את כל כך אצילית", אמרה לה קיטי בהתלהבות, "ממש כמו קיסרית
אמיתית!"
אגנס לא חייכה בתגובה, היא נשאה את עיניה הגדולות והשחורות, וסקרה
את פרצופה של קיטי במבט מהורהר.
הילו היה אומר לה להתרחק מקיטי, הוא היה נוזף בה ומודיע לה שאסור
לה לסמוך עליה, אבל הוא הלך לו, לאחר שהגיע לכאן עם גלימה מלכותית
ותכשיטים יקרים, בליווי שני אנשים שהתייחסו אליו בגינוני מלכות. הוא
הגיע לכאן לרגעים ספורים. הודיע לה שהוא הולך להתפלל ליד ארון
הברית, וביקש ממנה לשמור על עצמה עד שישוב.
למראהו המלכותי, היא חשה שהמילים נעתקות מפיה. בזריזות מיהרה
לארוז לו צידה לדרך והוא יצא בהדר שנדמה לה מלכותי, לעבר מלוויו.
כל ההתרחשות הזו נראתה בעיניה כמסעירה, למרות שתמיד ידעה שיום
יבוא וזה יקרה. אנשים רבים בעולם מעריצים את סבו, עוטרים לו כינויים
משיחיים, ולא מן הנמנע שהוא, כנכדו, יקבל כבוד מלכים ממעריציו של
הסבא, ואולי אף יוכתר על ידם לקיסר.
האם היא מוכנה לכך? מי בכלל ישאל אותה? היא שונאת את הבלאגן
המיותר הזה, ומהבחינה הזו היא מבינה את הרצון של הילו לשמור בסוד
את זהותו. רק שלא ניתן לשמור סודות כאלה לעולם.
למחרת היא הלכה לבקר את אמה, ושם פגשה את קיטי.
קיטי ששמעה שהילו נסע ביקשה לבוא לביתה ולסייע לה. כבר מספר
ימים היא אצלה, משרתת אותה ומסייעת לה בכל מה שנדרש, ולא מפסיקה
להפציר בה לבוא איתה לירושלים.
"בירושלים תקבלי כבוד של מלכה, אגנס, כיאה לבת מלכים. את תזכי
לחוש את האוויר המיוחד של עיר הקודש והילד שלך יהיה קדוש", שכנעה
אותה.
דווקא המילים האחרונות מצאו חן בעיניה יותר מכל.
"אני צריכה לשאול את הילו, אני צריכה להודיע להילו", שבה על דבריה.
כעת, כשקיטי עמדה מולה והרעיפה עליה מחמאות בלי חשבון, היא חשה
שחומת ההתנגדות שלה יורדת. היא נכנעת.
"אני צריכה דרכון", אמרה לה כעבור רגע ממושך של שתיקה.
קיטי קדה קלות, "כל מה שתרצי הוד מלכותך", חייכה בסיפוק, היא נראתה
נרגשת ואגנס שמחה לשמח את האשה הזו, שמפגינה כלפיה מסירות
ושנמצאת כאן ומפיגה את בדידותה.
"אני צריכה להודיע להילו", אמרה.
"אנחנו נשאיר כאן להילו הודעה, וגם כמובן שתעדכני את אימך", אמרה
לה קיטי בקול חגיגי, מבטיח, "הילו יהיה מרוצה, הרי תמיד אמר לך שהוא
רוצה להגיע לירושלים, האין זאת?"
האם הילו אמר לה זאת? אגנס חשבה לרגע ארוך, יתכן, הוא באמת התייחס
לירושלים כעיר הקודש.
היא לא זוכרת בבירור, וזה גם לא משנה. סבא של הילו, הקיסר סלאסי, עלה
לירושלים בעבר ורכש בה מבנים שונים.
כעת הגיע הזמן שנינו יוולד בירושלים. איזו סגירת מעגל מרגשת.
*
"אני נמצא כאן כדי לבחון את גבולות ההשפעה שיש לי", נתנאל הלל
הגיע למסקנה שאין כמו לדבר בכנות, זו המתנה הגדולה ביותר שאתה
יכול להביא לעצמך ולסובבים אותך. פעמים רבות כנות שמה אותך באור
מטופש, אפילו נלעג. אנשים כנים נחשבים לפחות מתוחכמים, למרות זאת
זה שווה. אין כמו שיח אמיתי כדי להבהיר דברים ישירות ולהשיג הישגים
אמיתיים בקלות, "אני רוצה לדעת אם עדיין יש לי אפשרות לפעול ולקדם
דברים, למרות שהחזרתי את הסמכות השלטונית לראש הממשלה ולבית
המחוקקים", המשיך לומר.
אבנר חסון הנהן בתשומת לב, אך לא ענה לו. השתיקה התארכה ונתנאל
הלל החליט שהוא יכול להוסיף לדבר, "אני רוצה להמשיך עם השלטון של
העם, להבין איפה כל הסיפור הזה נמצא והאם העם עדיין מקבל מענה.
איך האזרחים מרגישים? האם הם מתפתחים כמו שצריך? בנוסף יש אנשים נוספים,
האנשים השקופים, שלא זוכים לקבל סיוע אמיתי, אני חושב
שצריך לתת לכל האנשים הזדמנות שווה, גם אם הם קבצנים בלי קורת גג".
כעת הוא שתק, ממתין לתשובה.
אבנר חסון המשיך להנהן באותה תנוחה. נתנאל הלל חש שהכעס מטפס בו.
"למה אתה לא עונה?" שאל.
"אני מנסה להבין מה אתה בעצם רוצה, חשבתי שאתה פה בגלל הבחור
שאיים עליך, וכעת אתה בא לפה על תקן מנהיג אמיתי שרוצה טוב לעם
שלו, אני מבולבל, כבר לא אכפת לך מה קורה עם ניצן?"
כעת נתנאל הלל היה זה ששתק בהפתעה. הוא נשם עמוקות, וניסה לחשוב
מה עליו לענות.
מבלי משים התרומם על רגליו והחל לפסוע אנה ואנה ברחבי המשרד
הרחב, עיניו מתעכבות על החלון וסוקרות את הרחוב, הוא הבחין שניתן
לראות מכאן את הספסל עליו ישב מנחם, האיש עם הלבוש המרופט
ששוחח אתו לפני כמה רגעים.
הוא עצם את עיניו לרגע ארוך, רוצה לתת למחשבות שהופיעו בו בעוצמה
תשומת לב ראויה.
"אתה שם לב שאין לי משרד, אתה קולט שלמרות התפקיד הבכיר שלי, אני
בלי משכורת?" העביר נושא מבלי משים.
"הכל טוב ויפה, נתנאל הלל, אתה ראוי להערכה ענקית, בוא נתקדם
בבקשה. אתה רוצה לברר עד היכן הסמכויות שבידך מגיעות? ומה אם תדע לך
שיש לך לפי האנרכיה סמכויות רבות?
מה שאומר שזו אנרכיה מטופשת לחלוטין, אם האחראי על האנרכיה
היה אדם עם שאיפות מלוכניות, תחשוב שהיינו היום תחת דיקטטורה!
אני מייחל להגיע לרגע בו נצליח לפרק את האנרכיה הזו ונגיע לדמוקרטיה רגילה, כמו פעם".
נתנאל הלל שתק ארוכות, הוא לא ענה, רק סקר את פרצופו של בן שיחו
כרוצה להבין אם הוא אכן מתכוון לדברים שאמר. הדברים נשאו בתוכם
עקיצה ברורה, ואילו לא היה לו עניין להיות כאן הוא היה פשוט מתרומם
ויוצא החוצה.
אבנר חסון הבחין ללא ספק בתגובה שלו, למרות זאת הוא בחר לא לחזור
בו, "אם תשאל לעצתי, תמשיך לשמור על פרופיל נמוך. להרבה אנשים
יש אינטרס להעיף אותך מכל הסמכויות שלך, אל תיתן לאף אחד סיבה
לעשות זאת".
נתנאל הלל המשיך לשתוק, ואבנר חסון הוסיף, "לגבי ניצן, ההצעה שלי
היא להזמין אותו לדיון שינסה לגשר ביניכם ולא לחקירה. יש לו גב חזק
כאן בשב"כ, אתה לא רוצה להסתבך יותר מידי, נכון?"
נתנאל הלל עצם את עיניו, משחזר את השיחה עם מילאן בלאץ. כשהוא
פקח את אותן, נוכח לראות שאבנר חסון שב לעיסוקיו, וכלל לא מתייחס
אליו.
"אני רוצה פגישה מיידית עם ראש הממשלה", אמר בקול רם, "אני דורש
להיפגש עם ראש הממשלה, אני משער שיש לכם אינטרס ברור לשמור
אותי בתפקיד, אחרת השלטון יחזור לאנרכיסטים ולארגון 'שחרור עולמי'.
אין לאף אחד עניין שארגון חיצוני ינהל לנו את העניינים, נכון? לפי
ההסכם זה או אני או הם, אני מקווה שאתה מבין את המורכבות.
ואגב חשוב שתדעו שלא אכפת לי לשים את המפתחות וללכת, אין לי
עניין בסמכויות המטופשות ואף אחד לא עושה לי טובה שאני כאן, אני
על תקן של מתנדב, וטוב יהיה אם תשתפו איתי פעולה". המילים שהוא
אמר היו נחרצות ופעלו היטב, כך זה נראה, כי אבנר חסון עזב את עיסוקיו
והישיר אליו מבט, זיק כנוע הופיע בעיניו כשהוא אמר, "אוקי, גרץ. אשלח
פניה לראש הממשלה שאתה רוצה להיפגש עימו. רק כדאי שתבין שמדובר
בראש הממשלה ולא באבנר חסון, כן? אני מקווה שאתה קולט, עם מי אתה
נפגש, תכין את הבקשות שלך ותתארגן בהתאם, אתה לא יכול לשבת מול
ראש הממשלה בלי נושאי שיחה שהכנת קודם".
*
"כשמישהו מולך מפגין מנהיגות עליך לגייס את המנהיגות שלך, שזה אומר
לחשוב מה האינטרס שלך בסיפור ולפעול מתוך עוצמה ולא מתוך חולשה".
דבריה של המרצה, דינה נאור, הדהדו באותו רגע באוזניה של רבקה. היא
נשמה עמוקות וחשבה לעצמה: מהו האינטרס שלי עכשיו?
היא ידעה שזה לא הזמן להילחם, אלא הזמן להוביל.
"גם אני נגד מחשבים, ממש כמו אמא שלך, אני מאוד מעריכה אותה, אתה
בטח יודע", היא נכנסה לבית מהמרפסת ואמרה למוטי בקול אמיץ. מבינה
שאילולא חישבה מה האינטרס שלה, הרי שהתגובה שלה היתה אמורה
להיות הפוכה לגמרי.
הרי לנוכח התנהלותו של מוטי, מתבקש לעורר מריבה, או לפחות לענות
בשתיקה רועמת, אבל ההבנה שלה כרגע היא שהאינטרס שלה דווקא
לשמור על שלום ויציבות בבית.
מוטי הישיר מבט, "למה הכנסת את המחשב בלי לשאול אותי?"
"כי דינה נאור ביקשה ממני טובה, לא רציתי להפריע לך", אמרה, "הייתי
בטוחה שתבין את הסיטואציה".
"לא אני לא מבין", מוטי שמט את התיק עם המחשב על השולחן ויצא
למרפסת בזעף.
"אני צריכה את העזרה שלך, מוטי, היא ביקשה שאיעזר בך".
"למה מי היא?" קולו של מוטי לא בישר טובות.
רבקה חשה חוסר אונים. ההוראה של דינה נאור, והכעס של מוטי, מי מהם
חשוב יותר? איך תצליח לגשר בין הפערים? האם יש דרך בה תצליח להיות
נאמנה לשניהם, ובה בעת להישאר קשובה לעצמה?
*
ככל שהוא עקב אחרי דבריו של אבנר חסון הוא הבין שהאיש לא נמצא
שם בשבילו.
נפילת האסימון שהובילה אותו למסקנה הזו הממה אותו. הוא השתדל
שבכיר השב"כ היושב מולו ועסוק במסמכים ובמסך לא יבחין בסערת רוחו.
"שמחתי לבוא לפה ולשמוע אותך ולהבין את המצב", הוא אמר את הדברים
בקול מהיר והוסיף הבהרה, בלי לחשוב על תוצאותיה: "רק חשוב שתדע
שכרגע השתכנעתי שאני צריך להחזיר את ההנהגה לארגון שחרור עולמי".
הוא יצא מהחדר בגו זקוף. לא מעיף מבט לבחון מה התגובה של אבנר חסון.
הוא פסע בצעד מהיר לעבר היציאה אך ככל שהתקדם במסדרון נעשו
צעדיו איטיים יותר והוא החל לבחון את הסביבה.
היו שם דלתות שהובילו למסדרונות נוספים, אך המקום היה ריק ואיש לא
נראה. מבט מהיר זיהה מצלמות אבטחה רבות סמויות וגלויות. הוא היסס
לרגע ארוך. האם לנקוש על אחת הדלתות ולשוחח עם איש שב"כ אחר?
מה תועלת תצמח לו מפגישה עם אנשים בעלי יכולת מנטלית גבוהה
בהרבה משלו?
הוא החליט לצאת החוצה, רוח ניצית מכה את פניו בקרירות כשפתח את
דלת היציאה הרחבה, מניד ראש לשלום לאיש האבטחה שישב שם, נענה
לבקשתו לחתום על אישור יציאה מהמתחם.
תחושת בדידות עזה פקדה אותו.
יש לו סמכויות אבל לא נותנים לו לממש אותן, אנשים מתעלמים ממנו.
הוא לבד.
הוא ניסה להתגבר על התחושות הללו ולא הבין כיצד יוכל לעזור לעצמו.
הרוחות התחזקו והניעו בכבדות את צמרות העצים מעלה מטה, הן הקיפו
אותו מארבע כיוונים, מונעות ממנו להמשיך לחשוב.
הוא החליט לשוב לביתו ושם להתרכז במחשבות שלו.
כמתוך הרגל שלף את הסלולרי מכיסו והביט על הצג. אף אחד לא התקשר.
תחושת הבדידות העוצמתית התחזקה.
הוא לא באמת צריך את התפקיד הזה – מנהיג האנרכיה.
הוא סתם בתפקיד של בובה שאף אחד לא מתייחס אליה.
אין לו רעיונות על מה לדבר בפגישה עם ראש הממשלה. מה יוכל לבקש
ממנו? לתת מבנה לארגון של שוקי מלכה?
הוא לא רואה כיצד האנרכיה הזו מתקדמת. ניכר שהשלטון הנוכחי שואף
לחזור לדמוקרטיה שלא זכורה לטוב.
הוא לא מתחרט לרגע שהחזיר את ראש הממשלה לתפקידו. אך הוא כן
מתחרט שלא עיגן את הזכויות שלו בחוק. הוא היה תמים מדי והאמין ברצון
הטוב של האנשים. חשב שכולם כמותו הגונים וישרים, הוא היה צריך לעגן
בחוקי יסוד את הסמכויות שלו, לתת לעצמו יכולת לחוקק חוקים.
מסתבר שזה לא היה נכון לחשוב שכולם תמימים כמותו.
בני האדם היו ונותרו עם הטבע הרגיל שלהם. ואם הוא עבר תהליך בחייו
זה לא אומר שכולם כעת יתחילו להתנהג כמו שהוא חושב שראוי להתנהג.
הוא פסע בצעד אישי לכיוון התחנה, שולח מבט מהיר לחלון של אבנר
חסון ומבחין בו בבירור עוקב אחריו בערנות.
זיק של תקווה התעורר בו. האם הוא מצטער על היחס המשפיל שנתן לו?
הוא מיהר להתגבר על הרגש הזה. תקוות הן דבר יפה אך המציאות בועטת.
מרבית הסיכויים שאיש השב"כ המיומן לא מתחרט לרגע.
הוא היסס לרגע והחליט להתקשר למילאן בלאץ.
שום דבר לא יקרה אם הוא יחזיר לו את התפקיד.
שיחפשו פראייר אחר. הוא לא מתכונן להישאר בתפקיד ללא תפקיד הזה.
*
מילאן בלאץ האזין לו בשתיקה. הוא לא הביע כל רגש כשנתנאל הלל
העביר לו את תחושותיו שאין לו מה לעשות יותר בתפקיד הזה.
הוא גם לא הסכים עימו שצריך להחזיר לארגון שחרור עולמי את ההנהגה.
"אנחנו מרוצים וניכר שאתה האדם המתאים ביותר כרגע", אמר לו, "בא
נחליט שאתה ממשיך להיות מנהיג האנרכיה ואנחנו נסייע לך מכאן בעצות
טובות, האם פתחת את המכשיר ששלחתי לך?"
"מנהיג? איזה מנהיג?" נתנאל הלל היה מריר וקולו הביע היטב את
תחושותיו, "איש הקשר שלי בשב"כ מתעלם ממני, הם לא מתייחסים אלי
בכבוד ולא משתפים פעולה".
"בשביל זה אני כאן, נפעיל את הערבויות שלקחנו ותוך דקה בעלי הסמכות
במדינה שלכם קמים על הרגלים ומכרכרים סביבך", מילאן בלאץ נשמע
כיודע מה הוא אומר.
"איזה ערבות אתה חושב להפעיל?"
"יש לי אפשרות להפעיל מספר כיוונים של ערבויות. כרגע נלך לאפשרות
הקלה ביותר, כסף!" קולו של מילאן נשמע מחויך גם בטלפון, "לפי הסיכום,
כשהחזרת לראש הממשלה את התפקיד קיבלנו גישה לערבות בנקאית
בסכום השווה לתקציב השנתי של המדינה.
זו האפשרות העומדת לרשותנו: לחסום את החשבונות של משרד האוצר,
אם אעביר לחשבון הבנק שלך סכום גדול של כסף מחשבון האוצר, המדינה
לא תוכל להתעלם ממך יותר".
נתנאל הלל שתק לרגע ארוך.
כסף.
הכסף הוא מניע מטורף של כל דבר.
הוא עומד להיות מיליארדר.
"אני יכול להשתמש בכסף?" שאל.
"אתה יכול, השאלה אם אתה רוצה? תחשוב טוב".
הוא שתק לרגע ארוך ואז השיב בכנות, "ברור שלא".
"יופי. אתה המנהיג המתאים ביותר, כבר אמרתי, לך נכון? וכעת, אנא הפעל
את המכשיר ששלחתי לך, אני רוצה לשמוע מה דעתך על היכולות שיש בו,
זה פשוט פנטסטי".
נתנאל הלל הוציא את המכשיר מקופסת המגבעת, וסובב אותו לכל
הכיוונים. הוא נראה מכשיר חכם. האם מלאן בלאץ אינו מוכן להכיר בכך
שהוא לא מוכן להחזיק ברשותו טלפון חכם, שמשפחתו נוהגים לכנותו:
טלפון טיפש?
הוא ענה למילאן בקול שקט, בולע את הכעס המתפרץ: "אני נאלץ לשבור
את המכשיר, מילאן. מצטער, אסור לנו להשתמש בטלפון טמא", אמר.
"חכה, לפני שאתה שובר, תן לי להסביר לך מה זה המכשיר הזה! לא מדובר
בטלפון אלא במכשיר שנראה כמו טלפון אבל יש לו שימוש אחר, מדובר
ברובוט חכם, בינה מלאכותית, שמשתמשת במודל שפה מתקדם, המשלב
אלגוריתמים של למידת מכונה. הוא מנתח כמויות עצומות של נתונים
בזמן אמת, מזהה דפוסים ומתכנן מהלכים אסטרטגיים כדי לכוון את האדם
שמחזיק בו. בנוסף, יכולתו לחדור למערכות מחשוב מאפשרת לו לגשת
למידע רגיש וללמוד מהידע הקיים, אתה יודע מה זו בינה מלאכותית,
נכון?"
נתנאל הלל הניח את המכשיר על שולחן הכתיבה בחדרו והשיב: "קראתי
בעבר בעיתון "קול חדש" כתבה על בינה מלאכותית, הכתבה העבירה מסר
מעורר חשש, חייב לציין. מסר שממחיש את בעיות הטכנולוגיה. לאן הם
רוצים להגיע? לאן?“
"צודק, ידידי, גם אני מעדיף חיים פשוטים בלי תחכום, בעיקר לא
טכנולוגי, אבל כאן מדובר ברובוט מבוסס בינה מלאכותית, שעשוי לכוון
אותך, להזהיר אותך מסכנות ולתת לך דרך להיות מנהיג מעולה, וזה מה
שחשוב לנו כרגע".
נתנאל הלל השתעל קלות, ואז קולו של מילאן בלאץ נשמע, מורה בקול
מצווה: "תדבר אתו, הוא מבין ושומע, ניתן לתקשר אתו גם באמצעות
הכתב וגם על ידי דיבור. קוראים לו רוברטי, והוא יענה לך כשתפנה אליו
במילים: הי, רוברטי. תבקש ממנו בקשה. הוא כבר מוגדר לזהות את הקול
והפנים שלך".
אוף הטכנולוגיה הזו.
הוא אינו טכנופוב, אבל נרתע מהתחכום הטכנולוגי, זה שמזהה פנים וקול,
יודע לחזות עתיד ולתת עצות.
קולו של מילאן בלאץ המשיך להדהד באוזנו, "תדע לך נתנאל הלל
שהמכשיר הזה הוא משאת נפשם של אנשי ממשל, מתכנתים וכל אדם
שמתעניין בטכנולוגיה. הוא פועל בלי עכבות של מוסר או עכבות כלשהם.
הוא יכול להיות הכל ולבצע כל מטלה שרק תרצה. אתה צריך להגדיר
אותו. תקרא לו אפילו בשם אחר, ותסביר לו מה אתה רוצה ממנו".
לאחר השיחה שקע נתנאל הלל במחשבות עמוקות
ארגון שחרור עולמי הוא ארגון מדהים. יש להם כח עצום והם בוחרים לא
להשתמש בו לרעה.
האם יתכן שהם באמת אנשים נעלים בעלי טוהר מידות? ואם כן, איך יתכן?
הם הרי גויים!
מעניין לשאול את הרב ראובני.
אבל הקשר ביניהם התנתק בגלל כל העניין המביך סביב הפגישה עם
האחיינית של הרב – פגישה שהוא לא הגיע אליה בגלל הצעת השידוך עם
יעל גפנר.
הרב ראובני כעס בצדק על שאחייניתו התכוננה לפגישה והמתינה לו
לשווא.
זה היה באמת לא בסדר מצידו, למרות שהפגישה עם יעל נפלה עליו
בהפתעה.
הוא היה צריך להיות יותר רגיש ולא לתת למי שזה לא יהיה לחייב אותו
להיפגש עם מישהי אחרת.
ככה זה בעולם. או שאתה מחפש ישועה בנרות או שהישועה נופלת עליך
מכל הכיוונים ואתה מתקשה למצוא את הדרך.
הוא החליט לנסות לדבר עם הרובוט, רוברטי. בטוח שמדובר בצעצוע,
אך התמלא בתדהמה כשהמכשיר התעורר לחיים לאחר שפנה אליו, כפי
הוראתו של מילאן.
”הי, רוברטי“, אמר.
והמכשיר ענה לו: ”שלום לך נתנאל הלל, אני שמח להיות כאן, לשרותך“.
*
"הסתבכת" קולו של חמיו נשמע מאופק.
מייקל נדרך.
"הסתבכתי? אני?" שאל בקול איטי, רוצה להבין.
"כן, אתה, ואני אומר זאת באכזבה רבה. למה לא זרקת את הדרקון? אמרתי
לך לזרוק מיד!"
"אמרת? ציווית!" הוא רצה להשיב אך שתק. מנסה להבין מאיפה חמיו
יודע שפסל הדרקון עדיין על המדף. שבור, פצוע, אבל קיים. והניצוץ
הכחול המסתורי בעיניו משדר לו מידי פעם שהוא טומן סוד.
"רק אני יודע? כל העולם יודע!" רגב ליטמן נשמע עייף ומודאג, "המשפחה
שלך הסתבכה, ביקשתי מברק להוריד את הסרטון מהרשת אבל הנזק כבר
נעשה".
ברק? מה הקשר לברק?
"ברק? העלה את הדרקון לרשת?" הוא שאל באיטיות, חושב לעצמו מה
הסיבה לכך.
הילדים יודעים שאין להיכנס ללא רשות לחדר העבודה שלו. כיצד זה
קרה? עוד סיבה למה צריך לבטל את הרשתות החברתיות מהעולם.
"קיבלתי דרישת שלום לא נעימה, אפילו מאיימת, מקנדה", קולו של חמיו
היה שקט ואיטי מאוד, "אני מאמין שאתה לא דרקונילאני. מאמין בכך
בכל ליבי, אבל לך תשכנע את מאמיני הוגו כריס פוטוס שאתה נאמן אחרי
ההוכחה המטופשת הזו… למה לא זרקת את הדרקון לפח?"
מייקל שתק לרגע ארוך. "קצת מוזר הסיפור שברק צילם את הדרקון ופרסם
זאת. מה הסיבה לדעתך? מדוע הוא התגנב לחדר עבודתי?"
"תשאל אותו. אני משער שמדובר בטרנד חדש של רשת חברתית לצעירים"
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
