ילדים שחיים בבית שהאמא מתקרבנת יכולים לפתח אלרגיה לכל מה שקשור לערכים שהאמא מנסה לחנך אותם, כי כל החינוך , התורה, ההלכות, המוסר מתלווה בתלונות ובאנחות, ואצל ילדים רכים שמחפשים ביטחון ורוגע כל החינוך הזה מקבל טעם של אנטי
אחרי שכתבתי את זה קיבלתי תגובה כזאת :
אבל את לא יכולה לומר דבר כזה, התקרבנות זה לא משהו שאדם בוחר בו, לפעמים אשה נקלעת למקום ששם היא קרבן ואין לה בחירה
ואז עניתי לה:
יש הבדל בין המושג קרבן למושג התקרבנות. קרבן הוא מי שנפגע באמת, חווה כאב אמיתי או עוול ממשי.
התקרבנות היא בחירה לראות את עצמנו רק דרך הפגיעה, להישאר במקום של חוסר אונים ולהאמין שאין לנו יכולת להשפיע על המשך הדרך,
כשהקרבן נמצא עמוק בבור השחור קשה לו לראות שיש דרך החוצה,
לכן
צריך להכיר בכאב, לתת לו מקום ולנהוג בחמלה כלפי מי שנפגע, ובו בזמן לעודד צמיחה, אחריות ויכולת להתקדם הלאה.
ההכרה בפגיעה אינה מחייבת התקרבנות, והימנעות מהתקרבנות אינה מבטלת את הכאב.
יש עוד צד למושג התקרבנות:
לפעמים אדם לא עבר משהו מיוחד, אבל נאחז באיזו "סיבה" למה הוא לא יכול לתת מעצמו, או להיות שם בשביל עצמו, או ליהנות מהחיים בשמחה, כי יש לו בחיים א', ב', ג'.
וזה התקרבנות.
המילה התקרבנות משורש התפעל:
המאפיינים והמשמעויות של בניין הִתְפַּﬠֵל: התפקיד המרכזי של בניין התפעל הוא לתאר פעולה שהנושא עושה על עצמו, או תהליך הדרגתי.
בגישה לאשה יש היתר מיוחד,לכל אשה, "להתקרבן", להאשים, להתלונן, להרגיש הקרבן של החיים, 😂כל יום לשעה אחת בלבד. 🎀עבור אשה זה נותן משהו משמעותי וזה לפעמים הכרחי,
ואז נותר עוד 23 שעות של לקיחת אחריות על השמחה. בהחלט!!! וזו בחירה
אני חושבת על סשה טרופנוב, שרצחו את אביו,חטפו את בת זוגו ואת אמו, והוא עצמו היה בידי הג'יהאד האסלאמי, בלי שמץ של ידיעה אם אי פעם ישוחרר.
אבל הוא בחר לחיות. ומזל טוב — הם התחתנו. בחרו לבנות בית.
יש גם עוד סיבה למה אנשים מתקרבנים:
לפעמים זה כואב לצפות בזה מהצד. למשל כשיש אחת במשפחה, שבאמת רחמנות עליה. מתפללים עליה, תומכים בה, עוזרים לה, מכל הלב.
ואז, ביום בהיר אחד, היא מתחילה קצת לצאת מהמקום המסכן. והיא מתחילה להיות מוארת, כמו כוכב מאיר. דואגת לעצמה כמו שצריך. ואז…
המשפחה שתמכה פעם, מתהפכת עליה.
ז.א. בשביל לצאת מהתקרבנות, צריכים לפעמים כוחות נפש. לעמוד מול כל המנחמים והתומכים, שאולי יעזבו אותך.ואולי הם חברי אמת ולא יעזבו.
כי חברי אמת נמדדים בשעת ההצלחה שלך לא רק כשהם התומכים באשה המסכנה
אני חושבת על סבתא שלי, שהייתה ניצולת שואה. הטראומה שהיא עברה היא משהו שאי אפשר לתאר.
היא הייתה ילדה צעירה, לבד, בלי שינה, בלי אוכל, בלי בגדים, עם כינים בכל הגוף, חורים בשיניים בלי אקמול, סחבה לבנים ימים שלמים עם אנגינה ושפעת, ברעב ובקור, עם כאבים של עצירות, וחטפה מכות בשוט מהנאצים. ובכל זאת, בחרה להיות סבתא שמחה. ואולי,. אם מחליטים להתמודד עם החיים, עם הכאבים ועם האחריות — מוצאים כוחות.
עוד סיבה להתקרבנות :
לפעמים אדם רוצה להישאר חלש ולא להתמודד, כי אם ייצא מעמדת הקרבן, הוא יהיה חייב להיות בוגר, אחראי ולתת מעצמו. והוא מעדיף להישאר במשבצת של המסכן, זה שרק מקבל.
עוד נקודה למחשבה: הרבה פעמים אנשים מעדיפים לא לנקות טראומה, כי הם מרוויחים ממנה קצת חמלה, קצת רחמנות, קצת נתינה מהקהילה, קצת ויתורים. והם פוחדים להישאר לבד, בלי תמיכה, אם יעזבו את הקרבנות.
יש משהו שאת כן יכולה לעשות לבד והוא:
לגשת למראה. לדבר את מה שעל ליבך. להקשיב לעצמך. להחמיא לעצמך. ואז. לספור את נקודות האור שה' האיר עלי ך מאוצר מתנת חינם. כי לפעמים, דווקא כשמפסיקים לחפש מבחוץ, מגלים כמה אור כבר קיים בפנים.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
