החקירה הניבה תוצאות מעניינות, מתוך מכריו של חמיו שמתעניינים
במסרים של הוגו כריס פוטוס, רובם קיבלו פסל דרקון, הם או מישהו
בסביבתם הקרובה, צירוף מקרים מעניין.
כולם מספרים על ההוראה להטמין את הפסל באדמה, במקום שקט, בעומק
של לפחות עשרה מטרים.
מה זה יכול להיות?
בחנויות אלקטרוניקה לא ידעו להסביר למייקל מה פשר הקופסה הזו,
שהיתה בתוך הדרקון.
הבעיה שמדובר כאן בסיפור… קצת מטופש. הוא לא יכול ללכת עימו
למשטרה, כי הם פשוט ילעגו עליו, ויטענו שמדובר בדמיון מפותח.
המילה 'דרקון' נשמעת דמיונית לחלוטין.
אולי לא יזכיר את פסל הדרקון? מה יגיד להם?
"התבקשתי להטמין באדמה את החפץ הזה, אנא בדקו מה הוא? מה
מטרתו?"
המשטרה לא תתייחס, זה חומר לספרי מתח ולא לחקירה משטרתית.
מה הוא יכול לעשות?
הוא ישאיר את הקופסה אצלו, או שמא פשוט יזרוק אותה לים.
מה כבר יכול לקרות?
מצד שני, הוא כן רוצה ללכת למשטרה, לספר להם, לחוש שהוא מילא את
חובתו האזרחית.
הם יכולים לצחוק או ללעוג עליו, אבל הוא יחוש שמילא את חובתו.
*
יונית חזרה למכללה?
רבקה הבחינה מיד שמשרדה של המנהלת פתוח ודולק בו האור, היא
מיהרה לכיוון המשרד, נתקלת ביונית בכבודה ובעצמה.
רבקה חייכה בהקלה, "מה שלומך, יונית? המסך עדיין אצלי… חבל שלא
הבאתי אותו היום".
יונית השיבה לה חיוך עייף, "תודה לך, רבקה יקרה. אני מאוד מעריכה את
כל מה שעשית… תחזירי לי את המסך מחר?"
"אני מעדיפה להחזיר אותו אפילו עכשיו", השיבה רבקה במהירות, רוצה
להפטר מהדבר הזה שיושב עליה.
"לא, היום לא. אני יוצאת עכשיו. באתי לכאן רק לכמה רגעים, רבקה. אני
חייבת לצאת לבקר את אימי, העבירו אותה לשיקום בארץ. ביום ראשון
תחזירי לי את המסך, אתגמל אותך בגדול!"
רבקה סקרה אותה במבט מוטרד שלא נעלם מעיניה של יונית.
"קרה משהו, רבקה?"
"המ… כן, בעלי עזב את הבית עם ילדי בגלל המסך, חמותי כועסת עלי",
כשהיא אומרת את המילים הללו היא מבחינה עד כמה המאורעות אינם
הגיוניים. למה מוטי עזב? הוא יכול היה לדבר, לשמוע, להסביר…
האמנם המצב תמיד היה כל כך גרוע?
יונית סקרה אותה במבט ארוך, "זה לא תקין, את יודעת, כן? ככה השפילו
נשים בכל משך ההיסטוריה, בכח הזה של שיתוף פעולה בין בעל-חמות",
אמרה.
פרצופה של רבקה התכרכם מבלי משים.
"את נמצאת עדיין בבוצבוק הרבה שעות, נכון, רבקה? את מכירה את הרשת
החברתית הזו? מסתדרת עם הפרופיל שלך?"
"לא כל כך הבנתי איך זה עובד שם, בבוצבוק", אמרה רבקה.
"בוצבוק היא רשת חברתית שבה יוצרים פרופיל אישי, מוסיפים תמונה
ושיתוף מידע על עצמך. אפשר להוסיף חברים, לשלוח הודעות, לפרסם
פוסטים עם טקסט, תמונות וסרטונים, ולהגיב לפוסטים של אחרים. בנוסף,
ניתן להצטרף לקבוצות, לעקוב אחרי דפים, ולגלות תוכן מעניין שמתאים
לתחומי העניין שלך".
"הבנתי, אז אני יכולה לפתוח פרופיל בעצמי ולהעלות תוכן שלי?"
"כן", אמרה יונית והוסיפה, "תקשיבי, רבקה, התרשמנו ממך לטובה והיינו
רוצים לראות אותך מתקדמת קצת יותר, בואי נחליט שפעם בשבוע תגישי
כאן במכללה הרצאה בנושא רשתות חברתיות ושימוש בהן, אני אכוון אותך
במציאת חומרי לימוד, תקבלי משכורת ותהי חלק מהצוות כאן".
רבקה התיישבה על כסא סמוך, "אני רוצה להעיף את המסך מהבית. זוכרת
שסיפרתי לך שחמותי לקחה אליה לבית את הילדים בגלל המסך הזה? זה
בלתי אפשרי, אני דואגת עליהם".
יונית חייכה, "נעזור לך במאבק, רבקה, מדובר כאן במאבק על החופש
שלך, תחשבי על זה שתרוויחי, תהיי עצמאית, תוכלי להגיע לסכום של
מעל אלפיים ₪ להרצאה אחת! את תהי אדון לעצמך, תוכלי לבחור את
בחירותיך באופן מלא, בנוסף, יש לך שליחות גדולה בבוצבוק, נדבר אחר
כך, תחשבי מה אמרתי לך, אני ממהרת עכשיו".
יונית הלכה לה משם, ורבקה נותרה מהורהרת.
היא נזכרה בהודעות של הטרוריסט. מבינה שכדי להיות רגועה, כדאי לה
ללכת למשטרה שוב, להגיש תלונה
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
