תמונה: shutterstock
זה נושא שלא נעים לאף הורה לחשוב עליו או לדמיין שחלילה מי מילדיו יצטרך להתמודד עם מצב חברתי כאוב שכזה, אולם לצערנו התופעה הזו הולכת ומתרחבת וכמו בכל תחום, להיערך מראש ולהגביר מודעות- זו הדרך לצמצום פגיעה בעתיד.
דינמיקות חברתיות הוא אחד התחומים אולי היותר נחקרים ומטופלים בשנים האחרונות. תכניות חינוכיות העוסקות במיומנויות חברתיות וקבוצות טיפוליות המנסות להקנות ולטפח הרגלים ומודעות חברתית גבוהה יותר. לצד המודעות הגדולה הזו למתרחש מתחת לפני השטח ביחסים חברתיים אנו נעשים ערים יותר ויותר לתופעה חברתית כאובה ביותר-חרם ונידוי חברתי.
המילה "חרם" אשר נושאת בחובה משמעויות של הרחקת אדם מהחיים הקהילתיים על סמך חטא שעשה מעוררת שאט נפש עוד יותר כאשר הדבר מופנה כלפי ילד צעיר.
כל בני האדם ובעיקר ילדים, מסתמכים על קשרים חברתיים ומערכות יחסים חברתיות לתמיכה רגשית ואף בונים את אישיותם באמצעות יחסים חברתיים. הקשרים החברתיים האלו משמעותיים לגיבוש תחושת שייכות, וגם ללמידת דרכים וכלים להתמודד עם אתגרי העולם. לכן כאשר ילד חווה חרם חברתי, יש בכך השפעה ממשית ופגיעה עמוקה בתחושת ההערכה העצמית של הילד ובראייה שלו את העולם כמקום בטוח, הסתמכות ואמון בעצמו ובאנשים אחרים.
לילד עדיין אין את הכלים והמיומנויות הרגשיות והקוגניטיביות להתמודד עם בידוד חברתי, החרמה והוצאה אלימה מקבוצת השווים שלו. הילד שנמצא תחת חרם גלוי או סמוי יחוש נפגע, מבולבל, כועס, נעלב, מתוסכל וחסר אונים. הוא עשוי להאשים את עצמו ולפתח תסמינים רגשיים ואף פיזיים קשים כתוצאה מחרם חברתי מתמשך ומשמעותי.
פעולה כזו מצד קבוצת ילדים כנגד ילד או ילדה אחרים בקבוצה היא כה פוגענית ומצלקת, עד כדי כך שהיא ממש עשויה להשפיע לרעה ובאופן עמוק ומהותי על המבנה הרגשי והנפשי של אותם ילדים פגועים כאשר אלו יהפכו לבוגרים ומבוגרים.
אז מדוע מתרחש בכלל חרם?
ילדים שמתמודדים עם קשיים חברתיים עלולים להתקשות להתיידד ועלולים להיות מודרים מפעילויות קבוצתיות כתוצאה מכך. חשוב לציין שמיומנויות חברתיות נלמדות עם הזמן וניתן לשפר אותן בעזרת תרגול והדרכה. כהורים, אנו יכולים לעבוד עם ילדינו כדי לעזור להם לפתח מיומנויות אלו ולבנות את הביטחון שלהם במצבים חברתיים. אולם זו לא הסיבה היחידה.
סיבה נוספת לחרמות חברתיות יכולה להיות הבדלים במראה החיצוני, בתחומי העניין או ברקע המשפחתי/התרבותי.
ילדים הבולטים בדרך כלשהי עשויים להוות מוקד על ידי בני גילם, מה שיוביל לתחושות של הדרה ובידוד. חשוב ללמד את ילדינו להעריך את ההבדלים בין אחרים. על ידי שנלמד אותם מהי הכלה וקבלה, נוכל לסייע במניעת התרחשות של חרמות חברתיות מלכתחילה.
במקרים מסוימים, חרם חברתי בילדים יכול להיות תוצאה גם של בריונות, אפליה או דעות קדומות.
גם ילדים שמציקים לאחרים עלולים להיות מודרים מקבוצת השווים שלהם כדרך לבידודם עוד יותר. חשוב לטפל בהתנהגות בריונית ולעבוד עם בית הספר כדי להבטיח שכל הילדים ירגישו בטוחים ונתמכים. אפליה ודעות קדומות יכולות להיות גם גורמים לחרם, וחשוב לחנך את ילדינו על הנזק שיכול להיגרם מהתנהגות כזו.
כיצד נצמצם את הסיכוי להתרחשות של חרמות? נקיים שיחה פתוחה עם הילדים שלנו בנושא חרמות והעלאת מודעות חברתית: חרם הוא ביריונות לכל דבר ועניין. זה מסר שעלינו להעביר לילדים שלנו. חשוב לשאול את הילד או הילדה שלנו מהו חרם ומה ידוע להם בנושא חרם. האם הם מכירים ילד שמחרימים אותו בבית הספר. נשאל אותם, לו היו מחרימים ילד או ילדה בכיתתם מה היו עושים? חשוב לשמוע את נקודת מבטו של הילד ולהקשיב להצעות לפתרונות שהוא מעלה.
בנוסף, אפשר לעשות חשיבה משותפת עם הילדים על יוזמות ופתרונות אפשריים למניעת חרמות בכיתה.
למשל: לדון עם הילד על זיהוי מוקדם של מצבי חרם, למשל, כיצד ניתן לזהות ילד בודד בהפסקות, במחוות מסוימות המעידות על נידוי ודחייה חברתית; או זיהוי חרם במרחב הווירטואלי שלעתים הוא קודם לחרם במרחב הפיזי, דרכים בהן הילד עצמו יכול להעצים ילדים מוחלשים חברתית בכיתה ובבית הספר, ולשוחח כמובן גם על ערך האחריות כלפי הזולת.
אביגיל מירוז
פסיכולוגית בהתמחות קלינית
מקבלת בקליניקה פרטית בבני ברק נשים, נערות והדרכות הורים
תגובה אחת
בנושא החרם חברתי- משהו לחשוב עליו, מחוויה אישית.
בתור ילדה בבית ספר (פעם, בתשס"א הייתי בכיתה ט)…
היתה קבוצה בכיתה שהובילה מאוד חברתית, מצד שני הן הבנות שגרו בבניינים סמוכים, ולא היה לכבודם לדבר איתי, במבט לאחור אפשר לומר שהן החרימו אותי. אבל בגלל שזה לא היה דווקא נגדי, אלא נגד כל מי שלא ב"מעמד" שלהן (בשכל של ילדה בכיתה ה-ז), לעצמי-מצאתי חברות שקטות כמוני והיה לי איתן נחמד, אבל אני כן זוכרת את עצמי בוכה הרבה. היה אוירה לא טובה בכיתה. בכלל לא. מה ששינה את המצב זה שאחת הבנות הבולטות בכיתה מאוד שיתפה אותי בהפסקות בכל המשחקים, היא דאגה שלא אהיה בצד. וגם סבא שלי זצ"ל, אמר לי כל הזמן, את ילדה נהדרת וחרוצה. את תראי כשתהי בסמינר והבנות כבר יותר גדולות ומעריכות אמת הן יעריכו אותך! בגלל שיש לך מידות טובות את תראי שיהיה לך טוב! עד היום אני זוכרת את זה. והאמת? זה היה נכון! בכיתה ז' ש"כלו כל הקיצין" עברתי לכיתה מקבילה. כאן, כבר לא היה מי שיציק לי, אמנם אני באופי שקט ועדין וביישן (היום עדיין עדינה מאוד אבל אי אפשר לומר שקטה וביישנית) אבל השתלבתי בקלות ב"ה.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה להבין- שאני טובה למרות שיש אנשים שלא חושבים ככה. כי כשעוברים "חרם" זה מאוד מוריד מתחושת הערך עצמי, אבל האמירות האלה של סבא-שהן ילדות תינוקיות ולא מתנהגות יפה, ואני טובה ועוד יעריכו אותי על מי שאני נתנו הרבה כוח! להבין שגם אם מישהו מדבר אליך בצורה לא מחמיאה, זה בעיה שלו! זה לא אומר עליך שום דבר! וזה נקודה יסודית שמאוד יכולה לעזור בחיים. תהי את טובה הטוב כבר יבוא אליך ממילא! בהצלחה לכל האמהות, המורות, התלמידות השקטות והמוחרמות, השובבות והמחרימות.