"זה התחיל קצת אחרי שהוצאתי את הילדים מהאמבטיה..התחלתי לארגן אותם לשינה. סתם ערב
רגיל, אחרי יום עבודה.. לא משהו מיוחד.. התחלתי להרגיש משהו בפנים מאד חזק..מועקה כבדה
נחתה לי על החזה..כאילו מישהו שם הכניס לי אגרוף פנימה ואי אפשר להזיז אותו, לא לסובב לא
להוציא..תקוע פנימה ….הנשימות נעשו כבדות יותר ויותר.. ה רגשתי שאני לא מצליחה לנשום.
הייתי בטוחה שאני הולכת למות..מזלי שבדיוק אהרון בעלי נכנס..דאגתי לילדים… אהרון נתן בי
מבט אחד ומיד ו רץ להביא לי כוס מים אך לא יכולתי להכניס אפילו טיפה לפה..הכל חסום.. הרגשתי
שהכל סוגר עליי..תחושה איומה נוראית שכל מה שייחלתי שייגמר ולא משנה מה.. לא יודעת להגיד
כמה זמן עבר עד שחלף…לי זה ה רגיש אין סוף.. אהרון אמר לי אחר כך שהחלק הקשה היה חצי
שעה בערך..אך גם אחרי זה לקח לי שעות להירגע עד שנרדמתי.. למחרת בבוקר הלכתי לרופא
שערך לי בדיקות שונות אך אמר שככל הנראה מדובר בהתקף חרדה.. שבוע אחרי זה שוב זה קרה
..הרגשתי שחיי לא חוזרים להיות מה שהיו..חשבתי שאני הולכת להשתגע.. התחלתי כל בוקר
לקום מחשש שאולי היום ז ה יתקוף אותי ? פחדתי שההתקף יפתיע אותי בעבודה, מול התלמידות
שלי או כשאני לבד עם הילדים..
הפרעת פאניקה היא סוג של הפרעת חרדה חריפה בה האדם חווה התקפי חרדה חוזרים ונשנים,
ללא סיבה ישירה או ברורה בהכרח. טבעם של התקפי הפאניקה לעורר את מערכות ההגנה של הגוף
והנפש אל מול תחושה של סכנה מיידית שלא קיימת ממשית. מנגנוני ההישרדות שלנו מפעילים
באותה עת את מערכת העצבים ההיקפית ובתוכה הסימפטאטית ולכן האדם עשוי לחוש ד פיקות לב
מואצות , רעד, הזעה, תחושות של קושי נשימה וחנק, בחילה ועוד . כמו גם תחושות של פחד
משתקות, בלבול ודאגה, פחד משיגעו ן או מהתמוטטות, תחושת ניתוק מהעצמי או מהסביבה (דה-
פרסונליזציה או דה-ריאליזציה) התקפי הפאניקה עשויים להיות עוצמתיים ומפחידים אולם הם אינם
מסוכנים .
גורמים פסיכולוגים שונים יכולים להסביר את התפתחות התקפי החרדה. ההפרעה עשויה להופיע
בעקבות אובדן, טראומה או אירועים מלחיצים אחרים. התפיסה הפסיכואנליטית רואה בהתקפים
תגובה הגנתית מפני איומים פנימיים נפשיים שמקורם בילדות המוקדמת.
בעבודתי עם טובי, יכולנו לקשר את החרדות הקיומיות שמתעוררות בהתקף הפאניקה ,שבחיים
העכשווים כאמור לא נמצאה להם סיבה מספקת, לחרדות קיומיות ראשוניות הקשורות לשנות
ילדותה המוקדמות כאשר האישיות שלה עדיין לא התבססה.
טובי סיפרה לי שתמיד היתה אישה חזקה עוד בעודה ילדה. לכן היא לא מבינה מאיפה הגיע התקף
החרדה שלווה בתחושת חוסר אונים נוראית. ככל שהעמקנו יחד להכיר אותה, יכולתי לראות בעיניי
את הילדה הקטנה מורמת הראש , שגדלה לנערה עצמאית שתמיד היתה יד ימינה של אמה וזו שלא
רצתה להטריד את אביה בעניינה. . אמה היתה אם אהובה , נערצת אך עברה בעצמה ילדות לא
פשוטה שלא אפשרה לה להיות נוכחת רגשית בחיי ילדתה. האם היתה דמות חינוכית בכירה שיכלה
לבטא את יכולות ההכלה וההבנה בחוץ : אל מול תלמידותיה, וחברותיה לצוות . אך כאשר היתה
מגיעה הביתה היא לא היתה מצליחה לגייס כוחות נפשיים לילדיה. רגשות האשמה והתסכול הציפו
אותה והיא היתה נשברת ונכנסת לחדר מפורקת בוכיה. טובי בחושיה החדים הבינה שהיא צריכה
להיכנס לתפקיד במקום אמה ולהניח לאמה לנוח .. כך כמו בחוזה סמוי טובי היתה ממלאת מקום
אמה. כששאלתי אותה "איך הרגשת כילדה בזמנים אלו? היא אמרה בחיוך "לא היה זמן להרגיש..
עשיתי מה שכל ילדה היתה עושה"… חשבתי על טובי ועל אתגרי הילדות שלה ועל הצורך הסמוי אך
החיוני במישהו שיחזיק אותה. תהיתי לגבי הזמנים בהם היתה זקוקה להינחם ולהתרפק בזרועות
הורה. על האפשרות שלא חוותה "ליפול לזרועות אם או אב".. כמו שנוהג תינוק לזרוק עצמו אחורה
בביטחון ובידיעה שההורה יתפוס אותו ולא ייתן לו חלילה ליפול. או כמו פעוט שקם בלילה מפוחד
ומבקש להתכרבל במיטתו הבטוחה של ההורה , ולקבל את ההכלה וההרגעה שמה שמפחיד אותו
הוא לא כזה נוראי ושהוא ניתן לשאת ..
וויניקוט פסיכואנליטיקאי אמר כאשר תינוק בראשית חייו אינ ו זוכה להרגיש מספיק מוחזק holding
, אינו זוכה לרוגע ולביטחון שנדרש כדי העצמי האמיתי יגיח ויתבסס הוא עשוי לפתח מה שכינה
"חרדות שלא ניתנות לחשיבה". בהמשך העצמי המסתגל כמו של טובי הוא עצמי שמתפקד ,עושה
מה שצריך ונראה שמסתדר טוב בחיים עשוי מתישהו לפגוש את החרדות הללו שמובילות לתחושת
חרדה מפני התמוטטות. . ויניקוט יאמר הפחד מהתמוטטות הוא לא על מה שקורה עכשיו בחייו אלא
על אותה טראומה מוקדמת ראשונית שקרתה אך לא יכלה להיחוות היות ואין עדיין ״עצמי״ שמסוגל
לחוות ולזכור, ובוודאי לא מבנה אישיות שבתוכה ניתן להפנים ולהדחיק מאורעות טראומטיים.
השלכה זו הינה מפוצלת מן העצמי ונשמרת במעין זיכרון רגשי-גופני ראשוני. על אף הפחד העצום,
חותרת הנפש באופן לא מודע , לפגוש את הפצע, לחוש שליטה לגביו, ולייחל לזכות לתיקון.
התקף פאניקה לתפיסתי, לפחות זה של טובי, מלמד על מסתור נפשי מימים ימימה ששם נקלטה
ונשמרה בצורה רגשית -גופנית הטראומה הראשונית של חוסר בהחזקה פיזית -נפשית בסיסית ,
שהיום בחיים הבוגרים הנפש מוצאת דרך לזעוק אותה החוצה כהתקף פאניקה. היות ובזמנו לא ניתן
היה לחשוב עליה וכל שכן לא לתת לה מילים דווקא היום בבגרות מחפשת הנפש דרך לחוות את
הכאב הקדום ולתקן את החוויה באמצעות הכרה, הכלה והחזקה עם זולת משמעותי כפי שמתרחש
במערכות היחסים בחיים הבוגרים עם בן זוג, בן משפחה, חברה טובה ובתהליך מעמיק יותר במרחב
הטיפולי.
ד"ר רונית לזר , עו"ס קלינית , מדריכה בכירה
מטפלת בגישה פסיכואנליטית – טיפול נפשי
אישי, זוגי והדרכת הורים
קליניקה פרטית קרית מטלון -פ"ת/ב"ב
srlazar@gmail.com 0526346334 'טל
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ לשיח נשי חרדי 'קול כבודה' לחצי כאן
תגובה אחת
בס"ד
שלום וברכה,
אני עוקבת ומתפעמת אחר הניתוחים הבהירים והמדויקים ב"ה… ייש'ר כל מאוד מחכים ומלמד…
רציתי לשאול האם שיטת הטיפול מתבססת על רוח היהדות הטהורה ואם וכיצד אפשר לזהות כשלא…
מאוד היתי מעונינת ביצירת קשר.
אשמח אם ישאירו פרטים כיצד ניתן לשוחח וכד'..
תודה רבה.