החגים מתקרבים, והלב כבר מתחיל לפעום קצת יותר מהר. אותו לחש מוכר של רשימות אינסופיות מתחיל להתנגן בראש – לקנות, לבשל, לנקות, לארגן. ובתוך כל הזה, העבודה ממתינה בסבלנות, כמו ילדה קטנה שמושכת בשרוול ומבקשת תשומת לב.
אם את עצמאית, את מכירה את התחושה הזאת היטב. זה כמו להיות זמרת בכמה מקהלות שונות בו זמנית, כשכל אחת דורשת את הביצוע המושלם. הבית קורא, המשפחה זקוקה, והעסק – העסק הקטן והרגיש שלך – ממתין שתטפלי בו באותה מסירות כמו תמיד.
כשהמוח מסרב לחשוב
יש רגעים שהעומס הופך להיות כל כך גדול, עד שהמוח פשוט מפסיק לפעול. זה כמו מחשב שקיבל יותר מדי פקודות בו זמנית ופשוט קופא. את יושבת מול המחשב, מסתכלת על רשימת המשימות, ולא מצליחה אפילו להתחיל. הריכוז נמלט כמו חול בין האצבעות.
זה לא כישלון אישי. זה תגובה טבעית של המוח להצפה רגשית. כשהמערכת מועמסת מדי, היא עוברת למצב הגנה. אבל איך אפשר לצאת מהמצב הזה ולהיות פרודוקטיביות גם בתקופות הכי מאתגרות?
חוכמת מטריצת קובי
סטיבן קובי, בספרו "ההרגלים של אנשים יעילים במיוחד", הציע כלי פשוט אך מהפכני – מטריצת הדחיפות והחשיבות. זה כמו מסננת שעוזרת לנו להבין איזה ממש העומס האמיתי הוא חשוב ואיזה חלק הוא רק רעש.
המטריצה מחלקת את כל המשימות לארבע קטגוריות:
משימות דחופות וחשובות – זה השריפות שאת חייבת לכבות עכשיו. הצגת לקוח חשוב שלא יכולה להידחות, או ילד חולה שזקוק לטיפול מיידי.
משימות חשובות אך לא דחופות – זה הזהב הנסתר. תכנון אסטרטגי לעסק, בניית מערכות, הכנות מוקדמות לחגים. המשימות שאם נטפל בהן עכשיו, יחסכו לנו הרבה כאב ראש בעתיד.
משימות דחופות אך לא חשובות – כל אותן הפרעות קטנות שנדמה שהן דרושות עכשיו מיד, אבל בעצם לא מקדמות אותנו לאיכשהו. אימיילים מתוק עורכת דין או טלפון של משווק.
משימות לא דחופות ולא חשובות – פעילויות בזבוז זמן שאנחנו עושות כדי להימלט מהעומס. דפדוף אינסופי ברשתות חברתיות או ארגון מגירה שלא היה צריך לארגן.
להתחיל עם המטרה בראש
במהלך תקופות העומס, קל להישכח מה באמת חשוב. זה כמו ללכת ביער עבותות מבלי להסתכל על המצפן. פתאום את מוצאת את עצמך משקיעה שעות בהכנת עוגה מושלמת למשפחה המורחבת, בזמן שפרויקט חשוב בעבודה נדחה שוב ושוב.
"להתחיל עם המטרה בראש" זה אומר לעצור לרגע ולשאול את עצמך: מה באמת חשוב לי השנה? איך אני רוצה לזכור את החגים האלה? מה יעשה אותי באמת גאה בעצמי בסוף התקופה?
אולי זה חגים רגועים יותר עם המשפחה הקרובה, גם אם השולחן יהיה פחות מושלם. אולי זה לשמור על הקשר עם הלקוחות החשובים, גם אם זה אומר לוותר על כמה מתכונים מסובכים.
אסטרטגיות מעשיות לתקופת החגים
תכנון מוקדם הוא המפתח – כמה שבועות לפני החגים, הכיני רשימה מקיפה של כל מה שצריך להיעשות. חלקי את זה לקטגוריות של המטריצה. שימי דגש על המשימות החשובות אך לא דחופות – אלה יחסכו לך הכי הרבה סטרס בהמשך.
צרי גבולות ברורים – החלטי מראש כמה זמן את מקדישה לעבודה במהלך תקופת החגים. תקבעי שעות עבודה קבועות ותקפידי עליהן, גם כשהבית זועק לתשומת לב.
מיקור חוץ ופישוט – לא הכל חייב להיעשות בעצמך. אפשר לקנות חלק מהאוכל, להזמין ניקיון, או לבקש עזרה ממשפחה. זה לא פחות אהבה – זה פשוט בחירה חכמה.
הגני על זמן החשיבה שלך – הקדישי כל יום לפחות 30 דקות לעבודה מרוכזת על המשימות החשובות. זה יכול להיות מוקדם בבוקר או מאוחר בערב, כשהרעש סביבך קט יותר.
המתנה הכי יפה לעצמך
בסוף, החגים יחלפו. השולחן יתפנה, הכלים ישטפו, והמשפחה תחזור לשגרה. מה שיישאר זה התחושה שיש לך לגבי האופן שבו התמודדת עם התקופה.
המתנה הכי יפה שאת יכולה לתת לעצמך היא הרגשה שהצלחת לשמור על המאזן. שלא קרבת את העסק שלך על מזבח הציפיות, ושלא קרבת את המשפחה על מזבח הקריירה. זה אומר לבחור, בכל יום מחדש, מה באמת חשוב.
וכשאת תמצא את עצמך יושבת לבסוף אחרי חג, עם כוס תה בידיים ורגיעה בלב, תדעי שהצלחת. לא בגלל שהכל היה מושלם, אלא בגלל ששמרת על מה שחשוב לך באמת.
החגים יכולים להיות תקופה של חיבור – לא רק למשפחה ולקדוש והיקר לנו, אלל גם למה שמניע אותך מקצועית. הסוד הוא לא להילחם נגד העומס, אלא ללמוד לנווט בתוכו בחוכמה ובאהבה לעצמך.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
