"בסוכה של זיידי היה תמיד סבא אחד מתוק מדבש, יושב בראש השולחן, וכמה נכדים סביבו, ותמיד תמיד היתה לו סבלנות אליהם : לספר, להאכיל, לצחוק, לחבק. ואף פעם לא להגיד לנו שאנחנו מעייפים או מנדנדים יותר מדי..."

"וכאן יש לי משהו חשוב לומר לכל מי שמתמודדת עם מחשבות מטרידות, מחשבות אובססיביות, מחשבות מפחידות, חרדות, דאגות לעתיד" >>>

"אשה שלא נותנת לעצמה הנאות בין לבין עבודות, לא יכולה לראות מישהו אחר נח, נהנה, שמח, שר לו שיר, ולצערי יוצאת אשה שמצערת את כל מי שעומד לידה..."

"ובכל ליל חג, כשהכוכבים נוצצים מבעד לעננים ושירים נישאים באוויר מסוכות שיש אליהן מעלית, משהו מתגעגע בי מאד לתקופת האבן של אז, לפשטות, לצפיפות, ליחד, להתרגשות מכל קישוט נוצץ ולתמימות ההיא- שאם נדבר בשקט בסוכה לא ישמעו את הריכולים שלנו..."

"וכשהערב התחיל להיות כחול ועמוק הסתכלתי סתם ככה בחלל וחיפשתי לראות איך נפרשת השנה החדשה. ניסיתי להריח. להקשיב. אולי אצליח להרגיש את הרגע שהיא משתלטת על העולם, שקטה ואסרטיבית, וקובעת עובדות..."

"חזרנו מהתפילה בבגדי לבן ונשמה מתעלה. נכנסתי הביתה ואמרתי לה בחיוך 'גוט יום טוב, גמר טוב' ובהפתעה ענקית היא אמרה לי 'מה, את מדברת איתי?' ובפשטות גדולה הסברתי לה שבמעייריב קרה לי נס, והבנתי שאני לא אחראית על מערכת היחסים שלה עם הקדוש ברוך הוא, ולכן זה לא קשור אליי, ואני אוהבת אותה..."

"אנחנו יושבות ומכניסות משמעות בכל המעשים שלה כאמא כדי שגם כשהסביבה מקטינה אותם, לא מסכימה איתם, שואלת שאלות ומציבה סימני קריאה באדום זורח – שיהיה לה כוח פנימי, או משמעות להמשיך לעשות את מה שהיא מאמינה שהוא הוא התפקיד שלה בעולם..."

"הילדים הנשואים שלו לא מבינים למה טאטי לא רוצה להישאר איתם בבית שלו, ולמה הוא לא רוצה להגיע אליהם, אבל טאטי מתגעגע ובמירון הוא פשוט מצליח לארוז את הזכרונות בתרמיל עד מוצאי שבת..."

"קצת כמו שהקטנים צריכים הסתגלות, אני מרגישה שגם אנחנו, אימושיות, צריכות הסתכלות. אופס, הסתגלות. הסתכלות. נו לא משנה..."

"ומכל התקופה הזו יש בתים שנשאר לאבא או לאמא טעם קצת חמוץ של כל הכסאחים הקטנים שהיו בבית בשבועות האינטנסיביים של החופש של כווווווולם, מין חורים וטלאים מכל תקופת החופש הגדול . לונעים, אבל לפעמים במקום החופש הגדול זה הופך לחור הגדול..."