בתור אמהות כשאנחנו מלוות את הילדים שלנו למוסדות הלימוד, השמחה שלנו מעורבת בהתרגשות, צפיה רבה, תקוות וחלמות.
יש לנו רצון לעזור לילדים שלנו לצלוח את תחילת שנה בצורה הכי טובה.
לקראת היום הראשון יש את ההתלבטויות של:
כמה זמן אני צריכה להישאר עם הילד ביום הראשון?
כמה ימים אמורים להיות ימי הסתגלות?
עז איזה שעה להשאיר אותם ביום השני והשלישי?
האם כדאי לשאול את הילד אם אני יכולה ללכת?
אולי כדאי לראות שהוא מתעסק ומשחק ואז לחמוק החוצה?
או להישאר איתו כמה דקות ושהגננת תגיד לי שהוא בסדר אני אצא?
הכנתי עבורך שישה טיפים שילוו אותך בתחילת שנה:
1. שוחחי איתם על כך- תתארי את השנה החדשה, עדכני אותם איך יקראו לגננת/ מורה של שנה הבאה.
ספרי להם שיהיה להם כיף ונחמד, הם ילמדו דברים חדשים ויהיו להם עוד חברים,
אולי יהיו משחקים מענינים שהם לא מכירים,
תגידי להם שביום הראשון אמא תגיע איתם ותיהיה איתם,
אח"כ הם יתרגלו וכבר יהיה להם כיף להשאר לבד עם כל החברים.
*שימי לב: אל תגזימי בתיאורים והבטחות,
אל תבטיחי להם שאיך שהם יכנסו ביום הראשון כולם ירצו להיות חברים שלהם
והגננת או המורה יביאו להם המון פרסים והפתעות,
או שיהיה להם כל כך כיף שהם לא ירצו לסיים את היום.
זה עלול לפתח בהם ציפיות שווא ואז כמובן שהאכזבה יכולה להיות גדולה.
דברו איתם וספרו להם רק דברים שבאמת יהיו,
דברים שיעזרו להם להיות מוכנים לתחילת שנה,
וכמובן תדברו על זה שכולכם מתפללים ומקווים שיהיה להם טוב ונחמד
שיהיה להם חברים ובעז"ה הם יצליחו!
(אם הילד שלך לא מצליח להירדם הלילה תדברי איתו על זה קצת הוא בוודאי מרוגש!)
2. הדרגה – כל ילד צריך שלבי הסתגלות שונים.
יש ילד שמסתגל לשינויים בקלות – ילד כזה צריך שתהיי איתו ביום הראשון, תבואי ללוות אותו ביום השני והשלישי והוא כבר מתרגל יפה בכוחות עצמו, מרגיש בטוח ועצמאי ויודע להסתדר.
3. יש ילד רגיש יותר שקשור לבית ולהורים – לילד כזה חשוב מאוד לדעת שאמא נמצאית איתו כמה שיצטרך ולא תעזוב אותו.
דברי איתו, תגידי לו שביום הראשון את תגיעי ותשארי איתו ואח"כ תלכו הביתה ביחד,
ביום השני תעשו אותו דבר ואם הוא יסכים (תלוי בגיל הילד) תשאירי אותו חצי שעה, שעה ואז תחזרי לקחת אותו,
ביום השלישי תהיי איתו כמה דקות ותשאירי אותו יותר.
תדגישי לו שאת תהיי איתו תמיד, כמה שיצטרך ולא תעזבי אותו לפני שיהיה מוכן לכך, גם אם במשך שבוע ואפילו שבועיים הוא ירצה שתהיי איתו כמה דקות בבוקר זה עדין בסדר.(כמובן שחשוב לשים לב שזה אכן הצורך שלו ולא קושי שלך להיפרד ממנו)
כשהוא ידע שאת תהיי איתו כמה שהוא יצטרך, הוא כבר פחות יחשוש וירגיש בטוח יותר.
4. יש ילד שקשה לו יותר להתרגל לשינויים – ילד כזה צריך הרבה הכנה מראש ואיתו צריך להשאר יותר זמן,
ביום הראשון תעשי לו היכרות עם הגננת והגן / הכיתה והמורה. שעה שעתיים שהוא יראה ויחווה את הגן/הכיתה החדשה,
אח"כ תגיעו הביתה תדברו בינכם על מה שהיה היום וספרי לו שמחר הוא שוב פעם יגיע עם אמא והיא תשאר איתו קצת, ואז היא תשאיר אותו והוא ישחק עם שאר החברים וכו'
ילד כזה צריך לדעת מראש מה הולך לקרות, מתי ואיך בדיוק, לכן שלב ההכנה וההסבר מאוד חשוב לו! ככל שתסבירי לו מה הולך לקרות מחר, מחרתיים ובעתיד הקרוב, ותחזרי על זה שוב ושוב עד שיפנים את זה, יהיה לו קל יותר להיסתגל.
5. תני אמון בצוות – חשוב מאוד מאוד שאת בתור אמא תתני אמון בצוות החינוכי,
הרגשות שלנו כהורים עוברים לילדים בצורה מאוד ישירה,
לכן אם את לא כל כך סומכת על הגננת/ המורה החדשה או שאת לא בטוחה לגבי הצוות החינוכי, תבדקי מה כן יגרום לך להרגיש שהילדים שלך נמצאים במקום שטוב להם או איך כן תוכלי לסמוך על הצוות החינוכי,
רק כשאת תרגישי שלימה ובטוחה בזה שהילד שלך יהיה במקום טוב שנה הבאה והוא יהנה שם, אז הילד יוכל להרגיש זאת גם כן.
6. אל תברחי לילד שלך כשהוא עסוק – הרבה פעמים, ביום הראשון עצוב לנו לראות את הילד שלנו בוכה כשאנחנו נפרדות ממנו, אז אנחנו מחכות שהוא יהיה עסוק או משהו יסב את תשומת ליבו ואז קל לנו יותר לצאת החוצא.
אומנם אז אנחנו לא שומעות את הבכי ולא רואות את הפרצוף המבוהל של הילד, אבל בואו נחשוב רגע איך הוא ירגיש שהוא ישים לב שאמא שלו נעלמה לו פתאום?
כדאי שתדברי איתו לפני שאת יוצאת ומשאירה אותו בגן, תסבירי לו ש"עוד כמה דקות אמא תצא והוא ישאר קצת בגן עם כל החברים ואז אמא תבוא ותחזיר אותו הביתה"
תראי לו שאת בטוחה במה שאת עושה ואת סומכת עליו שהוא ידע להיסתדר, וכך הוא גם ירגיש בטוח, מסוגל ויכול. וכמובן ידע שיש לו על מי לסמוך.
גם אם הוא בוכה קצת, תרגיעי את עצמך ותשדרי לו שזה בסדר,
זו פרידה, ופרידות לעיתים עצובות ולא כל כך נעימות אבל ביחד אנחנו עוזרים אחד לשני להתגבר.
קבלי מהעצות רק מה שנכון עבורך ועבור ילדייך – הרבה פעמים אנחנו קוראות או שומעות כל מיני עצות,
ואח"כ מגיעות לגן ויש שלל עצות נוסף מהגננת/ המורה, היא אומרת לנו שעכשיו זה בסדר לעזוב או דווקא אנחנו צריכות להשאר.
לפני שאת באמת עושה עם כל זה משהו, תעצרי רגע ותחשבי מה נכון לילדייך?
רק הלב שלך יודע באמת מה נכון וטוב עבורו.
תשאלי את עצמך, מה שאני עושה עכשיו זה טוב לעצמי, טוב לגננת, או טוב לילד?!
כך יהיה לך קל יותר לדעת איזה עצות טובות לילדייך ואיזה מהעצות טובות לסביבתו.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
מיוחד וכמה נכון וואו דבורי את אלופה אין מילים תודה רבה טיפים מועילים וישימים