הפרשה פותחת במילים "וילך משה וידבר את הדברים האלה…". אומרים המפרשים, הרוצה להטיף מוסר לאחרים, וכל שכן לכלל ישראל, יכליל גם את עצמו, ככתוב: "הוכח תוכיח את עמיתך" קודם לכל "הוכח" את עצמך, ואחר כך "תוכיח" את עמיתך. כך משה כאשר הוכיח את ישראל לא דיבר להם ממרום מעמדו אלא "וילך משה", הלך אתם יחד ושיתף את עצמו בתוכחתו להם.
הפרשה מלמדת אותנו שאם אנחנו רוצים להגיד תוכחה באופן שינטרל את ההתנגדות מהצד השני, פשוט נכלול את עצמנו בדברים שאנחנו אומרים. למשל – "אנחנו באמת צריכים לשים יותר לב ל…" או "זה היה טעות שלנו לחשוב שלפעול בדרך הזו זה רעיון טוב" וכו'. גם אם באמת לא היה לנו שום קשר לטעות שקרתה. רעיון זה התפרסם מאד במאה שנים האחרונות על ידי דייל קרנגי בספרו המפורסם והרב השפעה, "כיצד לרכוש ידידים והשפעה" בו הוא מתאר שאחת הדרכים הכי אפקטיביות להביע דעה ולהשפיע על אנשים, היא כשאתה כולל את עצמך בשיחה.
יותר מזה, אפשר לקחת ולהרחיב את ה'טריק' היעיל הזה לעוד תחומים בתקשורת – למשל, כשאנחנו רוצים לתמוך במישהו ללא שימוש במילים מפורשות. אם אנחנו רוצים לתת תחושה של נשיאה בעול, של שותפות לצרה וכדומה, אנחנו יכולים לנהל את השיח בצורה שכוללת גם אותנו. כמו מישהי שמשתפת אותנו ביאוש "אני לא יודעת איך נקלעתי למצב הזה… אני לא יודעת מה לעשות!" אפשר לענות לה במסר מרגיע: "אל תדאגי, אנחנו נמצא פתרון," ובכך בעצם להעביר מסר – הבעיה היא לא רק שלך, אנחנו נושאים איתך באחריות. הכנסנו את עצמנו לבעיה שלך ועכשיו היא גם שלנו.
שבת שלום,
בתיה הרשקוביץ
יועצת ומטפלת לבחורות ונשים צעירות, קליניקה בירושלים
[email protected]
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
