זה בסדר / חדוי אשלג

לא היה לי איך להגיד לך את זה היום, באוטובוס אז בחרתי לכתוב לך מכאן,

רק רציתי להגיד לך שזה בסדר,

התינוק שלך, מתוק ושמנמן לא הפסיק לצרוח, נסיעה בינעירונית, אוטובוס צפוף, המזגן קר מדי, בלעדיו חנוק מדי, חלון נפתח, חלון נסגר והתינוק שלך צור—ח.

ניסית בקבוק, מוצץ, חיתול, להרים, להוריד, לשבת , לקום, שלחו לך סוכריה (הוא בן חודשיים!) והסוכריה הזאת הגבירה את הטעם החמוץ שעמד לך בגרון ואי הנעימות שגברה מרגע לרגע, נכון, אמנם לא היתה האשה שתגיד בקול בפלאפון "בלתי נסבל הנסיעות האלו עם התינוקות הצרחניים…" לא שמעת את זה מפורשות, אבל זה עמד באוויר,

ואת באמת מבינה שכולם פה עייפים, סוף יום, אבות, אמהות, אנשים עובדים, בחורות צעירות וכמה ילדים, כולם עברו יום מתיש כולם רוצים בסוף יום לנצל את הנסיעה הארוכה ולהניח את הראש לכמה דקות אבל הרצון הזה נגדע כי לתינוק שלך היו תוכניות אחרות, ואת יודעת את זה, וריחמת על כולם וכולן, ועל התינוק שלך חסר האונים, ובעיקר על עצמך.

לקראת הכניסה לעיר הוא נרגע קצת ואת חשקת שיניים, האוטובוס היה חשוך אבל בלי לראות אותך ידעתי שכמה דמעות של תסכול מסתננות החוצה נושרות לתוך הצווארון ונשארות שם, על הדרך הבינעירונית…

אז רציתי להגיד לך שזה בסדר.

זה בסדר לא לדעת מה לעשות וזה בסדר לבכות וזה בסדר גם לבכות על שטויות. הכל בסדר.

כל מי שהיה איתך באוטובוס היה שם בהשגחה פרטית ומי שנגזר עליו נסיעה רגועה ונינוחה נסע באוטובוס שלפניו או באוטובוס אחריו כך שזה בסדר גמור.

בכניסה לעיר היה פקק ארוך והיה לי זמן לחשוב שגם היא בסדר, וגם היא, וגם הוא וגם את וגם אני.

את, שתכננת ורצית וכל כך ניסית ובסוף לא… זה בסדר.

ואת, שהכנת וטרחת והתרוצצת ועשית ואף אחד לא שם לב וזה ממש לא בסדר! וזה מכעיס אותך נורא, זה בסדר.

ואת, שדווקא לא עשית כי עשית כל כך הרבה דברים אחרים ואפילו לא נותר בך כח להתנצל… זה בסדר.

ואת, שכולם מסביבך מושכים עוד חתיכה.. ועוד אחת… ואת מפחדת להתפרק… זה בסדר.

ואת, ששוב איחרת, או שוב אמרת, או שוב צעקת או שוב שכחת, זה בסדר.

ואת, שלא בישלת ולא גיהצת ולא כיבסת… ואת שדווקא כן עשית הכל אבל יותר לא הספקת משהספקת,

ואת, שלא היית, ואת שהיית ולא חייכת, ואת שהיית וחייכת אבל בתוכך בכית,

ואת, שדווקא כן שמחת באמת עד ש…..

זה הכל בסדר.

ואם את רוצה הוכחה לכך שהכל בסדר, ואפילו בסדר גמור, את לא צריכה ממני את האישור.

תיישרי לרגע את כפות הידיים שלך ותביטי בהן, אחת אחת, עשר אצבעות, כפות ידיים עמלות, תמששי בהן את פנייך, עיניים, אף, שפתיים, רמ"ח איברים ושס"ה גידים שהבורא העולם החיה היום מחדש.

היום בבוקר, זה קרה בשש וחצי, או בשבע, או בעשר או אפילו באחת עשרה, כל אחת והרגע שלה,  היה הרגע שבורא העולם החליט שאת נצרכת בעולם וראויה לו והוא רוצה אותך כאן, קמה ליום חדש.

והזדמנות שכזאת נותנים רק לאשה שהיא לא רק בסדר, היא אשה עם תפקיד, עם כח ועם משמעות בעולם שיש רק לה.

אז אם את לרגע התבלבלת וחשבת שאת לא בסדר, בורא העולם חושב אחרת וזה בדיוק הרגע לנשום עמוק, לזקוף את הכתפיים ולעשות את מה שיעשה לך הכי טוב בעולם כי את הרבה יותר מרק בסדר.

ומכאן אפשר להתחיל.

בסדר?

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

פשוט (או שלא) לדעת לקבל / גיטי מאירוביץ זה העסק שלך שאת דואגת? / חני אליאס נפלאות לפרשת חיי שרה: דברים שלמדתי מאמא/ מירי שניאורסון תודה לך עולם אבל ביהדות – כל יום הוא יום האישה התינוק שלך רק רוצה אמא: סיור וירטואלי שהוא חובה לכל אישה