קטגוריה: מדורים

"מסתכלת על השמיים השחורים, על תאורת החירום הלבנה שמאירה אותנו בחושך הזה,על האבן האפורה שלך באבי. איך ידעת לאחוז כל ימייך בחיים העשירים, וברגעי חידלון שפגשת, במה שידעת ובמה שידעת שאינך יודעת... איזו מלכה היית".

"ילד מתוק, תמשיך במסע שלך. סוף סוף, סוף סוף, אתה חופשי. אני אוהב אותך ואתגעגע אליך בכל יום. אתה פה בתוך הלב שלי, אני יודעת, אני רק צריכה ללמד את עצמי להרגיש אותך בדרך אחרת". ההספד של רייצ'ל אימו של הירש גולדברג-פולין הי"ד, שיכול לחזק את כולנו

כשאלול מעלה זכרונות כואבים למציאות שהיתה ונעלמה מחיינו, הוא הופך למפעיל, הוא מציף כאב, אז מה יכולות אימהות למתמודדים לעשות עם הכאב הזה כשהוא קופץ יחד עם הטריגר? זה מה שדסי עשתה לקראת אלול של השנה

הסתכלות חיובית דורשת עבודה, אבל התוצאה בשטח מוכיחה את עצמה כשווה ביותר | אז איך מאמצים חשיבה חיובית שמושכת שפע? יש כמה כללים מאד פשוטים שכדאי לך להתחיל ליישם כבר היום!

"תפנימו, החיים הם עכשיו. הם לא מחר- כשנצא לצימר, שנה הבא כשיהיה לנו כסף, כשנוכל להתארח במלון, כשניסע לבניאס, כשאהיה רזה, כשתהיו גדולים, כשיהיה לנו כסף, כשיפתחו לנו את האפשרות, כשכל הגילאים יוכלו לבוא,

זעקות השבר של אימהות שמבקשות את ילדיהן, חוצות את העולם משעריה של עזה אל ליבן של אימהות קרובות ורחוקות | שיתוף של אמא שבחרה לתת מעט מעצמה כדי להתקרב לכאב ולסייע בדרך שלה

הסתכלנו איך היא מעבירה מקל צ'יפס בגבעה האדומה, ואוכלת, ועשינו כמוה. כמו באמריקה. למרבה ההפתעה זה היה טעים לי. וכך ישבנו עם יפי, וגרפנו מן האדום האדום הזה, עם רצועות צ'יפס חמות ופריכות. זה היה טעים לי גם בלב, כי היה לזה טעם של חוצלארץ. של אחר, של סיפור ושל חדשנות.

החופש הסתיים, גם לליבם של שישה משפחות שציפו בכליון עיניים, 330 יום לשובם של אהוביהם, והמציאות סגרה עליהם, איומה מתמיד, שוברת מאי פעם

יוצאות אל הרחוב אימהות שבורות לב, ליבן מצטרף אל כאב אימהות החטופים שבשעות האחרות התבשרו על הרצחם של יקיריהן, מאידך, פוסעים לצידן ילדים טהורים שזה עתה מתחילים את שנת הלימודים החדשה שלהם... | אז איפה נניח את הלב שלנו בתוך הסיפור הזה?

כשמגיע הרגע הזה שאת מבינה שזהו, אין כמו המוכר והרגיל שלי, אין כמו השגרה שלי, כמו הסביבה הטבעית, הרגע הזה שמתחיל ונגמר שם בראש שלנו, בלי שום קשר לתאריך ושעה