כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה
יֵשׁ לוֹ מַלְאָךְ שֶׁאוֹמֵר לוֹ גְּדָל
עֵינָיו מְרִים, לְבוֹרְאוֹ מוֹדֶה
לִשְׁאֹף גָּבוֹהַּ לֹא יֶחְדַּל.
כְּמוֹ הַזֶּרַע הַנִּטְמָן בָּאֲדָמָה
יָקוּם, יִתְנַעֵר מֵעָפָר וְיִצְמַח
מִבֵּין הַשְּׁבָרִים עוֹד יִמְצָא נֶחָמָה
עִם כָּל עֲצֵי הַיַּעַר אָז יְרַנֵּן וְיִשְׂמַח.
שָׁרָשָׁיו נְטוּעִים עָמֹק בֵּין רְגָבִים
מַזְכִּירִים לוֹ מֵאַיִן הוּא בָּא
מַצְמִיחִים אוֹתוֹ עַד כּוֹכָבִים
נוֹתְנִים לְחַיָּיו תַּכְלִית וְסִבָּה.
חִלּוּפֵי עוֹנוֹת עוֹבְרִים עָלָיו
חֹרֶף, אָבִיב, קַיִץ, סְתָו
עוֹמֵד בַּשַּׁלֶּכֶת, נָשְׁרוּ עָלָיו
עוֹד יְלַבְלֵב הוּא בִּשְׁלַל פְּרִיחוֹתָיו.
וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם
מַעְיָנוֹת הַחָכְמָה יְלַחֲשׁוּ לוֹ סוֹדָם
קֶרֶן שֶׁמֶשׁ תָּאִיר לוֹ מִשָּׁמַיִם
כְּמוֹ עֵץ הַשָּׂדֶה כֵּן הָאָדָם.