קטגוריה: סיפור בהמשכים: מסדר מלחמה / א' פרי

הנציב הרומאי חייך, מביט אל הרחוב היהודאי הזורם כמו נהר, גביע החרס שאחז בידיו נע קלות, והיין התוסס געש, כמו חש את רוחו הנסערת של ידידו, "אנחנו השליטים, נרקציוס".

כמה טוב להעיף את המסך הזה מהבית, ובכך לסתום את הגולל סופית על מחרחר הריב מספר אחת בביתם. רבקה נכנסה למשרד של יונית, מחפשת אותה בעיניה. הכיסא של יונית ריק.

"הכל בסדר, רגב, מה הסיכוי שדווקא אלי יגיע פסל הדרקון המכושף?" "גם אם זה לא סמל הדרקון המכושף, כל סמל בעולם שמכיל בתוכו דמות דרקונית מכיל כח מכושף. אתה בצרות, מייקל".

היא חיפשה בעיניה את מוטי, אך הוא לא נראה בשום מקום, ובלי להבין איך ולמה, תחושת רווחה עלתה בליבה. היא התפלאה על עצמה: שהיא תחוש שמחה שמוטי לא בסביבה? אולי באמת המסך הזה, כשמו כן הוא, פורש מסך בינה לבין מוטי?

"האם יתכן שמוטי סיפר להדסה, למשל, או לשיפי, ועוף השמים הוליך את הקול לחמותה? כשמוטי שב מהעבודה הוא מכחיש כל קשר למידע שהגיע לאמו..."

הוא סיים לאכול, שטף את כלי הארוחה והניחם על השיש, אחר כך נכנס לחדרו וניגש לחלון, משקיף החוצה, נהנה לראות את השמים מתחילים לקבל צבע עמוק יותר, לקראת הערב.

"משהו לא נשמע לי טוב", אמר מיכה, סגן ראש השב"כ, כשההקלטה הסתיימה. "מה לא נשמע לך?" שאל אבנר חסון, סוקר את פרצופו של מיכה כרוצה להבין מה עובר במוחו של האדם הגאון שמולו. "לא נשמע לי אמיתי", כחכח מיכה בגרונו, "אני חושב שזה מזויף".

קולו של חמיו היה שקט ואיטי מאוד, "אני מאמין שאתה לא דרקונילאני. מאמין בכך בכל ליבי, אבל לך תשכנע את מאמיני הוגו כריס פוטוס שאתה נאמן אחרי ההוכחה המטופשת הזו... למה לא זרקת את הדרקון לפח?"

"דינה נאור לא מעניינת אותי ולא יותר חשובה ממני", אמר, "הלימודים שלך אמורים להישאר מחוץ לכתלי הבית. גם ככה אין לנו בית", הוסיף משפט מריר. רבקה הגיבה גם כן מיד, "ולפני זה כן היה לנו בית בכלל? למה רק לך מותר לצאת מתי שמתחשק לך, ללמוד, להתקדם, לעבוד?"

"נתנאל הלל לא ענה מיד, מנסה להבין אם מילאן רומז לו דבר מה, מילאן המשיך, ובתוך שטף הדיבור קולו נעשה רציני יותר, 'אני רוצה שתעקוב אחרי הדלת, גרץ, עוד מספר רגעים תקבל חבילה, כדאי שתשמור את תוכנה בחשאיות מוחלטת, בבקשה. אני סומך עליך'..."