תגיד,
אמהות שואלות את עצמן לפעמים האם זה שווה?
האם טוב להן?
כי אני מפחדת לאבד, שאלתי אותך.
רבי עקיבא, אנחנו באוטו,
ויש פה כל כך הרבה אמהות.
והן נראות לי עייפות.
הן סוחבות תינוקות קטנטנים וגדולים,
שכל אחד מהם עולם שלם שאי אפשר לתאר.
אבל הן עייפות כל כך.
או שזאת את שעייפת? שאלת.
וצדקת.
בסעודת פורים ישבתי ליד אחותי האהובה, נועה.
וסיפרתי לה שחשבתי על זה
בגלל שפורים הוא יום כל כך מבולגן ועמוס,
השנה יש בו דווקא הזדמנות.
בכל אזעקה כזאת שדורשת לאסוף את האוצרות הקטנטנים,
לבדוק מה שלומם.
האם הנסיך מרגיש נסיך?
מה סבא אמר על התחפושת שלו?
האם הדיילת חילקה וקיבלה משלוחי מנות מכל החברות?
והבובה, האם כבר אמרו לה שהיא לא צריכה להתחפש לזה,
כי היא באמת בובה?
ונועה שמעה
והוציאה אנחת רווחה.
"אולי אנחנו עושות את זה כבר יותר מדי, תמר?"
מהבוקר ועד הלילה אנחנו שם.
רק בשבילם.
נעה היא האמא הכי טובה, בהתחייבות, גבירותיי.
והיא גם צודקת.
כי אמהות צריכות לשאול גם את עצמן מה שלומן.
כי לאמהות בית מסודר עושה שלום.
כי כשאמהות מדליקות נרות של שבת ויש בהן תפילה הן מוארות.
כי כשאמא אוהבת את מי שסביבה הלב שלה שלם.
כי באמא יש הכול.
גם עייפות.
ואולי גם לפעמים הרבה.
וגם אושר.
ורגעים שבהם הלב שלהן יוצא מאושר.
והשבוע מגיעה לכל אם בישראל טפיחה על השכם,
על ריצות למקלטים מחוץ לבניין, בתוך הבניין או אפילו לממ"ד,
על יד שמרימה ילד אחד ואולי גם עוד אחד,
על לב שמקשיב, בתוך ים של עייפות,
לפחדים של הקטנטנים והגדולים.
כי ארץ ישראל מלאה בילדים
שמרגישים נסיכים, דיילות ובובות
רק בגלל שיש להם אותך,
אמא.👩👦👦✨











4 תגובות
מדהיםםםם אשריך
ואוו כל כך מדויק!!!
מתחברת לכל מילה
ואו כמה שזה נכון
כל שנה פורים זה אתגר ובלאגן
והשנה פי כמה!!!!
ואוו, בלי שאני אמא הבנתי את זה כל כך, פתאום באמלי להתקשר לאמא שלי ולשאול אותה מה שלומה