מותר לי להיות קטן, לא להבין דבר
מותר לי להיות גדול, לדלג על העבר
מותר לי לפסוע בדרכים סלולות
ואם יש אבן שעומדת שם
לא אפול אף פעם
פזמון:
כי מצאתי את הטעם
של האור שלך
והוא לא שם,
באור הכוכבים
כי חשתי רק הפעם
את החום שלך
והוא לא נמצא
בשמש שצורבת לפעמים
מותר לי להיות אני,
רק אני ודי
בלי לחפש במסלול של השני
את הטעם לחיי
לדעת שכל הנחלים שונים
וכולם מגיעים אליך,
מותר לי להיות אני…
איציק מביט בסקרנות במילים של השיר שזרמו על הדף. אילו
מילים מעניינות. זה מה שהוא מרגיש. ממש ככה.
הוא מצליח לכתוב שיר בכוחות עצמו! מעניין מה בנימין יאמר
על השיר, אולי תוך יום הוא ילחין לו מנגינה והם יוכלו לשיר את
השיר בצוותא, על הבמה של ”תבל ג‘ואיש“.
ואולי הם ימצאו מחר מישהו שיוכל לתרגם את השיר גם
לאנגלית. הזמן דוחק, ועליו לסכם עם הנגנים את הלחן. הוא מקווה
שהכל יסתדר.
נראה לו שהקהל יאהב את השיר הזה מאוד.
הוא מתעמק במילים: מה רציתי לומר פה בעצם?
אלו המילים של הרב חלים. שכל אדם שונה, ולכל אחד יש
מסלול מיוחד וייחודי משלו.
אבל המילים ’כי חשתי את האור שלך‘ לא שייכות לרב חלים.
אלו מילים שיצאו נטו מתוכו. האם התכוון לאור של ה‘? ללימוד
התורה? ולמה התכוון כשכתב את המילים שהוא לא רוצה את
האור של הכוכבים? האם התכוון שהוא לא רוצה את אור הזרקורים
של הבמה?
האם ייתכן שהשיר מגלם בתוכו משאלה כמוסה שלו, של
איציק?
אולי כדאי לומר שלום ולא להתראות לכל ההדר, הפרסום,
הכבוד, הכסף, ולחזור להיות איציק הרקוביץ האלמוני והמתמודד.
אני כבר פחות מתמודד, אני יודע מה אני ומי אני. אני יודע
מה טוב לי ומה רע. חוויתי כבוד והצלחה, לא שם נמצא האושר
והחיפוש שלי.
האושר נמצא במקום אחר.
לילה עמוס מחשבות וחיבוטים עבר עליו. הוא נמצא כבר שנים
עשר ימים באנגליה, תכף חצי חודש. הוא צריך לדעת מה הוא רוצה
מעצמו. לתכנן את העתיד. אי אפשר להשאיר את חלי עם תשובות
לא ברורות. אי אפשר לא להבין מה הוא רוצה מעצמו.
בצהרי היום בנימין נכנס לבית של מאיר כץ בהרבה קולות
וברקים. הוא בחור בן ,27 רווק, נמרץ אבל כל החיים שלו הם
פספוס אחד גדול. יש לו תכניות לרוב ועדיין לא הצליח להגשים
אחת מהן – ואין לו מושג מה תוקע אותו מלהצליח.
איציק נפל עליו ממש משמים. טוב שאבא שלו נפגש איתו
אתמול בבר מצווה. סוף סוף הוא מצליח לפלס דרך לעבר במה
חשובה כמו של ”תבל ג‘ואיש“.
את השיר שאיציק חיבר הוא לא אוהב. זה נראה לו לא ברור.
ובכלל, עדיף ללכת על שירים שיש להם מילים מהמקורות.
הוא, למשל, עובד על השיר ”אשרי“ תקופה ארוכה. זה שיר
מדהים וכדאי להכניס אותו מחר. בטח הוא יתפוס חזק.
איציק מקשיב לאוטוסטרדה של בנימין ומשתדל להבין מי נגד
מי.
בנימין לא מחכה שהוא יבין. הוא נעמד ושר. ויש לו אפילו
פלייבק מוכן.
”אשרי, יושבי ביתך,
אשרי, אשרי העם שככה לו –
אשרי, אשרי – האיש שלא הלך, לא הלך בעצת רשעים.
אשרנו – יושבי ביתך, עוד יהללוך סלה“.
איציק מאזין לשיר ומתרשם עמוקות. השיר באמת יפה
ומקצועי, הלחן קליט ונעים, מזל שיש לו את בנימין, להופעה
בדואט יש נוכחות חזקה יותר.
בנימין מציע שהוא, בנימין, ישיר את השיר, ואילו איציק ילווה
את השיר בקול שני, ברקע. הזמן די דוחק.
אבל איציק מסכים גם לזה.
מאוחר יותר הם נפגשים באולם הענק שבו יתקיים המופע
לחזרות עם התזמורת. בנימין מביא איתו את הפלייבק, התזמורת
לומדת את התווים תוך כדי חזרות, ומה שנותר למארגנים זה
להחמיא להם בנימוס אנגלי טיפוסי.
בלילה שלפני המופע עולה לו לפתע החום. האם הוא התקרר?
או אולי זו ההתרגשות והספקות המענים, שלא נותנים לו מנוח?
הוא לוקח לפני ההופעה כדור אקמול וחש רווחה שאין לו תפקיד
גדול הערב. רק שיר אחד-שניים. מזל שבנימין נכנס לתמונה, אם
ירגיש ממש לא טוב הוא יעביר אליו את השרביט כולו.
בהופעה עצמה הוא מרגיש מצוין.
הקהל אוהד ובא לשמוח מכל הלב.
הוא עולה על הבמה, בנימין המוכשר לצידו, והם הופכים את
האירוע למעמד מרגש ומשמח.
הוא חש שמשהו מאבקת הכוכבים הנוצצת הופך לחלק ממנו.
וזה בעצם מה שהוא. כוכב זוהר שדרך.
•
אבל אחר כך, בלילה, לבד מול השמים המעורפלים והאוויר
הקר והמנוכר חוזרים הספקות ולועגים לו בלחן של בנימין:
אשרי – ואתה לא שם
אשרי – מה מייחד אותך כשייך לעם
אשרי – האיש שלא הלך בעצת רשעים.
אבל מה לעשות עם הרשע שיושב לו שם בתוכו, וזורק בו ארס
ולעג וספק.
והופך אותו לאדם מוכה ושבור, אפוף מחשבות ועינויים
עצמיים.
הוא צריך לברוח. לחזור.
זו מחשבה שחדשה לו.
ממי לברוח. למי לחזור.
הוא מנסה למצוא את המענה בתוכו.
הרי התורה היא אור, וה‘ הוא טוב. וכל המצוות והחוקים
מכוונים אותך לשם. אל האור ואל הטוב.
ומה שלא שייך לתורה, לעבודת המידות, למצוות, זה הפך האור
והטוב.
זה חושך, ובהלה, וחוסר קבלה עצמית.
אולי אם ישוב לתורה, ממש כמו שנח מחפש דרכים להבין את
הלימוד.
אולי אם ישוב לה‘ – לאור הטוב של התורה
אז ימצא את מה שהוא מחפש ולא מוצא.
איזו מחשבה מעניינת. ממש מזרימה לו כוחות.
הוא ניגש לשידה ומוציא ממגירה בעלת ידית מסוגננת דף לבן.
הוא חייב לרשום את הדברים, שלא ישכח.
”התורה היא אור
הבורא הוא טוב
ואם אני רוצה טוב ואור בחיי
אתחבר אל האמת הזו. ודי“.
הוא מביט על המילים שכתב. מילים פשוטות של יהודי פשוט.
כמה היה רוצה להיות חלק מהאמת הזו הכתובה כחול על גבי
לבן.
אבל עוד דרך ארוכה עליו לעבור.
כל החיים הם מסע, וכדאי שיבין דקה אחת קודם, שאם הוא
יעלה על המסלול הנכון יש סיכוי שיום אחד יגיע.
עטור זרי ניצחון שנתן לעצמו,
אפוף זרי תהילה שרק הוא שזר אותם,
אל במה אחת, גבוהה ויפה, ללא קהל.
והוא יהיה זה שיגיש לעצמו את גביע הניצחון.
רק שהבעיה העיקרית שלו כרגע היא –
שהוא אינו יודע מה המסלול הנכון עבורו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
