בס"ד
לקראת סוף חודש אלול, כמדי שנה, אני נתקלת באין ספור פוסטים ואמרות כנף על שנה חדשה.. התחלה חדשה, הבטחות חדשות ועוד כהנה וכהנה.
ברם, לאנשים המתמודדים עם קושי משמעותי ממושך, לא פשוט הדבר לחשוב על החלטות חדשות, או להזמין את הדודה "מוטיבציה" אליהם פנימה. כוונתי לאלו המתמודדים עם מחשבות פסימיות, היעדר כוחות נפשיים, התעייפות מטיפול בילד או בקשייו, ולאלו המתמודדים עם רמות שונות של דכאון.
תחת זאת, אני רוצה להציע אפשרות להתבונן על ראש השנה מנקודת מבט נוספת.
ראש השנה, אינו רק התחלה חדשה. הוא גם זמן פרידה.
פרידה מהשנה החולפת.
הזדמנות טובה להיפרד ממחשבות לא טובות ומכשלונות שהצטברו.
כאשר אנרגיית החיים, המוטיבציה של הפרט נמוכה, יותר קל לחשוב במונחים של פרידה מדפוס מסוים מאשר במונחים של החלטה חדשה שדורשת מהמתמודד כח נפשי.
במקום לאמר "סוף הוא גם התחלה", נסו לאמר "התחלה, היא גם סוף של משהו"
בואו נשים סוף למה שאינו משרת אותנו יותר.
לאיזה סוף אתם מייחלים הפעם?
איזה דפוס התנהגות שלכם מפריע בעצם נוכחותו?
איזה הרגל הייתם רוצים שייעלם וילך לו?
***
פרסומת לכלים חד פעמיים שנתקלתי בה השבוע, הסתיימה כך: "הנמל. העוגן שלך בבית"
פעמים, עצם הידיעה שיש לי האפשרות ללכת, היא הסיבה המעודדת אותי להשאר.
תחל שנה וברכותיה.
שלכם,
אביגיל
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
תגובה אחת
נפלא לקחתיאת המסר גם לתלמידות שלי