"אני זוכרת את עצמי בגיל 3 הוזמנתי לאיזה תוכנית בסמינר והתבקשתי לצאת מאיזה קופסא ולשיר שיר וכולם מחאו כפיים וממש התרגשתי מזה ומאז התאהבתי בבמה" נזכרת רחלי גוטליב, השחקית וניוצר ברגעים הראשונים שה על במה מול קהל אמיתי. "כל התמונות ילדות שלי מלאות בפוזות עם תנועות ופרצופים וחוגים. את הלמידה שלי התחלתי מגיל 5 ועד היום אני לומדת…"
את יודעת להצביע בזכות מי את, מה שאת היום?
"הרבה בזכות ההורים שלי שדחפו אותי מאוד ובזכות ההתמדה, על כל הצעה שהציעו לי אמרתי כן, לא בחלתי בשום הצעה או עבודה". גוטיב נותנת טיפים שווים לשחקניות לעתיד שמבקשות להכנס לעולם משחק.
"עשיתי הכל כולל הכל, אפילו מאחורי הקלעים – לסחוב ציוד לבמה, אימון במחירי בדיחה… מה שכן, לא וויתרתי ותמיד דרשתי שהשם שלי יופיע בכל דבר שאני עושה. למדתי הרבה מהדרך והיו לי הרבה מודלים להשראה
בגיל 16 התחלתי ללמוד משחק בצורה מקצועית והיינו צריכות לכתוב חזון לעוד 10 שנים. כתבתי את החזון והטמנתי אותו במגירה, בפסח לפני 3 שנים מצאתי את הדף הזה והיו לי דמעות בעיינים, הדברים שכתבתי שם התגשמו וזה היה מרגש מאוד!
השאלה שהכי מעניינת את הנשים שמכירות אותך כשחקנית: יש הבדל בין מי שאת במקצוע לבין מי שאת בבבית?
"כן יש הבדל, ואם כבר מדברים על 'מאחורי הקלעים' של הבמה, אז באמת היו תקופות שהעבודה שלי לא היתה על הבמה עצמה, אלא בכל התכנון, ההפקה והאימונים… כשהייתי מאחורי הקלעים היה לי ממש קשה !! אני בן אדם של במה אני אוהבת להיות שם והלחץ של מאחורי הקלעים תיסכל אותי ולקח לי הרבה שנים להבין שזה לא המקום בשבילי..בהחלה אנחנו רוצים גם וגם וזה לא עובד תכלס. בלהקת בראבו למשל, הייתי עושה את כל העבודה הטכנית המתישה ובסוף את כל מחיאות הכפים היו מקבלות המופיעות והיה לי קשה עם זה והן ידעו שיום אחד אני אעזוב את זה..הייתי בלונה פארק כזה של רגע לפני מופע אני אומרת מה לי וללחץ הזה ? למה אני צריכה את זה ?! ואחרי מופע הייתי אומרת וואוו הלוואי ויהיה עוד אחד…
איך כאמא את מתמרנת עם העבודה שרובה בלילות לבין הבית?
"קודם כל תודה להשם יש לי בעל והורים מאוד תומכים והם עוזרים לי כי בלעדיהם לא יודעת איך הייתי שורדת. ועוד דבר, כשאני מופיעה בערב אני יודעת שבמהלך כל אותו היום אני התאמצתי מאוד להיות הכי אמא של בית ולהיות עם הילד שלי, עכשיו אני עם תינוקת טרייה בת חודש ועדיין לא יצא לי להיות בחוץ, אבל מאמינה שאמשיך להתאמץ ולהיות אמהית.
ובל נשכח, יש תקופות קריטיות יותר ויש פחות ויש גם הרבה זמנים מאוד רגועים שאז אני נוכחת, וגם אם צריכה לצאת או שאני עומדת לפני תקופה עמוסה, אני מזכירה לעצמי לנצל במקסימום את הרגעים של הביחד ומבטיחה לעצמי שאחר כך נצא ונבלה יחד. בכל עסק יש זמנים של עבודה ויש תקופות יותר קלילות..
שליחות?
"חד משמעית כן ואני אסביר גם למה. אני עוברת הרבה נסיונות בתוך העבודה שלי וכאשר אני בס"ד מצליחה לעמוד בהם בגבורה, אני מרגישה כמה הקהל אוהב ומבקש ממני עוד, שזה ממש מרגש אותי, אני מתעסקת בלשמח ולהצחיק ומדברת אליהם מהלב ולגרום להם לחייך כי זה מה שכל אשה רוצה.
רוצה נדבר על פאשלות?
"היו לי כמה פשלות, לפני הרבה שנים, המחשב לא התחבר לשום קאבל במקום ההופעה ולא היתה דרך לשים את הפלייבקים לזמרות וזה היה מאוד מוזר, זה המחשב שלי להופעות ותמיד הוא עובד… ניסנו ושום דבר לא עזר ובסופו של דבר היה מופע מפושל מאוד והם לפחות ידעו לא להאשים אותי, כי ביקשתי מהן מראש לוודא שהחלק הטכני מסודר כמו שצריך מראש ויום אחר כך היתה לי שוב הופעה במקום הזה אבל לקהל אחר וכמובן דרשתי מראש לחבר הכול ואז הם גילו שלא חיברו נכון אתמול… אבל תכלס, מבחינת הקהל הוא ראה שאנחנו לא הופענו ברצף כך שמבחינתו כמובן הבעיה בנו 🙁
פשלה נוספת: הזמינו אותנו למופע לגמלאיות ואמרו לי בשעה 8, ואני מראש סגרתי לי ביומן 8 בבוקר אפילו לא שאלתי ערב או בוקר. היה ברור לי שגמלאיות זה בוקר…התארגנו צוות של 5 נשים עם ההגברה יצאנו בשש בבוקר מהבית להיות שעה לפני לעשות בלאנ… הגענו והאולם סגור!!! אני מתקשרת לאחראית והיא עונה לי בנימנום ואני שואלת: "מה קורה? אנחנו פה והמקום סגור" והיא אומרת "מה פה? אתן צריכות להיות בשמונה בערב" לא ידעתי איך אני מסתכלת על הצוות שלי.. אחת מירושלים, ההיא מפה, זאת משם… זה היה נוראאא ומאז אני שואלת מיליון פעם: 'מופע בוקר או ערב??' מה שבטוח בטוח…
ועוד פשלה שזכורה לי והיתה דווקא מתוקה: הופעתי לפני 4 חודשים בערב אמהות גדול בסמינר גור, עשיתי סימולציות מצחיקות בנושא של בת מתבגרת מול אמא שלה, הופעתי שם יחד עם שחקנית שלא הכרתי אבל עשינו חזרות וידענו מה אנחנו עושות ותוך כדי אני כל כך נהניתי מהיכולת שלה לשחק ששאגתי מצחוק… נדיר שקורה לי דבר כזה, כי אני יודעת לעצור את עצמי ופה לא הצלחתי, למזלי הקהל צחק איתי ועזר לי להתמודד בפשלה החמודה.
מה החלום שלך?
"חולמת להיות הסטנדאפיסטית הבאה אבל מזוויות אחרת, וברור לי שזה יהיה קשה אבל זו הלידה הבאה שלי, ואולי לקהל יהיה קשה להכיל את זה או לי בעצמי".
אז רגע רחלי, מגיע לך מזל טוב בעצם…
"נכון ב"ה זכיתי ללדת את הבת שניה. ללידה הראשונה המתנתי שש וחצי שנים, ואםכבר מדברים עליה, שאז, גם ככה הכל היה לי טרי וחדש, מצאתי את עצמי שבוע אחרי לידה מופיעה ויוצאת ליום צילומים! זה היה נורא והבטחתי לעצמי שפעם הבאה אני לא אעשה את זה. הפעם אני עוצרת את עצמי ומאפשרת לי להיות יולדת ולחכות בסבלנות שיעבור חודש בלי עבודה בכללל, אפילו לא טלפונים ולא הודעות!! והנה עכשיו מיכל הסכמתי להתראיין אצלך… אני מתחילה לאט לאט לחזור לזה ברוגע יותר.
ספרי על סייעתא דשמיא מיוחדת!
"מבחינתי כל מופע שמצליח זו סיעתא דשמיא. היינו במופע פלייבק שעובד הרבה על הומור וקומדיה והופענו לקבוצה של אמהות לילדים תסמונת דאון. היה לי פחד לגעת בכאב שלהם, אמהות שבאו לנפוש, מי אני שאבר איתן על ההתמודדות שלהן?!
שיפי השותפה שלי עודדה אותי שאנחנו נותנות להן לצחוק על ההתמודדות שלהן ולא חס וחלילה עליהן, לדעתי זה היה אחד המופעים המצחיקים והטובים עם תגובות נלהבות מהנשים. שימח אותי מאוד לראות שאשה עם כאב יכולה לצחוק על הכאב וזה ממש כמו טיפול רגשי עבורן".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:
הזמרת שירי נשיא בראיון מיוחד: "החלום שלי שהמוזיקה הנשית המקורית תזכה לבמה, ממש כמו שיוצרים גברים זוכים לה" | מיכל ירושלמי
DIY תעסוקה לכל המשפחה, מיניאטורה חדר ילדים / רותי היאט
גם ריפוי באומנות וגם כייף – הכנת בצק מלח / ברוריה זרביב
התעסוקה היומית: הכנת חיפושית מאבן וצבעים / מיכל רוזנר
חוג ציור אונליין והפעם: ברבור / מירי גלויברמן
