”לוי לא היה באזור באותה שעה כך שהבחור נכנס באין מפריע. לא עצרתי אותו ולא אמרתי לו כלום. מה יכולתי לעשות? הוא כבר
נכנס פנימה. שאלתי אותו מה הוא רוצה. הוא ביקש שאעזור לת“ת של הישיבה בשיתופי פעולה עם העסקים הרלוונטיים שאיתם אני
עובד, כמו רשת ’שילובים‘ שהם לקוחות חזקים שלנו. הופתעתי לשמוע שהוא לומד בישיבה המצוינת של איציק. ככה יכולתי קצת
לשאול ולהתעניין אצלו על החתן שנכנס למשפחתנו. את שומעת, חלי? בטח תרצי לשמוע דרישת שלום מהחתן המהולל“, אומר
ירמי לפתע בפנותו לחלי.
חלי הכינה את עצמה מראש להערות שיבואו בוודאי מצידו של ירמי. ”זה לא מעניין אותי איזו דרישת שלום ומה אתה רוצה לומר,
ובבקשה תמשיך את הסיפור שסיפרת עד עכשיו“.
”למה? דווקא הבחור אמר דברים טובים. למה שידבר עליו רע? הוא חבר שלו וגם רם שכטר היה באזור. שמעתי עליו רק דברים
טובים“, מניף ירמי את ידו בביטול ומנמיך את קולו כדי להשיג הקשבה מקסימלית: ”אבל השמועות אומרות שאיציק לא חכם
במיוחד. היית מאמינה?! והוא נכנס למשפחת קליג הידועים כחכמים מופלגים!“
חלי לא נותרת חייבת, ”אף אחד כאן לא חכם מופלג. זה נשמע שאתה מנסה לתאר את חכמי חלם“.
דינה ואילי צוחקות.
”נו טוב, אולי הגזמתי. אבל תדעי שהיית צריכה לחשוב פעמיים לפני שהסכמת לשידוך הזה. מה אתה אומר, יששכר? נכון אני
צודק?“
”כן, בוודאי, ירמי. אתה צודק תמיד“, יששכר באמצע מרדף מרתק של מני אחרי כנופיית הזהב השחור במנהטן, הוא עונה כדי
לצאת ידי חובה.
אמו שמאזינה כל העת לחילופי הדברים קוראת בתקיפות: ”ירמי, די! איך לי כוח לוויכוחים האלו! לא באתם השבת כדי לריב!
הדיבורים הללו פשוט לא מתאימים. איציק החתן הוא בחור צדיק וישר ממשפחה פשוטה וטובה. איזו נחת עוד אפשר לדרוש? תודה
לה‘ על הכל!“
ירמי מחפש אישור אצל מישהו. למה רק הוא מרגיש חוסר נעימות עם השידוך הזה?
ציפי שותקת, והאופן שבו מפרש את שתיקתה גורם לירמי לחוש שהוא לא חכם במיוחד.
הוא עצמו לא מבין מה קרה לו פתאום. הרי השידוך הוא עובדה מוגמרת, והוא לא בור או לא יודע ספר. יש לשבח את החתן באוזני
הכלה! מדוע ולמה הוא עושה הכל להפריע לשמחתה?
’זה לא אני, האשמה בחלי. מה פתאום היא עשתה צעד שכזה? למה הסכימה לשידוך בכלל? הנה, לרינה לא התערבתי בכלל.
להיפך, עד היום אני מעריך את בעלה אברהם צבי!‘ הוא חושב לעצמו.
”רק תניחי לי לומר משהו לירמי, אמא“, אומרת חלי במרירות
– ניכר שהתגובה ממש חשובה לה: ”אתה מוכן לספר לנו כעת את המשל של הצב והארנב?“
ירמי שמח על שהצליח להוציא את חלי משלוותה. הוא רוצה לענות אך לאחר רגע נמלך בדעתו ולא אמר דבר.
”תרשו לי לספר בקצרה“, אומרת חלי, ”הארנב נולד עם יכולות לרוץ מהר, הוא זריז מאוד, הצב איטי מאוד ואת זה כולם יודעים.
פעם התגאה הארנב על הצב: אני רץ מהר ממך, בוא נתחרה ביננו!
זו הייתה מראש תחרות לא הוגנת. הצב הסכים, ובתחרות, השקיע את כל מרצו ואילו הארנב הרשה לעצמו לנוח באומרו שממילא אין
לצב סיכוי – בקפיצה קלה הוא ישיג אותו. מה שקרה בסופו של דבר זה – מי יודע? מי רוצה לענות?“
”הצב ניצח“, מכריזה דינה מיד.
”סיפור מוכר“, אומר ירמי בביטול, עיניו מתרוצצות לכל כיוון וסומק קל עולה בפניו.
”מה הנמשל?“ יששכר רווה נחת מכל רגע.
”בחיים שלנו אנחנו מתמודדים בזירות שונות. יש מהיר ויש איטי, כל אחד והמסלול השונה שלו ו… בעצם, הנמשל לא משנה“.
חלי יודעת להיזהר ולא לחצות את הקו האדום, שנראה לפתע מאיים. אם הוויכוח יתקדם מי יוכל עצור אותו?
חנה אומרת בייאוש מסוים:
”די! אתם מאכזבים אותי מאוד. חלי, לא מתאים לך לדבר ככה! ירמי, לא הבנתי מה יוצא לך מדיבורים כאלה?“
ירמי משתעל קלות ולאחר רגע של שתיקה רק מוסיף: ”המשל לא מתאים לענייננו כי אני ואיציק לא בתחרות, וגם לא נתחרה
לעולם. המשל רוצה להוכיח שמי שמתעקש ומתמיד מצליח למרות כל הסיכויים. יש בזה אמת מסוימת, ואני מאחל לאיציק
בהצלחה“.
נו, טוב. אם ירמי רוצה להיות בעל המילה האחרונה בשיחה לא מוצלחת זו, שיערב לו.
חלי מחליטה שהיא מתעלמת מירמי מכאן והלאה ומציעה לדינה ולאילי להצטרף אליה לסיבוב קצר. ציפי מבקשת שייקחו
איתן את דודיק והן נענות לבקשתה.
במוצאי שבת לפני שמשפחת קליג הצעירה יוצאת לדרכה קוראת ציפי לחלי למרפסת. ”ירמי רוצה לבקש ממך סליחה“.
ירמי עומד כמי שדרוך ונכון לקרב, מבטו מופנה לכיוון נוף הלילה והאורות שמבליחים את החשיכה, אורותיהן של המכוניות
הבודדות שזחלו שם למטה: ”לא הייתי צריך לדבר ככה“, הוא אומר, ”סליחה, חלי. אני מאחל לך מזל טוב. שתהיה לכם הצלחה
בהכל ושיהיה בשעה טובה“.
”תודה, ירמי“, אומרת חלי. מצוקתה של ציפי ברורה והיא רוצה לומר לה שהיא לא צריכה לחוש גרוע כל כך מאמירותיו של ירמי,
אך המילים שלה לבסוף מכוונות לירמי: ”אני אשתדל להבין אותך. יהיה לי קל יותר לסלוח אם תבין
ותפנים שלמרות שקל יותר להעריך בן אדם לפי נתוניו החיצוניים, הרי שזו הערכה שטחית ולא אמיתית. איציק הוא בעלי לעתיד
כי כך גזרה ההשגחה העליונה. אני מעריכה את האישיות שלו וזה כולל את החסרונות. שמעתי על הכתוב ’בורא נפשות רבות
וחסרונן‘. שיש לה‘ מטרה בכך שבריותיו לא מושלמות“.
ירמי מגביה את קולו, וחלי חוששת שכל הרחוב שומע את דבריו: ”אין לי בעיה להעריך את איציק הרקוביץ מכאן ועד הודעה
חדשה. רק לא הבנתי למה כל הבושות האלו שגרמת לי“.
”אם נתחשב בדעת הסביבה יותר מדי לא נחיה באמת, ירמי. הסביבה נועדה לשרת אותנו ולא אנחנו אותה. ותאמין לי שכל אחד
עסוק בעצמו ולא בנו. זה רק רושם מוטעה לחשוב שאנחנו במרכז העניינים“.
”לא צריך להתווכח“, מבקשת ציפי, ”הסליחה נאמרה לא כדי לעורר ויכוח חדש. לכל אחד יש את הדעות שלו וזכותו להתנהל על
פיהן כל עוד זה לא פוגע בשני“.
”אבל זה כן פוגע“, כך ירמי וחלי במקהלה.
”לפחות בדבר אחד יש הסכמה ביניכם“, אומרת ציפי בציניות קלה.
”שוב, מזל טוב והצלחה בכל אשר תפנו!“ אומר ירמי בקול יבש.
”תודה ובהצלחה גם לכם“.
”אמן“, עונים ציפי וירמי.
והמרחב הפתוח מחזיר הד קלוש ”אמן“.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
