"התרגלנו כמעט בכל תחום שיש ימי חופש. אבל בהורות אין חופש. גם אם אני באוסטרליה והם פה אני עדיין אמא דואגת, ותרנגולת שאיכשהו האפרוחים כרגע לא תחת הכנפיים, ולפעמים קר לכנפיים שלי. וגם כשהפסיכולוג אומר "זה לא שלך, זה שלו" - לוקח לנו ממש זמן להבין למה הוא התכוון. בראש אולי אנחנו מבינים, ללב לוקח יותר זמן. כי מזתומרת לא שלי?! בטח שהיא שלי הילדה הזו, ואני רוצה שיהיה לה טוב.."

"אנחנו לפני חודשיים שאצל חלק מהילדים, הזמן מקבל משמעות שונה. נו, חופש וזה. אנחנו יכולים לנצל את הזמן הזה לחובה היקרה הזו, לזכות, לייצר איתם חוויות משותפות. לא לראות בזה עול, אלא שליחות כי מה שתשדרו להם זה מה שהם ירגישו וייקחו בתרמיל ההוא - בתרמילֵב..."

"אבוש ואימוש עם חבילת בלונים צבעוניים, ממש מקווים לשמוח ולרוות נחת, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד ופתאום מגלים שהילד הזה מתקשה בא',  הילד הזה מתקשה בב', ומזל שיש לנו 22 אותיות כי ככה בסיעתא דשמיא כל אחד יכול להתקשות במשהו אחר...."

והנה בא הרגע של השחרור, החזרה לשגרה, אבל מסתבר שנשארו אצלנו כמה תוספות חג ומועד למצב הרגשי או המנטלי, אז לפני הכל - בא לי להרגיע אותנו >>

"חזרתי לסלון עם כוס קפה ועוגה מפנקת, והפעם עם מטרה אחרת לגמרי. לאפשר להם להגיד את הדעות שלהם כדי להיות, כדי לקבל את הכבוד על הדעה החכמה (גם אם אני לא מסכימה לה)  על הדרך המכובדת שהם אומרים אותה, על זה שהם מכבדים דעות של אחרים גם אם כרגע הם חושבים אחרת וכל ההתייחסות לדיון ולשיחה שינתה פאזה..."

חשבתי שעד הגיל הזה - המטבח שלי יהיה נוח ומשופץ ולא בכל פעם שאני צריכה להוציא את הסיר הגדול אני אצטרך לעשות פילאטיס לתוך הארון. חשבתי שכבר כולם יהיו נשואים ומחלקת פצפצים של נכדים כמו פופקורן מתוק תפעל פה במרץ.

"נכנסנו לרכבל ורוד ויפה שהתחיל לטפס על הר ירוק ורענן. מזל שהיינו נחמדים אל עצמנו כי בחוץ לא ראינו כלום גם משום ש זגוגיות הרכבל היו מלאות טיפות, וגם כי עננים נמוכים רכבו על מה שנקרא נוף והם היו הנוף שלנו. בגדול אני יכולה להאמין שיש שם נוף יפה, פעם אני אחזור לראות אותו בלי נדר...."

"החלטתי לעשות גם רשימת מתנות, שאם מישהו - למשל השם - או מישו אחר, רוצה לפנק אותי, הוא יוכל לבחור מתוך הרשימה הזאת ולשמח את ליבי..."

מי לא נחלה הצלחה וגם כישלונות רבים בדרך לעוגת הגבינה האפויה, הגבוהה, הטעימה והנכספת? דסי זייבלד עם תיעוד מדוייק מוועידת הלחימה לפני העוגה שכל שנה (מי יותר ומי פחות) מבטיחה לצאת הכי טובה...

"יש לפעמים שהעומס מכריע אותי וכל כמה שיגידו לי: 'מההה, אבל זה טובבב'... ו'זה ברכההה העומס הזה' - אני מהנהנת ובלב אני פשוט מתפללת להשם ,שהוא אדון כל הברכות, שיחלק לי את הברכה הזו לחלקים יותר הגיוניים..."