קטגוריה: טורים אישים

"זה מה שאנחנו רוצים?? להגביר להם את הכאב?? זו האנושיות שהגענו אליה? זה התוצאות של תקופות ההומאניות שהפסיכולוגיה מתהדרת בהן?"

"תקשיבו טוב, ותדמיינו שאתם רואים את האצבע שלי כמו מורה - מנפנפת מולכם בעוז ובהחלטיות: אף אחד, כן, אף אחד! לא אחראי על האושר שלנו, רק אנחנו!!!"

"בחיים האמיתיים כל אחד נושא את הבושה אי שם בעומקים הכי חשוכים כי אנחנו אפילו מתביישים להודות בה, בבושה. אבל כולנו חווים אותה. כל אחד בסיפורי חייו ובסיפור הזה שלשמו התכנסנו היום יש המון בושה..."

"ימים שלמים שאני מטיילת בתוך המוח שלי בכל מיני פינות רחוב, טירות מצוקים וחופים ועדיין מדהים אותי שפעמים רבות החוויה החזקה היא דווקא במקומות הלא מתוכננים, במקומות שהפתיעו אותנו ובאו לנו ככה על אם הדרך בלי הודעה מראש...."

"בעצם אם מסתכלים על זה זה הפוך על הפוך – דווקא כשאנחנו מרגישים את הלב עובד, אנחנו צריכים לשמוח כי אז אנחנו מרגישים את הלב עובד – אבל כשאנחנו מרגישים אותו ואנחנו לא אמורים להרגיש אותו אנחנו מאוד מאוד נבהלים..."

גיטי לא מדברת על שינוי קיצוני בצניעות או שבירת מידת הכעס, היא מדברת על הרגלים שעושים אותך טובה יותר עם עצמך, כמו לתת לעצמך זמן לקפה בבוקר... | "הפנייה שלי היא לא רק לרווקות, היא מתאימה לכל ישועה שאת מבקשת בחיים שלך! לכל עניין שאת רוצה כבר שיסתדר! לכל בקשה שאת חייבת כבר שתתמלא חיים שלך.. 

המילים שמעולם לא כתבתי מפינות החושך הקטנטנות בלב שלי: "לי אפחד לא אמר - 'איך אנחנו מתגעגעים לילדה שלך, איך חבל לנו שלא היה אפשר להזמין את הילד'. לנו, לאמהות השקופות אפילו לא מזכירים את 'המת החי' שיש לנו..."

דסי זייבלד מקדישה את הטור שלה לשמונה מודלים של אור בהורות: "תכתבו תודה להשם, ולילדים חמודים שהירוו אותנו נחת כל אחד בדרך שלו והניחו לנו אור בלב כי בכל ילד יש אור, גם בילד שהכי קשה איתו עכשיו..."

שתדעו לכם - שלושה שותפים באדם - הראש הלב והבטן, ועל הצלחת מתערבבים שלושתם בין מנה עיקרית תוספית וקינוחית. ואם מאסלו קבע שאוכל זה צורך בסיסי, אני חושבת שזה גם במדרגת הביטחון, גם בשייכות, בזהות ובאהבה. שזור לאורך הטיפוס עד הייעוד שלנו. ולפעמים הוא עצמו הייעוד.

"המחשבות שרצות לנו בראש זה שהם יעזבו אותנו, שהם יפרדו, שהם ינתקו קשר. ואז דווקא כשמתחיל המטריקס הזה של המחשבות – הרשת הזו של קורי מחשבות העכביש שתופסת לנו את המוח ומבהילה אותנו - דווקא אז - צריך לנשום עמוק. לא לא ככה, עוד יותר עמוק, עד הקצה התחתון של הברך. ולדעת שיהיו עכשיו קונפליקטים וזה חלק מהדרך!..."