אם הייתן יכולות לקנות שעה אחת של שקט נפשי מוחלט, נקי מדאגות, כמה היא הייתה עולה לכן?
אל תענו מהר מדי. רוב הנשים שהשאלה הזו פוגשת אותן, נוקבות מיד בסכומים גבוהים.
הן חושבות על חופשה יקרה או על הרגע שבו הילדים נרדמים והבית סוף סוף משתתק. אבל האמת היא, שאת השקט הזה אנחנו קונות או מפסידות בכל יום מחדש, בכסף קטן.
בהחלטות שקופות לחלוטין שאנחנו אפילו לא שמות לב שאנחנו מקבלות.
קחו דקה ותחשבו על הבוקר שלכן. אתן קמות, מנהלות אימפריה שלמה של התארגנות, מנווטות פרויקטים בעבודה, דואגות לילדים, זוכרות כל תור לרופא ומתפקדות כמו הלב הפועם של הבית.
אתן נשים חזקות, חכמות, מוכשרות.
אבל אז מגיע הרגע שבו אתן פוגשות את כרטיס האשראי. הקנייה השגרתית במכולת, השדרוג הקטן בסופר, הפינוק לילדים, או הרכישה המהירה ברגע של עייפות.
כל הפעולות האלו קורות בסוג של אוטומט. אנחנו קוראות לזה "השוטף".
והשוטף הזה שוטף אותנו בקצב של 200 קמ"ש.
בסוף החודש, כשפירוט דף של חברת האשראי מגיע, משהו מוזר קורה. המוח שלנו, שבדרך כלל פותר משברים מורכבים בשניות, מפעיל מסך ערפל. אנחנו מביטות בשורה התחתונה, מרגישות כיווץ קטן, ומיד מספרות לעצמנו את הסיפור הקבוע "החודש היו הוצאות חריגות, חודש הבא נצטמצם".
אבל חודש הבא מגיע, והסיפור חוזר על עצמו. ואתן נשארות עם השאלה המהדהדת:
"איך זה יכול להיות שאני מנהלת עולם ומלואו בתבונה, אבל הכסף שלי פשוט בורח לי בין האצבעות כמו חול"?
המגרש של ההשתדלות
כמובן, הכל מאת השם. כנשים מאמינות, אנחנו יודעות שכל שקל שייכנס אלינו החודש נקצב בדיוק מוחלט בראש השנה. הפרנסה היא גזירת עליון, ואין לנו שום כוח לשנות את מה שנקבע.
אבל כאן בדיוק נכנס הסוד הגדול של שלמה המלך במשלי "חָכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ".
חכמה של אישה היא להבין שהשם שולח את השפע, אבל היא זו שצריכה לבנות את הכלי שיחזיק אותו. אם נשאיר את הכלי הזה פרוץ, מטושטש ומבולגן, הברכה פשוט תזרום החוצה. לעשות השתדלות זה לא אומר להילחץ או לחיות בצמצום, לעשות השתדלות זה אומר להביא בהירות.
והנה המלכוד, התרגלנו לחשבון יבש, נוקשה ומלא בטבלאות מנוכרות ואשמה מובנית על כל שקל שיוצא. אז העדפנו לסגור את העיניים. לעשות איתו "שלום קר".
אבל כסף שלא שמים לב אליו, הוא הופך למתח סמוי שמלווה אותנו ביומיום, ושותה לנו, טיפה אחר טיפה, את הדבר הכי יקר שיש לנו את השקט הנפשי.
אז איך שוברים את האוטומט?
השינוי האמיתי לא מתחיל בתוכניות חיסכון דרסטיות, והוא בטח לא מתחיל מלהפסיק לפנק את המשפחה שלכן. הוא מתחיל במקום אחד בלבד- במודעות .
בלמידה של הדינמיקה בין הלב שלכן לבין הארנק שלכן.
כדי שלא נדבר רק בתיאוריות גבוהות, אני רוצה לתת לכן כבר עכשיו כלי קטן, קליל ואפילו קצת חווייתי, שיעזור לכן ללכוד את הזרם של השגרה בזמן אמת.
אני מזמינה אתכן לאתגר של 72 שעות "פשוט לכתוב".
החל ממחר בבוקר, למשך שלושה ימים בלבד, אל תשנו שום דבר בהתנהלות שלכן. תקנו מה שצריך, תזרמו עם החיים בדיוק אותו דבר. אבל, עשו דבר אחד קטן, כל שקל שיוצא לכן מהכיס או מהאשראי תכתבו לעצמכן בפתק.
בלי שיפוטיות, בלי להגיד לעצמכן "אוי, למה קניתי את זה", ובלי ייסורי מצפון. רק תיעוד יבש. סוג של "צילום מצב" של השגרה שלכן.
מה מחכה לכן בטור הבא?
בעוד שלושה ימים, אתן תפתחו את הפתק הזה ותסתכלו על הרשימה. אני בטוחה שאתן הולכות לגלות שם משהו שיפתיע אתכן לחלוטין. יש שם דפוס אחד ספציפי, כמעט שקוף, שאחראי ליותר מחצי מהכסף שנוזל לכן בין הידיים בלי שתרגישו.
בטור הבא, אנחנו הולכות לפתוח את הפתק הזה, להבין בדיוק מהו אותו דפוס שקוף, ואיך מנטרלים אותו כדי להחזיר את הברכה, הסדר והשקט הפנימי לתוך הבית שלכן.
כאן, בנקודה הזו, מתחילה הרכישה האמיתית של השקט שלכן. זוכרות את השאלה שפתחתי איתה? שעה של שקט נפשי מוחלט לא עולה אלפי שקלים. היא עולה חצי דקה של אומץ להסתכל למציאות בעיניים. שלוש שניות של כתיבה בפתק. זה הכלי שלכן, והוא פשוט, נגיש וכולו שלכן.
אז מה אתן אומרות, אתן מרימות את הכפפה ומכינות את הכלי שלכן לטור הבא?
יחד נתחיל לייצר בהירות.
שלך,
בת שבע גרין – מנטורית לכלכלה ולהעצמה פיננסית | [email protected]












3 תגובות
* סכום של 4 ספרות…
מעניין ממש! תודה על התוכן תמשיכי…
בת שבע האלופה ליוותה אותנו ורק מה"טיפ" הזה בלי לשנות כלום חסכנו סכום של 3 ספרות….
מודעות! זה שם המשחק ובת שבע בהחלט האישה להמנגשת המודעות הזאת…
וואוו,מדויק כל כךךך..