משבר הקורונה נגע בחיי כולם, וגרם בין היתר למשבר כלכלי, גם למשברים נפשיים ורגשיים הנגזרים ממנו, היערכות מערכות החינוך והלמידה , כמו כן התמודדות עם האתגר המשפחתי. הקורונה הגיעה במפתיע, מציאות חדשה ולא ברורה אשר מצריכה התמודדות חדשה ולא מוכרת.
השהייה המאתגרת עם בני המשפחה הגרעינית ימים שלמים ביחס למציאות שהייתה לפני תקופת הקורונה בה ילדינו יצאו למסגרות חינוך והורים לעיסוקם, היה סדר יום ברובו מובנה ומוגדר.
אומנם יש לכך צד מקסים של הביחד , בבית כל המשפחה, פעילות משותפת מאידך ההתמודדות עם סוג של חופש גדול ארוך ועננה של אי וודאות מידי יום כאשר אנו מוכוונים וקשובים לשינויים בהנחיות, סכנת הדבקה וכניסות חוזרות ונשנות לבידוד הפכו בחיינו לחלק בלתי נפרד של שיגרת מתח ותחושת ייאוש ברמה המשפחתית והן בקושי בריחוק מההורים, לצד הדאגה כלפיהם .
הקושי שנוצר מול הילדים שחווים היעדר מסגרת תקופה ארוכה, השהות הממושכת בבית מקשה עליהם ועל ההורים.
כאשר הם נדרשים ללמידה מקוונת. בכדי לשמור על שגרה כלשהי, והתמודדות עם מרחב דיגיטלי או המרחב הקולי, מציאות שלא הורגלנו אליה בטרם פקדה אותנו הקורונה.
תקופה זו מהווה קרקע פורייה להתפתחותם של קשרים וקשיים רגשיים אצל מבוגרים וילדים, חלקם צפויים וחלקם בלתי צפויים.
אחד הקשיים העיקריים, שרבים חוו בעיקר בתחילת תקופה המשבר, היא חרדה, חשש או פחד מפני הידבקות ומפני האפשרות להדביק את הקרובים אלינו שנמצאים בקבוצת סיכון, בהדרגה החרדה הפכה לחרדה כלכלית עובדים רבים נשלחו לחל"ת או פוטרו ממקום עבודתם וחשש של היעדר פרנסה הולך וגובר. לצד החרדה, וככל שעובר הזמן, מופיעות תחושות של ייאוש, דכדוך וירידה במצב הרוח ובמורל.
הבדידות שנכפתה עלינו, היעדר קשר אנושי, היעדר מגע בעיקר בקרב ילדים וקשישים העצימה את החשיפה למצוקה ומועקה.
תופעה של אכילה רגשית גם היא יצרה מעגל של אכילה מתוך שיעמום ומובילה תסכול עצמי.
כיצד מתמודדים?
כדאי להפנים כמה תובנות שיוכלו לסייע לנו לעבור את התקופה בשלום ולשמור על אף הכל על אווירה משפחתית נעימה ומיטיבה .
נסו לאמץ היכן שניתן את חוק ה- 90/10 של סטיבן קובי. שזה אומר שהחיים שלנו מורכבים – 10% מה שקורה לנו ו- 90% התגובה שלנו למה שקרה לנו. על – 10% אין לנו שליטה. אלו דברים שמתרחשים או פתאום ניכפו עלינו, כדוגמת הקורונה.
יחד עם זאת על שאר ה- 90% שהם התגובה שלנו למצבים אלו ניתן לבחור.
במקום להילחץ כתגובה למצב, לכעוס, לאבד תקווה, להיכנס לסטרס, עדיף להגיב באופן חיובי, לבדוק מה אנחנו כן יכולים לעשות, מה אנחנו יכולים לבחור ליזום, ואיך ניתן לאתגר את עצמנו בפעולות שישפרו את המצב ככל שניתן.
אז נכון שהקורונה היא מציאות שפלשה לחיינו, אך עדיין יש באפשרותנו לבחור את הדרכים להתמודד עמה.
• 📌זיכרו כי אתם ההורים דמויות משמעותיות עבור ילדיכם, חשוב שתשמרו על מורל מחוזק בכדי להשרות תחושת ביטחון במשפחה, זאת למרות ההתמודדות עם מציאות מורכבת של חוסר וודאות כלכלית והצורך בהתמודדות מכילה וסבלנית במהלך שעות היום.
עליכם לדאוג לעצמיכם, שתפו את בן/בת הזוג או אפילו חברים משותפים בדאגות ובפחדים שאתם חווים, הצד השני לא יזהה לבד אם לא תשתפו.
״דאגה בלב איש ישיחנה"- אל תישארו לבד עם הקושי או עם רגש שמציף אתכם, תוכלו לתרגל יחד נשימות עמוקות ומשחררות, צאו לפעילות ספורטיבית יחד וצרו רגעים יפים למרות המצב.
• 📌מרחב אישי – אפשרו לכל אחד מבני הבית זמן רק לעצמו. השתדלו לשמור על זמן אישי בתוך כל הביחד הזה.
זמן שקט, זמן להתחבר לספר טוב או פעילות אחרת.
כל אחד מאתנו צריך את השקט שלו במידה כזו או אחרת.
שימו לב והיו רגישים למידת צורך זה אצל כל אחד מבני המשפחה. במידה והילדים לא מאפשרים זאת, הפיתרון הוא לחלוק.
לדוגמא שעה/שעתיים אחד ההורים עם הילדים והשני בזמן לעצמו ולאחר מכן מתחלפים.
כך כל הורה יכול להטעין את עצמו ולחזור עם כוחות מחודשים.
• 📌דברו אחד עם השנייה, התעניינו בילדיכם, שאלו אותם כיצד התקופה הזו עבורם שוחחו איתם גם אם זה נראה לכם שאתם "מציקים" להם התחושה שהם חשובים לכם היא משמעותית עבורם תמיד. אפשרו להם לשתף אתכם בקשיים שלהם, הקשיבו להם והיו אמפתיים בהכלה.
עזרו להם לבטא את רגשותיהם. עצם השיתוף מווסת את עוצמת ההצפה הרגשית . גם אם אינכם יכולים לפתור להם תמיד את הקשיים, עצם ההקשבה שלכם מסייעת ונותנת להם תחושה שהם לא לבד ושאתם פה בשבילם.
כשאנחנו מדברים על רגשות שקשים לנו ויש מי שמקשיב לנו, אנו מרגישים שאנחנו לא לבד וכך מגיעה גם הקלה במידת מה.
• 📌שמרו על שגרה אבל עם דרגות חופש גדולות יותר- שמירה על שגרה תעזור לכולנו לעבור את הימים האלו ותעניק לנו תחושת ערך עצמי, סדר וביטחון.
הקפידו על זמני שינה והבנייה של סדר יום רגיל ככל שניתן, יחד עם זאת השתדלו לאפשר לעצמכם לחרוג מהנורמות הקבועות.
היו יותר סלחניים כלפי עצמכם וכלפי ילדיכם.
זו תקופה לא רגילה בשום צורה ולכן אפשר ולפעמים אף רצוי למתן מעט את הכללים כדי להקל על כולם.
תבחרו במקומות ודברים פחות מהותיים בהם תוכלו לאפשר יותר סלחנות כלפי עצמכם וכלפי ילדכם ביחוד בתקופה זו. יחד עם זאת שימרו על גבולות גם בתוך מידת הסלחנות.
• 📌חופש בתוך גבולות. בתוך השגרה והגבולות, אפשרו לילדכם לבחור איפה ומתי שאפשר. כגון: בארוחות , בבחירת פעילויות וכד'. הציעו שתי אופציות לילדים הקטנים יותר בכדי לאפשר בחירה מביניהן: התעניינו איך הם היו רוצים למלא או לבצע את המשימה. לילדים הגדולים ניתן להציע אפילו לבחור מתוך שלוש אופציות מבין המטלות, או באופן פתוח במידת האפשר.
גישה זו מעבירה מסר של כבוד כלפיהם וכלפי רצונותיהם ותשדר להם שאתם סומכים עליהם. מעבר לכך בחירה תאפשר להם גם תחושת עצמאות ושליטה שחשובה לכל אחד מאתנו בשגרה ובוודאי בימים כאלה. עצם מתן הבחירה מורידה גם את מפלס ההתנגדות שלהם ומאפשרת לכם יותר אוויר לנשימה.
• 📌צרו זמן איכות עם כל ילד- ברגע הראשון זה נשמע אולי לא מציאותי, לפנות זמן לכל ילד בנפרד בתקופה כזו, אך במחשבה שנייה, זו דווקא התקופה שבה, אולי יותר מתמיד, יהיה לנו המון שעות משותפות יחד בבית. חצי שעה בשבוע אחד על אחד עם כל ילד יכולה לעשות שינוי משמעותי בתקשורת המשפחתית ולהוריד את מפלס הריבים וההתנגדויות בין בני המשפחה. זמן איכות כזו יכול להיות משחק קופסא, הכנת יצירה משותפת, סיפור, או הכנת ארוחה במטבח. אין בהכרח צורך לעשות משהו גדול, המטרה היא הזמן המשותף האינטימי.
לסיכום, אנחנו אכן בתקופה משתנה ומאתגרת יום יום, אך ככל שתהיו פנויים להקשיב לבני הבית ותגלו סובלנות והכלה לכל אחד במקומו, כך גם בני הבית יהיו בתחושת שייכות ובערבות הדדית לשיתוף פעולה.
שונמית דרעי- יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות.
מפתחת סדנת – "הצעד לדואט".
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
