הרבה פעמים כשעולים רגשות פחות נעימים:
כעס, פחד, עצב, עלבון…
אנחנו או מבטלות אותם (“זה לא הגיוני”, “אני צריכה להיות חזקה”)
או נותנות להם לנהל אותנו.
אבל יש דרך שלישית:
להסכים להרגיש.
לא לברוח מהרגש —
וגם לא לטבוע בתוכו.
פשוט לפגוש אותו בלי שיפוט.
כי רגש הוא גשר.
וכשאני לא מסכימה להרגיש באמת — הקשר נפגע. קודם כל ביני לביני.
דווקא ההסכמה להרגיש עוזרת לנו לא לפעול באוטומט,
אלא לעצור, לווסת, להבין מה העבודה שלנו ברגע הזה —
ורק אחר כך להביא את זה לזוגיות או למשפחה.
אנחנו לפעמים חושבות שאפשר להסתיר רגשות,
אבל האנרגיה שלנו תמיד מדברת.
כשרגש מקבל מקום — הוא מרגיע, לא משתלט.
וכשלא — הוא מתפרץ או פוגע בנו מבפנים.
אולי השבוע תנסי רגע לעצור ולשאול:
מה אני מרגישה עכשיו — ולהסכים לזה
מצאת טעות בכתבה? יש תוכן שאינו ראוי ? כתבי לנו בלחיצה כאן
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
