"אשמנו" כשיש מידי הרבה רגשות אשם / ד"ר רונית לזר

בס"ד

6:30 בערב. עומס החום ששרר בימים האחרונים התפוגג קמעא. יצאתי למרפסת בקומת הגג. מספר כוכבים בשמיים התקבצו כאגודה. בפגישה האחרונה היא אמרה לי שהיא מאד מקווה שהחופה תהיה לפני השקיעה. זה היום שלה, השעה שבה אנו נפגשות.  השארתי על השולחן שבקליניקה את הטלפון והיומן, ביקשתי להתייחד מעט.  נגשתי לפינה שממנה התצפית טובה על מערב גוש דן . דימיתי אותה מובלת לחופה, בחורה בת 27 שהרגישה לא פעם כבת 72. פעם היא אמרה באירוניה  השמורה לה "כאילו ש27 לא נקרא מספיק זקנה'.  לי היא נדמתה לא פעם כבת שבע שנים בייחוד שהיתה מגלה בהפתעה תובנה חדשה על עצמה או כבת שבעה חדשים כשהיתה מתכרבלת  בפינת הספה.

עוד כילדה אמרו עליה שהיא תהיה הכלה הראשונה בכיתה.  היא יצאה לשידוכים בגיל צעיר יחד עם  חברותיה הקרובות. היה אפילו בחור שהיא מאד רצתה והם כמעט  סגרו, אך ברגע האחרון היא לא היתה מסוגלת. משהו שיתק אותה. "אני פוחדת להתחתן, אני מרגישה זאת ממש פה בפנים" והצביעה על  מפתח ליבה.

יותר מאשר חרדה על גורלה, היא חשה שאכזבה את המשפחה.  "הייתי הילדה המועדפת על אבא". הפליגה בעיניים מצועפות למחוזות ילדותה. "אולי בגלל שבאתי אחרי ארבעה בנים". מיהרה להצדיק כאילו עמדה בבית המשפט.  המעמד המועדף שקסם לה בהתחלה הכביד עליה עם השנים. אחיותיה  הצעירות התרחקו ממנה "הן האשימו אותי שלקחתי להם את אבא". הכאב עדיין לא מש. "אולי הן צדקו" הוסיפה בתחושה כבדה. חשתי שהאוויר בחדר נגמר. היא ניסתה לפצות אותן ולהתפייס עימן, אבל איכשהו עם השנים הן הפכו לקבוצת תמיכה אחת לשניה כשהיא נותרה לבדה מחוצה לה. לא ממש לבד כי אבא היה זקוק לה. אמא היתה בעבודה רוב הזמן ומיד בהגעתה הביתה היתה נכנסת במרץ לעבודות הבית, כאילו אם היא תמרק חזק חזק, לא תצטבר תחושת האשמה. "היא  היתה תמיד עסוקה במשהו ונראתה לי תמיד רחוקה ובלתי מושגת"'.  'היא' זו היתה תמיד אמא. בניסיון להתקרב אל אמה היתה לוקחת מטלית ומצטרפת לניקיונות. כל משטח שהיתה מנקה  אמא היתה מנקה אחריה. כך היא הרגישה שהן נוגעות אחת בשניה. רק משטח קר הפריד בינן.

אבא היה לה דמות נערצת אך ככל שגדלה כאילו דמותו הצטמקה.   " כל שנה שנוספה לי הורידה ממנו שנה ". הוא הפך מאבא הכל יכול לאבא פגיע שזקוק להגנתה. באחת הפגישות היא אמרה  לי  "לא יכולתי לעזוב אותו" כמציינת עובדה פשוטה.  ואז הוסיפה כמהרהרת בינה לבין עצמה "לא הבנתי זאת אז.." המחשבה להתחתן  ולבנות חיים משלה התפרשה בנפשה כנטישת אביה והציפה אותה ברגשות אשמה.

********************************************** *********************

רגשות אשמה הם רגשות טבעיים המתפתחים  בילדות ומסייעים לנו בבניית נפש בריאה. באמצעותם מתפתחים המצפון והמוסר שלנו, היכולת לגלות אמפתיה לשני, הבגרות לקחת אחריות על מעשינו והרצון לתקן את דרכינו.  עם זאת, רגשות אשמה רבים מידי, בעוצמה חזקה מידה, שלא מתאימים לגיל או  לעניין  מהווים מכשול קשה בפני התקדמות. חוסמים  כל אפשרות לצמיחה ובמצבים קשים הופכים להיות רודפניים ומציפים בתחושת חרדה איומה.

בברכת גמר חתימה טובה

ונסלח לכל כי לכל העם בשגגה

ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת פסיכואנליטית  במבוגרים, נוער וילדים. טיפול נפשי אישי, זוגי והדרכת הורים.

מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה.

 אתם מוזמנים להמשיך לשלוח שאלות ותגובות לכתובת [email protected] או לנייד 052-6346334

להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"

להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"

עוד כתבות שעשויות לעניין אותך:

התקף פאניקה- אזעקה להחזקה / ד"ר רונית לזר שינוי מיתוס "אובססיה היא יצירה נפשית!" -ד"ר רונית לזר מרכיב בבריאות הנפש: סגנון התקשרות /ד"ר רונית לזר  בריאות נפשית זה "מי שמסוגל לעבוד ולאהוב" / ד"ר רונית לזר קו המשווה בין קשר טיפולי לקשר הורי | אביגיל מירוז