לעיתים, כאשר נשבר דבר מה בחיינו זה כדי שנבנה אותו מחדש בצורה טובה יותר.
ונכון לא דיברנו על הצער, הכאב, עוגמת הנפש וגודל האובדן. לא דיברנו על ההשלכות הקשות ומחירים כבדים שנצטרך להתמודד איתם אולי עוד שנים רבות. לא פרטנו את כל אותם דברים שהיו ולא יחזרו.
אבל השבר הזה נועד ליצור משהו חדש. חדש לגמרי. הרבה יותר יפה יציב ומתוקן מהקודם
חורבן בית המקדש קורה בחודש אב. כמה סימלי, כאשר האב, שזו לא רק דמות אנושית אלא סמל להנהגה, ליציבות לביטחון, ולמשענת, כאשר הוא גולה מן הבית, נחרב הבית. כאשר משתבש הסדר, נעלמת ההנהגה, הבית מתפרק.
בית זה לא קירות ואבנים. בית זה ההוויה. זו התחושה שמלכדת את כל הפרטים, את כל היחידים למשפחה אחת. בית זה ההרמוניה, החיבור, העבודה המשותפת והאפשרות לחלוק את כל כולך. כך הוא הופך לתל תלפיות. דורות שלמים שנוצרים ומתפתחים, וכולם עולים וחוזרים אל הבית, המקום שתמיד מעניק כוח.
חודש אב מכונה "מנחם אב", כלומר, על אף שהשבר הוא בשיאו והוא מורגש היטב, אף שהבית ננטש ויושביו התפזרו לכל עבר…למרות הכל יש נחמה! ישנו אב שלא באמת עזב את ילדיו, וגם כאשר התנתקו הם ממנו, הוא עדיין אוהב אותם אהבת עולם, ומצפה להם בכל רגע. אולי היום ישובו? אולי היום יתקשרו? אולי עכשיו הם סוף סוף חושבים עליו ומתגעגעים?
ומי יגיד להם לבניו עד כמה הוא אוהב אותם ומחכה להם וחושב עליהם ורוצה אותם קרוב אליו.
מי?
ואולם דווקא מתוך המשבר הזה, הפעם יבנה הבית באופן מופלא. "קהל גדול ישובו הנה" הם ייזכרו, הם יחזרו.
וכשהם יחזרו, הם יבואו כדי להישאר, הם לא יתנכרו יותר, "כי לא יידח ממנו נידח." כי בזכות השברים של חיינו אנו למדים לבנות את ביתנו בצורה נכונה. דווקא בגלל הטעויות של העבר אנו יודעים היום להשקיע במה שחשוב באמת. במהות, בזהות, בשיח כנה, ביציקת תוכן בקשר, בהעמדת יסודות איתנים, שכל אחד ירגיש חלק בלתי נפרד מהכלל. כך שלא משנה מה יקרה, הבית הזה יעמוד איתן כצור, לעולם.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
