במה אני עובדת? הממ… כן, אני זמרת! / עדינה שכטר

"ספרי על עצמך , כלומר במה את עובדת ?" – – –
אין מי שלא התבקשה מתישהו בחייה, בתדירות זו או אחרת,
לפרט האם ובאיזה תואר מקצועי היא מתהדרת.
שאלה שלא תחמוק מאף שיח היכרות טיפוסי, בסיסי ונימוסי.
בעבר, כך שמעתי (בכולופן קודם היותי כאן) "לספר על עצמך" כלל שיתוף של השם הפרטי,
שם משפחה, מס' ילדים, מקום מגורים, ייחוס (!) תחביבים….וכיו"צ.
בשום פנים לא הייתה ציפייה לדיווח על אפיק הפרנסה. (אם בכלל היה כזה)
נכון שרוב הנשים לא עבדו, וגם אם כן היו כאלו, שעבדו לצורך פרנסה גרידא,
– הן לא העלו בדעתן כי הדרך בה הן מביאות לביתן טרף – מגדירה את זהותן העצמית.

וב2026- ?

לו נהיה מספיק ישרות,
לפחות רוב עומקה של ההתרשמות מבת השיחה, נמדדת על פי כמות התארים / חשיבות המקצוע בו מתְ עַטֵּ רת .
ולא שאני מורמת מעם שצופה בתופעה מהצד, אני לגמרי מעורבבת עם כולן.
ויותר מכך : אינני חושבת שבשלב זה של הדור העניין בר תיקון, ובכל מקרה לא על זה באתי לדבר.
אני בכלל רציתי להסב את תשומת הלב לדבר הבא :
הבחנתי ואבחנתי, כי אופן התגובה מצד הנשאלת משתנה בין זו לזו על פי קביעות ואופי המשרה :
אם נמנית היא מאלו ברות המזל,
המוברגות במשרד יוקרתי מבוקר ועד ליל / בעלות מקצוע נחשק עמוס כת(א)רים,
או היא אמנית מפורסמת ובעלת שם –
אזי תספר על כך בחצי חיוך עַנְוְתָ ני, בידיעה שקריאת ההתפעלות תכף תגיע.
ואם לא ? (כי : לא מצאה עבודה, כי : לא למדה מעודה, כי : ברצף חופשות לידה)
אזי כל הדרך אל הבהרת הסטטוס העכשווי בו היא מצויה תהיה רצופת התגמגמויות,
ניסיונות ותירוצים לטשטוש והצדקת המצב, והנה כמה קרובה היא אל השינוי.
ואל לנו לדון את תגובתה מעוררת הרחמים,
שהרי אם לא תנסה להעלות קרנה בעיני חברתה חרף המובטלות הקשה,
הרי שתקרוס תדמיתה האישית אל תוך עצמה עוד קודם נבנתה.
והכואב ביותר הוא ?
להיווכח איך מתנערות מלהציג עצמן אלו שדווקא כן למדו מקצוע,
פיתחו כישרונות וכישורים בקורסים והשתלמויות שעות וימים מחייהן, אבל דבר אחד חסר : לקוחות.
הלקוחות טרם בפתח.

ולצורך הדוגמה, אותה קונדיטורית מוצלחת, בעלת ידי הזהב, שלמדה אצל טובות המקצועניות
ותחת ידיה נרקמות יצירות אכילות –
לא מעזה להתוודע כ'קונדיטורית' אע"פ שמזוהה עם הכותרת המקצועית בלב ובנפש !
למה ?
כי איך בדיוק תוכר כקונדיטורית, אם לא שמעו עליה מעולם ?!
אם מימייה לא רשמה חשבונית, ובאמתחתה ב קושי הזמנה להתגאות בה ?!
או לחילופין, איך תציג עצמה כציירת מומחית,
אם שמה אינו מופיע ברשימת הקרדיטים גם לא של ספר קומיקס אחד.
או אז תישמע תשובתה בדו- שיח בערך כך :
"בעיקרון למדתי כמה שנים לצייר, אני מאוד אוהבת את זה ואני טובה בהמון טכניקות,
אבל כאילו אני ע דיין לא בטוחה שאני באמת סגורה על זה.
גם בכלל אני לא יודעת עד כמה מרוויחים מציור, וחוצ חוץ מזה –
שמעתי שהשוק רווי ציירות וכמעט אין עבודה.
על אף שדווקא אליי לא מפסיקות לפנות כל הזמן הסופרות הכי גדולות לשיתופי פעולה….אבל זהו.
כרגע אני עוד באמצע לברר מול עצמי ומול השוק אם אני נכנסת לזה סופית"
פחחח.
גיבוב בפה ואמת בלב.

הרי היא נכונה לחתום לכל הדורש : היא לא תזוע ימין או שמאל מאומנות האיור .
גם במחיר שהלקוחה היחידה שתזמין את יצירותיה – תהיה היא בעצמה.
אבל מה תגיד ? הכתובת רשומה על הקיר.
כל עוד נעדרות הלקוחות שיתנו את הגושפנקה, לכאורה לא תהפוך למושא חלומותיה.
אולי כאן, סופסוף, את מתרשמת מכושר האבחון המדויק שלי ?
אם כן – הייתי שוקלת לקחת זאת כמחמאה, אך אהיה ישרה ואבהיר : כושר האבחון נולד ע"י ניסיון אישי.
בימים עברו, מצאתי עצמי לא פעם קלועה באפיזודה הנ"ל.
תוחקרתי על מקצועי – ולא ידעתי אנה אני באה.
מצד א', על העובדה שמאחוריי נערמו שנות לימוד שירה ארוכות, וב"ה ניחנתי בקול לא רע – אין עוררין.
מצד ב' ? הייתי זמרת מפורסמת מאוד – אבל רק בקרב בני המשפחה מהדרגה הראשונה…
לקהל שהופעתי בתחילת הדרך אפילו לא הזדהיתי בשם .
ההופעות הראשונות היו הדבר האחרון להתגאות ב ו : ה ן הגיעו בתדירות א יטית ודרשו נסיעה ארוכה,
לקהל שרחוק מלהיות כוס התה שלי ומונה פחות מאצבעות הידיים והרגליים יחד ;
כללו ליווי מוזיקלי מביש , הגברה של 100 שקל , ותשלום בסכום דומה.
אני ועצמי ערכנו הסכם : אני לא מוכנה להישמע כמו מתיחה טובה.
עד שלא אוכר בבמה המכובדת ביותר וכל אחת תוכל לוודא בקלות שתוכי כברי – אשמור את מקצועי לעצמי.

לא יכולתי שלא לדמיין את גבתה של העומדת מולי מתרוממת בפקפוק לו אקרא לי זמרת.
"את זמרת ? כן ? אז איך לא שמענו עלייך בדיוק ?"
זמרת שכזו…עם הופעות מסתוריות וסודיות.
כשהתחמקתי מלענות, ביני לביני התקוממתי ;
מישהו יכול לקחת לי את הקול שלי, את עצם היותי זמרת, רק בגלל העובדה שלא הרבה אנשים יודעים על זה ?!
אם עדיין ל א זכיתי להכרה פומבית מצפון הארץ ודרומה – אני זמרת פייק ?!
לצערי,
רק לאחר ששמי היה מרוח במספיק עיתונים, ועשרות אלפי נשים צפו בהופעות בהן נטלתי חלק –
נשמתי לרווחה והצהרתי ללא היסוס : אני זמרת.
הרי כעת כבר כולם יודעים.

והיום,
'על הטור' הראשון שלנו יחד –
רציתי להציע לך לא להיות כמוני של אז.
אם את עדיין במקום הזה, מטפסת בדרך להכרת הציבור – ובד בבד מצטיינת בתחום אליו התחברת ובחרת למקצוע;
אם כשאת עסוקה בו את מוצאת את עצמך, אוהבת את עצמך, מסופקת, ואח"כ אפילו אמא טובה יותר ;
אם את יודעת שרק זה מה שאת אוהבת ומסוגלת לעשות הכי הכי טוב –
אז את כזו. בדיוק כזו.

מישהו יכול לקחת לך את זה ?

אולי כשיהיו לקוחות, כולן תדענה שאת מצליחה גם להתפרנס מהמקצוע שלך.
אבל כישרונות ותארים לא נמדדים על פי כמות הלקוחות והאירועים המסומנים ביומן.
ובעז"ה עוד יום אחד תהיי מוכרת וגדולה.
ואז אולי תאמצי לך תפילה כזאת, כמו שאני סיגלתי לעצמי :
להישאר תמיד אותה זמרת פשוטה כבתחילה.
ניפגש בטור הבא

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

לא רק לילדים, יצירה מקורית וכייפית מדורה ממסמרים:) / הילה אלשיך הזמרת שירי נשיא בראיון מיוחד: "החלום שלי שהמוזיקה הנשית המקורית תזכה לבמה, ממש כמו שיוצרים גברים זוכים לה" | מיכל ירושלמי השחקנית והיוצרת רחלי גוטליב: "שבוע וחצי אחרי לידה כבר הייתי על הבמה, הבטחתי לעצמי שלא אעשה זאת שוב" | מיכל ירושלמי את מוזמנת לנצח: תחרות הכתיבה לנשים כשרוניות במיוחד על הנפלאות ועל ההופעות – אירועי התרבות המרכזיים בחנוכה