצות להשתחרר בבוקר לפני ששאר הילדים חוזרים מהמסגרות, אי אפשר לבדוק את כולם בשעות הבוקר המאוחרות וגם לשחרר את כולן וגם לקבל יולדות חדשות מחדר לידה שחלמו להיות בביות. צריך איזון בין משמרת לילה לבוקר..
מה כן אפשר? תינוק קם כל 3-4 שעות לאכול- אפשר לקרוא לאחות שתבוא כשהוא קם שתיקח בדיקות, מדדים וכל מה שצריך רגע לפני האוכל או אפילו תוך כדי הנקה.
חוצמיזה, קבלה של יולדת ותינוק נעשית בחדר טיפולים ולא בחדרי אשפוז רק בשעות הלילה על מנת שלא להפריע ליולדת השניה לישון.
מאוד מרתק מה שכותבים פה…
כן, אני מבינה עכשיו תוך כדי קריאה, שחדר התינוקות נועד לטיפולים ובדיקות וכו', ולא "סתם להשגחה". אבל פעם זה לא היה ככה! לפחות לא הציגו את זה ככה! התינוקות בהחלט נשארו בחדר התינוקות כנורמה סטנדרטית מלבד בזמן ההנקות! את תנו לנו את הקרדיט, ותעזרו לנו לשנות תפיסה לאט לאט.
אני שמעתי פעם מישהי, שבעצמה סיימה בית ספר לאחיות, מסבירה שבאמת אין מספיק אחיות בארץ כדי לענות על הצורך המשווע של בתי החולים. ומיד כשמסיים מחזור אחד של אחיות את לימודיו, הן נחטפות לעבודה, קודם כל במחלקות היותר דחופות! זה עזר לי להבין, שזה לא התעלמות של בית החולים מן התינוקות הקטנטנים, אלא מחסור אמיתי בכוח אדם. חשוב מאוד להבין את זה
ואחרי שאני מבינה את זה, אני בהחלט מתעודדת להשתדל לשמור על התינוק בקרבתי עד כמה שאפשר. חשוב לציין, שזה אומר שאני לא ממש יכולה להתקלח ובקושי ללכת לשירותים! הם גם אומרים לך שאסור לך לעזוב את התינוק לבד! וזה בכלל לא פשוט.
האמת, אני קצת כועסת על האורות המסנוורים וגם על הטמפרטורה הנמוכה. תמיד נראה לי קר ואכזרי שם. לא מבינה למה אי אפשר תאורה חלקית וקצת יותר חם. הכל כנראה מגובה במחקרים, ולטובת הבטיחות, אבל בהחלט נראה לא נעים.
אנשים שמעודדים לידות ביתיות, יאמרו לך שבית חולים הוא אכן לא מקום לתינוק בריא וליולדת בריאה ויש בזה משהו!
חשוב לציין, שיש בתי חולים עם פחות עומס בתינוקיות. הייתי פעמיים בביקור אצל חברות או גיסות בבית החולים "הדסה הר הצופים" וראיתי תינוקייה שמחולקת לכמה חדרים קטנים, שקט ורגוע, פחות מואר. מבחינתי זה הכי מומלץ, ככה את יודעת שאם קשה לך להחזיק את התינוק אצלך, הוא בידיים קצת יותר טובות.
ואם מישהי אמרה באיזשהו בית חולים, שמתייחסים לתינוק יותר גרוע מאשר לבעלי חיים, אז סליחה, בית החולים הזה צריך לעמוד לדין.
בכל זאת יש כאן בני אדם, ואם אין אחיות, שיתאמצו יותר להשיג כוח עזר או יפרסמו קריאה למתנדבות, לעזור עם התינוקות!
(אולי באמת כדאי לקרוא מכאן, מי יכולה להתנדב במחלקות הללו? צריך מתנדבות! יש בנות שירות אבל לא מספיק…)
כל זאת צריך להיעשות בד בבד עם הסברה רגועה ונעימה, אולי אפילו לפני הלידה, כשאת נרשמת ללידה:
"לצערנו אין לנו מספיק כח אדם לטפל ולהרגיע תינוקות רבים. חשוב לנו שאת תהיי בהשגחה רפואית וכן תינוקך, התינוק יקבל חיסונים ושניכם תיבדקו מדי פעם, לכן שניכם נמצאים בבית החולים. אבל אנחנו לא רואים את עצמנו אחראים לטיפול שוטף בתינוק. אנא הכיני עצמך לשהות עמו רוב שעות היום, כדי שהוא יקבל את הטיפול הטוב ביותר, ואנו נהיה זמינים לעזור לך בכל עת".
כך זה צריך לעשות, ולא להנחית על יולדת המומה וכאובה "קחי את התינוק, את אמא שלו, הוא צורח ואנחנו לא יכולים לטפל בו. ואל תעזבי אותו לבד בעריסה. וגם אל תירדמי תוך כדי שאת מיניקה אותו בישיבה כי זה מסוכן…"
עד כאן הגיגיי, והכי חשוב לא לשפוט, ולשקול כל מקרה לגופו…
הלואי שנזכה כולנו בהרבה נחת!
ואווו, אני בוכה כשאני קוראת את כל מה שאתן כותבות.
אני אחרי 3 לידות ולא ידעתי שאפשרי לעשות ביות. אני זוכרת את עצמי לא ישנה בלילות ומתקשרת לבעלי בוכה ב1 בלילה שהוא בוכה ולא נרגע ודורשים ממני להחזיר אותו לתינוקיה. ויש שם אור ומלא רעש וכולם אומרים לך את יולדת שימי אותו לכמה שעות. לא נורא.
אבל זה כן נורא ואני ממש מתחרטת על כך.
אצל השלישי הלכתי לבית החלמה והיה לי מצפון כל הזמן שהוא ישן שם באור וברעש והסבתא אמרה תשאירי אותו לילה, הגעת לבית החלמה לנוח.
עד עכשיו יש לי מצפון על כך!!!!!!!!
אבל ראיתי את ההבדל בלידה השלישית. לא היו מיטות במחלקה אז השאירו אותנו המון זמן יחד. זה יהה מדהים התינוק היה ערני ורגוע במשך יותר משעה שכב עם עיניים פתוחות וסקר אותי ואת אביו. ראו את ההבדל בזה שהוא השאר סקין טו סקין הרבה זמן
בעז"ה לידה הבאה 0 הפרדה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני לא נוהגת להגיב בדרך כלל, אבל הפעם אני חייבת. ובדגש כלפי המגיבה האחרונה 'אם בישראל' המקררת את המצפון האימהי באלגנטיות.
עם כל הכבוד לטענה כי האמא צריכה לנוח אחרי הלידה, יש דברים שצריך לעשות עליהם מסירות נפש.
וכן, אני כן אנגן על המצפון שלכן ואני כן אשפוט אתכן, בחומרה. כי התופעה הזו קורעת מצער והקלילות שבה היא נעשית היא פשע.
על פי היהדות לידה היא החוויה הכי קשה והכי טראומתית שיכולה להיות לאדם בכל ימי חייו (לתינוק, לא ליולדת)
ומה עם כל מה שקורה שניה אחרי שהוא נולד? ישר מתחילים לסמן ויים ולצאת ידי חובת כל הבדיקות, המקלחות, שקילות, בדיקות דם, חיסונים, בדיקת חום במקומות לא נעימים ועוד ועוד. גם דברים שהם לא הכרחיים מידית. כי הרי צריך לעשות וי וכמה שיותר מהר.
הילד עוד לא קלט מה קורה איתו. הוא צריך לבנות אמון. להאמין שהוא הגיע למקום בטוח, שהוא לא לבד. אפילו להחליף טיטול מלחיץ אותו. ישר לוקחים אותו מאמא ומתחילים לתקוע בו מחטים.
ואם זה לא מספיק, הוא צריך לבלות את ימיו ולילותיו מתחת לפלורסנטים המסנוורים בתינוקיה, צורח וצורח וצורח כל כךך הרבה ללא מענה. כמעט אי אפשר להאמין שהסיטואציה הזו קורית במדינה מתוקנת. כמו באיזו תצוגה, שורות-שורות של עוללים רכים שרק יצאו מהבטן צורחים את נשמתם בזמן שאמהות עייפות נחות להן.
והוא לא מבין, מה קורה פה? לאן הגעתי? כמה הוא פוחד. איזו אומללות, אי אפשר אפילו לרדת לעומק המצוקה הזו.
אז אמא צריכה לנוח? תסדרי מישהי שתהיה איתך, תדאגי לזה לפני הלידה, תגייסי את כל הסבתות והדודות, תקחי מישהי בתשלום, תוותרי על המקלחות שלך, תעשי השתדלות, כל השתדלות שרק אפשר. הילדים בבית יתמודדו עם אמא עייפה (גם ככה אחרי כמה ימים העייפות מגיעה לכולן), תינוק שנולד לני כמה שעות-לא.
כשאת תחפשי מעון לילד שלך תרצי שזה יהיה מקום טוב נכון? אז למה שניה אחרי שהוא נולד הוא לא צריך מקום טוב להיות בו? למה אז את משאירה אותו שם בכזו קלילות? תתעוררי! אל יהיה צערו של תינוקך קל בעינייך!
לאחר 10 לידות ב"ה, חלקן בביות, מעט מהתובנות שהיו לי: אין ספק שביות הוא הדבר האדיאלי עבור התינוק.
הקרבה לאם ותחושת הבטחון שאמא נותנת לתינוק שלה אין להם תחליף.
אבל אישה צריכה לזכור גם כשהיא בבית חולים לקראת מה היא הולכת.
מאז ימי חווה, לידה לא עברה על אף אחת מאיתנו בקלות, לידה היא טראומה לגוף ולנפש. אסור להתעלם מזה!
הגוף צריך מנוחה, וגם הנפש צריכה רוגע ושקט. אישה צריכה לעבד את החוויה עם עצמה. יום יומיים אחרי הלידה אין לה כח נפשי לשאת צרחות של תינוק בוכה יותר מכמה דקות! אם המדינה מפרגנת לנו יומיים בבי"ח עם השגחה צמודה לתינוק אנחנו יכולות להבין לבד שזה לא סתם, וגם 5 ימים לא היו מזיקים לה.
ספק על תינוק שהיה בתנוקיה ובכה שם שיש לו טראומה לכל החיים, ניתן לומר באופן ודאי על אמא שלקחה את התינוק שלה 6 שעות אחרי הלידה ולא עזבה אותו עד השחרור שהיא לא ישנה, נחה, אכלה מספיק ולא החלימה, ואם היא חוזרת לבית מלא בילדים הדבר יתנקם בה, בתינוק ובילדים היקרים לה במוקדם או במאוחר. אני לא מדברת על הסבל של בן הזוג מאישה כזו.
כ"א מכירה את בעלה ויודעת לאן היא חוזרת אחרי הלידה. לא נכון לקבוע כללים ולרדת למצפון של אימהות יהודיות בזמנים הכי רגישים שלהן.
מי שמסוגלת לעשות ביות כל הכבוד לה אבל מומלץ בכל לידה לחשב מסלול מחדש, האם הפעם ביות מלא מתאים לי ולבית שאני אמורה לחזור אליו בעוד יומיים או אולי עדיף לתת למתוק לבכות מעט בתינוקיה ולקבל אחרי יומיים אמא עם כח לטפל בילד בזמן שיהיה בבית והיא תהיה המטפלת היחידה בו!
א. המדינה שמפרגנת יומיים, זה יומיים של השגחה על האם שיכולה לעשות בעיות לחץ דם וכאלה, והשגחה על התינוק שיכול לפתח זיהום חלילה( נדיר אך קורה) להוריד סוכר, להעלות בילירובין וכו' המדינה החמודה שלנו מתכוונת להפוך את כל מחלקות היולדות בארץ למחלקות ביות מלא מתוך הבנה שזה הנכון עבור האם והילוד
ב. כל אחת מכירה את עצמה, ו-כן, בהחלט חשוב לנוח ולצבור כוח. אבל, כמה שתהיה יותר מודעות לחשיבות הבונדינג, שזה החיבור הראשוני בין אם ותינוק הציבור ישכיל למצוא פתרונות. אולי סבתא או דודה יכולה לבוא לשעתיים בבוקר או בערב או נשים מבוגרות שלא עובדות תבואנה בהתנדבות או בתשלום נמוך לשהות מס' שהות עם היולדת כדי שהיא תוכל לנוח וגם לתינוק יהיה מענה. המטרה שלי בפרסום הכתבה היא לא לא לרדת למצפון של אימהות יהודיות במצב רגיש אלא לגלות להן מה קורה מאחורי הקלעים, שתוכלנה בזמן רגוע לפני הלידה לחשוב על זה ולטכס עיצה מה לעשות
ג. הטעות שלך, אם בישראל יקרה, שאת חושבת שהמתוק בוכה מעט. לכי להתנדב או לעבוד במחלקה רק שבוע ותחשבי אחרת. אני לא אומרת שכולם בוכים כל הזמן. במקום העבודה שלי עובדות נשים מיוחדות מנסות לדאוג לכל המתוקים אבל בכל משמרת יש איזה תינוק או שניים שפשוט רחמנות עליהם. בוכים וצורחים את נשמתם ואימא לא עונה… והתינוק מתפתל בידיים צורח בלי הפסקה… והאימא ביקשה רק הנקה אז א"א להרגיע עם בקבוק … והיא לא בחדר ולא עונה לטלפון… היי אימא'לה רחמנות על המתוק שלך
יש לי שאלה אם יקרה בישראל. אם התינוק שלך היה בוכה מאחורי דלת חדרך. אותו בכי שהוא בוכה בתינוקיה ובואי נצא מתוך נקודת הנחה שיש סיכוי, לפחות מבחינה סטטיסטית, שהוא בוכה שם בכי ממש מסכן כמו שבוכים חלק מהתינוקות בתינוקיה. היית רוצה לפתוח את הדלת אבל לא הייתה אפשרות. נניח נשבר המפתח, או קיי? מה היה עובר עליך אז? את לא היית אומרת בבקשה תרחיקו אותו כי אני רוצה לנוח, כי אני חוזרת לבית עם ילדים ואני לא רוצה שבעלי יהיה מסכן מהעצבים שלי… או שהיית לא נרגעת עד שהתינוק היה חבוק בזרועותיך? אז מתקיים כאן רחוק מהעין רחוק מהלב למהדרין מן המהדרין
כל מילה
ככל שאני יותר מעיינת בתגובות כאן, אני מבינה שכולנו בעצם חיינו באשליה. חשבנו שהתינוקיה בבית החולים מיועדת להשגיח ולעטוף את התינוק שלנו בזמן שאנחנו נחות ומתאוששות מהלידה. כן, כמו בבית החלמה! אבל זה לא נכון. התינוקיה נועדה להשגיח על תינוקות שיש להם איזו בעיה כמו צהבת, וכן לתעד ולסדר את הבדיקות והחיסונים. זהו! זה מה שהתינוקייה עושה! אבל בעבר לא סיפרו לנו את זה והיום סוף סוף מספרים! אז אל תכעסו עלינו האימהות, פשוט תסבירו לנו שהתינוקיה זה לא מה שחשבנו. אולי אפילו תתנצלו על כך שבעבר לא אמרתם זאת, ואולי גם תתנצלו שאתם לא מפרגנים לנו בכלל (או לא יכולים לפרגן) את המנוחה הזאת.
זה בהחלט גורם לבית החולים להיות מקום פחות נעים ונחמד בעיניי. כולנו צריכות להבין שבית חולים הוא לא בית החלמה. הוא פשוט מקום להשגחה רפואית ביומיים שאחרי הלידה שבהם עלולים האם והיילוד לפתח איזשהו מצב מסוכן חלילה.
יש אנשים שהבינו את זה בעבר ולכן הזדרזו לצאת מבית החולים (וחתמו על טופס אחריות בשחרור מוקדם) ויש נשים שאפילו ילדו בבית! והנה ההיגיון שבזה!
בית החולים לא נועד לחבק אותך ולשמור על התינוק שלך, הוא פשוט נועד לסייע לך בלידה ו"להיות בשטח" למקרה של סיכון רפואי חלילה. רוב בתי החולים מתייחסים ליולדת מאוד יפה, אבל פשוט אין להם כוח אדם לטפל בתינוקות שלנו, ואם בעבר הם לא הסבירו את זה, היום הם הרבה יותר מסבירים.
את כל כך צודקת התינוקיה היא בשביל ההגחה הרפואית וגם בשביל עוד קצת.. אבל הטון והמשמעותי צריך להיות שלנו וזה צריך להיות לנו גם ברור! אין צורך להסביר זאת לאימהות ה' נתן להם את ההבנה הזאת לבד אלא שאנחנו קצת התבלבלנו והאמהוות שלנו קצת התקלקלה מכל הקולות מכל הצדדים של האמהות והסבתות שגם הן שמעו מהאמהות והסבתות…….
אבל- כל אחת צריכה לנקות לעצמה את הלב והראש ולחשוב מה מתאים לה …
לידה ראשונה, לידה קשה… הריון מורכב וכו'
אני הייתי עם התינוק כל היום והוא היה רגוע גם אם דיברתי בטלפון ועשיתי רעש הוא היה רגיל אלי……..
וכן כשרציתי לישון ולדעת שמישהו מסתכל שהוא נושם…. שמתי אותו בתינוקיה אבל בשניה שהוא התעורר דרשתי לבוא להגיד לי מייד וקמתי אליו גם אם עוד לא נרדמתי
ההרגשה הייתה – אני פה בשבילך
עוד משהו – כל אמא צריכה להעריץ את עצמה הכי בעולם ולא לבוא בנקיפות מצפון לעצמה כל אחת יודעת שהיא עשתה את הכי טוב שיכלה בנקודת הזמן שהיא הייתה תהיו בטוחות בזה אתן אמהות מקסימות נפלאות ואהובות!!!!!!!!!!!!!!
אמא יקרה אני מבינה לליבך אבל חושבת שזה לא נכון לומר שבוודאות מי שבוחרת בביות נחה פחות. אצלי לפחות זה היה ההיפך הגמור. ישנתי טוב אכלתי טוב ונחתי. אפשר להגיע עם התינוק גם לחדר אוכל הם בדרך כלל רגועים ולא יודעת איך להסביר את זה אבל הריצות אחרי התינוקיה הרבה יותר מעייפות. כמו שנאמר פה בהרבה מהתגובות נכון יהיה להביא קרובת משפחה לכמה שעות לשינה רצופה ותאמיני לי אני ישנתי ככ טוב בלילה שאחרי הלידה כי היה שקט בחדר וחושך והתינוקת פשוט ישנה.. לא יודעת אם הייתי כ"כ רגועה וישנה טוב לחשוב על הילד שלי בוכה בתינוקיה. ושוב הכל לפי היכולת הפיזית של האם. ואם יש עזרה כי גם להשאיר תינוקת לילה שלם ללא השגחה זה בעייתי לכן תמיד דאגתי שתהיה איתי משהי ולא תמיד זה אפשרי.
והאמת הילדים שעוברים ביות מלא יותר רגועים ככה אני שמתי לב ..
ניתן לומר באופן ודאי?????
נו, באמת!
אני אחרי קיסרי מהרגע שסוף סוף אחרי בכיות ותחנונים נתנו לי לטפל בתינוק
לא עזבתי אותו לרגע,
היה קשה, היה מתיש והיה הכי טוב בעולם!!!
לא חושבת שבעלי או הילדים בבית הפסידו מזה…
להיפך! זה הדבר הטבעי והנכון לנפש שלנו!
וגם לתינוק רגוע יותר אח"כ בעז"ה…
כל כך נכון ומדויק. הייתי אחרי לידות עם חולשה ובכל זאת- לאחר כמה שעות של התאוששות לקחתי אותם אלי ולא עזבתי אותם לרגע!
וזו שכתבה שלא סתם יש תינוקיה – טעות בידייך! תפקיד האחיות זה לקבל את התינוקות, שקילות, חיסונים, בדיקות דם, לטפל בבעיות רפואיות, להדריך את האמהות, לעזור בהחתלות וכו' ולא להיות בייביסיטר!!! לא לשם כך היא למדה כל כך הרבה שנים. הטיפול בתינוק שייך לאמא! 9 חודשים הוא היה ברחם עטוף ומוגן ופתאום לצאת לעולם של אורות, קולות זרים, אור וצרחות של תינוקות בלי חיבוק של אמא, זה פשוט לא הוגן כלפיו.
ישר כוח על הכתבה ולכל האמהות המקסימות שבוחרות בתינוק שלהם 🙂
מסכימה מאוד עם כל מי שבעד. גם אני. אני ממש משכנעת אבל מאוד משתדלת לא לשפוט את מי שלא עושה את זה.
רק מזמינה אתכן להכנס לתינוקיה ולשמוע את הצרחות. אל תדמיינו שהתינוק שלכן לא יצרח… הוא כמו כולם…
אני אשתף בחויה שלי:
לידה ראשונה הסתיימה בצורה לא טובה ונזקקתי להשגחה וטיפול צמודים. לא הסכימו לשים אותי בביות אלא במחלקה שמאכלסת את המומחים שאני צריכה.
הייתי מאוכזבת, גם מהמצב שלי…
בלילה הראשון לא יכלתי לקום מהמיטה והיא הייתה בתינוקיה ולא הנקתי אותה. בימים הייתה איתי כל הזמן. בלילה השני השארתי אותה לחצי שעה ומיד קראו לי שהיא בוכה ומאז לא השארתי אותה לבד העברתי את הלילות איתה בתינוקיה כי לא נתנו לי להוציא אותה. רק הנקה כמובן. לגבי המקלחת, לא הועליתי על דעתי שאפשר להתנגד לצות… מאוד הפריע לי שרוחצים אותה כל לילה
בלידה השניה – קיסרי מוזמן – חפרתי לכולם מראש שאני רק ביות מלא והצליח לי לקח הרבה זמן עד שהעבירו אותה מהתינוקיה שבה היא הייתה כשהייתי בהתאוששות אבל מאז לא נפרדנו. הנקה בלבד בלי מקלחות עד היום השישי שלה. גם בבית החלמה לא השארתי אותה בלילה בתינוקיה ולא נתתי לרחוץ אותה.
ביום השישי רחצתי אותה בעצמי – עם כל הכאבים של הקיסרי. זה ממש חשוב לי. האחות ממש לעגה לי אבל התעלמתי.
הילדה שלי מכירה רק אותי! מגיע לה שאני אעשה את זה בשבילה.
בלילה השני היא בכתב די הרבה ובלילה הרביעי אני לא נרדמתי מגלי חום אבל הכל שוה לי.
בקיצור, מגיע לתינוקת שלי שאני אתאמץ בשבילה למרות שזה לא חייב להיות קל.
ותודה לכותבת! כל הכבוד לך! נראה לי שעזרת להרבה תינוקות.
נושא כאוב
עוד יותר כאוב זה שהאמור למעלה לא מובן מאליו
תינוקות אומללים
השתכנעתי! עדיף מאוחר מלעולם לא..
ילדתי ב"ה לפני כשנה בקורונה, שאז חייבו ביות מלא
ואז הבנתי שביות מלא זה לא רק אמא ותינוק, זה גם קצת להיות אחות
לבדוק יציאות ולתעד, להאכיל ולתעד, וגם להתעורר כשבאים מהתינוקיה לשאול את כל השאלות
חוץ ממה שלא יכולתי ללכת לשירותים ולהתקלח, התינוק כמעט נחנק…… וגם לא יכולתי לישון כלום!!
וחזרה לבית עם כל הילדים – בסגר, ללא טיפת מנוחה, עם כל הלחץ והמתח של הלידה, הקורונה וכו'
אני מבינה את היתרונות של הביות, אבל הייתי עם כל החסרונות
על פי התגובות אני מבינה שלא כל היולדות יודעות שיש אפשרות לביות וזה ממש לא אמור להתנהל ככה.
ילדתי בסורוקה 3 לידות ומיד בהגעתי למיון נשאלתי סדרת שאלות בין היתר אם אני מעונינת בתינוקיה או ביות וכמובן שרציתי ביות ולא התחרטתי לרגע!!
בלידה השלישית ילדתי תאומים והאחות אמרה לי שרק בביות עם תאומים ישנה אפשרות להביא מלווה נוספת ללילה שתעזור לי עם התינוקות וככה היה…
אני שמחה שהזכרת את אלו שיולדות בניתוח.
אחרי ניתוח לקום בשביל הנקה זה קשה די והותר…
לא צריך גם את נקיפות המצפון על זה שלא עשיתי ביות…
ממש התחברתי! כל כך נכון
אני אחרי 2 לידות. בלידה הראשונה לא ידעתי שיש את האופציה הזאת והיה לי ממש קשה הריצות לתינוקיה.. לא הצלחתי להרדם מחשש אולי התינוק בוכה.. קמתי וראיתי שהוא ישן בתינוקיה אז חזרתי לחדר וחוזר חלילה…..
בלידה השניה בקשתי אפס הפרדה והיה מושלםםם! איזה רוגע התינוק איתי אני יודעת שהוא רגוע ויכולה להיות רגועה בעצמי. גם בהנקה הצלחתי בזכות זה שהתינוק היה איתי. היום הוא בן 1.7 עדיין יונק ויש בינינו חיבור מדהים.
מומלץ מומלץ!!
כ"כ מסכימה !
אני אחרי 2 לידות ברוך ה' ועשיתי ביות מלא (יותר נכון 0 הפרדה שזה כולל שמלווה נמצא בזמן החיסונים וכו בעצם בכל זמן נתון מהלידה עד השחרור .וגם אזכיר את עניין המקלחת הראשונה מי אמר שצריך מיד לקלח? התינוק עטוף בחומר כל כך בריא שממליצה לחכות עם זה וללכת בעצמך לתינוקיה אפילו אחרי יום יומיים ולהיעזר באחות בזמן רגוע, החוויה של התינוק תהיה אחרת) זה תענוג ורוגע והכי חשוב חיבור אמיתי לתינוק הזעיר
מה שכן רציתי לומר כמה דברים:
1. מי שמחליטה על כך עדיף שתדאג שיהיה איתה עוד מישהו, עדיפות לבת משפחה (שכן בלילה ברוב בתי החולים לא נותנים לגברים להשאר) כדי שכן תהיה השגחה על התינוק בזמן השינה, אם צריך רגע לצאת וכו זה מאוד עוזר. אומנם מצריך מסירות אבל שווה את זה.
2. צריך לקחת מאוד בחשבון את ההרגשה של האם, עם תפרים בלי תפרים וכו
אבל מנסיון אישי אין בעולם כמו ביות מלא ותאמינו לי אני ישנה מצוין יש חושך והתינוקת שלי על הלילה הראשון ישנה כמעט כל הלילה וכמעט לא בכתה במהלך השהות בבית חולים. וביננו עוד יום יומיים אנחנו גם ככה בבית עם התינוק ובאמת לא היה לי את הריצות לתינוקיה
אבל הכי מהכל זה החיבור – הרגעים הראשונים כ"כ משמעותיים לקשר אחרי. צריך פשוט להסתכל על זה אחרת לשנות את הגישה אנחנו עכשיו בשביל התינוק זה נכון שצריך לישון ולנוח אבל יש פה תינוק חסר ישע שצריך אותנו. ובאמת אני גם חושבת שכמו שנאמר בכתבה אני ישנתי מצוין .
וטיפ קטן מהדולה שלי -לפני הלידה תעשי הכל אבל הכל כדי לישון ולצבור כוח זה יעזור לך לעבור את הלידה בשלום וגם אחכ להשאר עדיין עם כוחות. אני יישמתי את זה וראיתי ממש ברכה המנוחה לפני זה כמו טעינה
קניתי, תודה!, שכנעת אותי- אני צריכה עוד מעט ללדת….
יישר כח גדול.כמה שהדברים נכונים.ילדתי ילד מס' 12 תסמונת דאון ומכיון שעבר ניתוח מעיים נשארתי איתו שבועיים וחצי בבי"ח ואז מרוב שנמאס לי הסדרים בתינוקיה לקחתי אותו לביות והצטערתי על כל הקודמים שלא זכו.בילד ה13 שב'ה נולד בריא הספיק פעם אחת לשמוע את הצרחות בתינוקיה בשביל להבין שילד רגוע יגדל רק אצלי בביות.ממולץ בחום.
נכככככככככככככככככון מאוד
לפני כ-8 שנים ילדתי לידה שלישית ב"מעיני הישועה"- ילדתי שם 5 פעמים, אני מאוהבת במקום הזה!
בלידה השלישית הציעו לי ביות, האמת? חששתי, אך האחות אמרה לי שבכל רגע אוכל להתחרט, היה מדהים!!!
האמת? הלידה היתה יחסית בסדר, הרגשתי מעולה! ובלילה היא כן היתה בתינוקיה, זה היה לי חשוב!
לידה אח"כ לא הסכימו לי ביות, התינוק היה צריך מעקב, אבל איך אמרו לי: תשאירו אותו אצלך, כשנרצה לבדוק נודיע לך.
לידה חמישית? ביות
אבל- בלידה ראשונה מבחינתי אני ההיתי בעצמי נשכבת בעריסה בתינוקיה!!! לאאאאאאאא היה מצב שההיתי יכולה להיות איתה הרבה,
פשוט עם עצמי לאאאאאאאא הסתדרתי.
כל מקרה לגופו!!!
א"א להשוות בין אישה לאישה ואפילו לא בין לידה ללידה
בשורות טובות
אוייש עשית לי צביטה בלב איך לא הקשבתי לעצמי לפני שנה ושבעה חודשים עם הקטנה שלי.. ולפני ארבע שנים ולפני שבע וחצי שנים.. איך??
הלוואי ואזכה לעוד בעז"ה והפעם אבקש ביות מלא אולי גם כך אתחבר להנקה אוייי בא לי כל כך בא לי!
שמחתי לקרוא , לדעת ולהבין. נתן לי הרבה. תודה רבה
נכון בהחלט…אני עם ארבעה ברוך ה' ומהלידה השניה עשיתי ביוט מלא . הילדים חוזרים לבית רגועים ולא צורחים כמו הראשון שלי….מסכימה בהחלט למי שיש אפשרות להיות עם התינוק זה מה שהכי נחוץ לו בזמן שהוא בעצמו עבר טראומה של לידה לא צריך להעמיק אותה אלא לתמוך בו דווקא עכשיו שהוא הכי זקוק לחיבוק שלך…
יכולה לשתף מחוויה אישית, כשהתינוקות שלי בתינוקיה אני לא רגועה ולא מצליחה להירדם גם ככה… לכן כשניסיתי ביות מלא נהניתי קודם כל מרוגע לעצמי… הקטנטנים שלי לא רגועים בימים הראשונים ויונקים בהתחלה רוב שעות היממה (לא ממש יונקים אבל זקוקים לקרבה ולחום גוף שלי). זה לא הכי קל… אבל אני מכינה את עצמי תמיד שהלידה ממשיכה עוד קצת… לישון ממש אני מצליחה רק בבית. פתרון שראיתי שעוזר לי- למצוא מישהו/מישהי שיגיע לביקור של שעתיים בשעות הבוקר- הוא מחזיק את התינוק ואני נירדמת…
בביות מלא בד"כ התנאים יותר מפנקים- פחות יולדות בחדר, אפשרות לסגור את הדלת עד הסוף רוב שעות היום ופחות נוכחות של אנשי צוות.
חלק מהתפילות שלי לפני לידה זה להיות עם יולדת נעימה בחדר ושהתינוק שלה לא יהיה בכיין מדי… ה' שמע לתפילתי עד כה
נתת לי כיוון מחשבה אחר שצריך להתפלל גם על הדברים הקטנים!
אני לדוגמה לא נרדמתי כול הזמן שהיתי בבית חולים בגלל המצב הזה שאני כול הזמן הולכת לתינוקייה וגם הרעש של הצוות.
אני חולקת עלייך ועל רוב התגובות פה.
בלידה הגוף עבר טראומה מטורפת ואמא צריכה וחייבת להקשיב לגוף שלה ולתת לו את המנוחה המקסימלית כדי לחזור ולתפקד ולתת את כל האהבה בעולם.
לא סתם יש תינוקייה בבית חולים….
בלידה האחרונה שלי, שלא הייתה בניתוח ברוך השם וגם מבחינה פיזית הרגשתי בסדר, אבל מבחינה נפשית הייתי מפורקת ולא הצלחתי לטפל בתינוקת והיא היתה בתינוקיה רוב הזמן. ביום השני הגיעה אלי מתנדבת מהתינוקייה לחדר והסבירה לי שהתינוקת מקבלת יחס יותר גרוע מבעל חיים וזה לא בסדר שהיא שם רב הזמן ואני לא לוקחת אותה…..
חוץ מלשרוף לי את הלב ולשבור אותי עוד יותר המילים שלה לא עשו כלום!!!
ברוך השם התאוששתי וחזרתי לעצמי והיום הבת שלי מקבלת את כל האהבה שיש😍😍 אבל אני חייבת לאמר ולהדגיש שלא סתם יש תינוקיה בבית חולים!!! וממש אי אפשר לומר שרוב הנשים יכולות לטפל בתינוקות אחרי הלידה.
כל אישה שונה מחברתה
בריאות לכולם❤️
כן, רוב היולדות כן יכולות לטפל בתינוק שלהם. אבל בפירוש לא כולן. למשל יולדות לידה ראשונה בדרך כלל מותשות ברמה אחרת… יולדות מאד כאובות או עם מצב רוח ירוד… או שבמצב רגיש כמו שמי מהמשפחה במצב קשה.
מצד שני אני ממש לא חושבת שצריך לדבר ליולדת כמו שהמתנדבת דיברה אליך. מינימום רגישות! היא בעצמה התייחסה אליך יותר גרוע מלבעל חיים. יולדת היא כמו בטון רך, כל מילה משאירה את רישומה לתמיד. אישה יכולה להיות סבתא לנכדים ולהיזכר בעלבון במה ש'האחות מהתינוקיה' אמרה לה בלידה הראשונה. הכתבה באה לנסות לשנות תפיסה אצל האימהות שכן מסוגלות כי זה המון ענין של תפיסה וידע. ראיתי במחלקה אישה עם דורל פנצ'ר, שזה איזו פשלה באפידורל, מי שמכירה יודעת שזה גורם לכאבי ראש איומים ונוראים והיא עם חיתול לח על המצח והתינוק עור לעור על הידיים. איך היא הייתה מסוגלת? כי היא קראה מספיק בשביל לדעת מה זה הימים הראשונים בשביל התינוק, וזה נתן לה את הכוח לסבול ולתת לו את ההזדמנות הראשונה והיחידה להחליק לעולם בצורה טובה יותר. אני לא אומרת שכולן צריכות לעשות ככה אבל כמה שנדע יותר, נצליח להקריב למען המטרה. אני לא שופטת אף אחת באף לידה. רק מנסה לתת לכן טעימה מהרצוי והמצוי
השתכנעתי ,תפילותי שאזכה ואצליח ליישם .
השתכנעתי ,תפילותי שאזכה ואצליח ליישם .
אני באותן נשים שמתעצבנות שדןחפים להן את הילד, אני כרגע לפני לידה, אחשוב על מה שכתבת, בהחלט נתת נקודות למחשבה ולשיקול.
תודה