כמה פעמים אנחנו מציבים לעצמנו תנאים כדי להרגיש שאנחנו הורים טובים?
"רק אם אקריא לילד סיפור כל ערב אהיה אמא טובה."
"רק אם תמיד אהיה סבלני ואקשיב בלי להתעייף אהיה אבא טוב."
הבעיה היא שלאט לאט התנאים הופכים ל'שוטים'. במקום להוביל אותנו, הם מצליפים בנו. במקום לעודד הם מייצרים אשמה.
גם מול הילדים אנחנו עלולים להציב תנאים דומים:
"רק אם יהיו לו הרבה חברים אהיה רגוע"
"רק אם יצטיין בלימודים יהיה לו עתיד"
אבל החיים מורכבים יותר. ילד יכול להיות ביישן ועדיין לפתח קשרים עמוקים. הוא יכול להתקשות בלימודים ובכל זאת לצמוח, להצליח ולמצוא את הייחוד שלו.
🛠️ כלי קטן להיום:
בכל פעם שאתם שומעים את עצמכם אומרים או חושבים: "רק אם…" עצרו לרגע.
שאלו את עצמכם:
❓ האם זו באמת אמת, או רק תנאי שהמצאתי לעצמי?
❓ האם התנאי הזה מקרב אותי לילד שלי או מרחיק אותי ממנו?
❓ מה הייתי עושה אילו לא הייתי כבול לתנאי הזה?
💡 נסו להחליף את ה"רק אם…" ב: "אני שואף ל…" או "חשוב לי ש…"
כך המטרה נשארת, אבל האהבה, הערך והקשר אינם מותנים בה.
❤️ ילדים אינם זקוקים להורים מושלמים, אלא להורים שמצליחים לראות אותם וגם את עצמם מעבר לרשימת התנאים.
אסתי אברהם, פסיכותרפיסטית cbt ומנחת הורים
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
