סחוט ועצבני פוסע איציק הלוך ושוב ברחבי הבית, שעה אחרי
שיצאו מחנות שילובים.
הוא משחזר בעיני רוחו את שהתרחש כשפסעו לעבר הרכב.
ירמי הפגין את כעסו בקול, אנשי הצוות של המשרד הפגינו
את כעסם בשקט )הוא לא יכול היה לשער שהם לא כועסים עליו
אלא על ירמי(.
כשעמד לעלות לרכב, אמר לו ירמי בפנים סמוקות שהוא מוזמן
להגיע למשרד בכוחות עצמו.
איציק חש מושפל, אך גם רווחה מסוימת התגנבה לליבו: רק זה
חסר לו כעת – לשהות בחברתם של אנשים שכועסים עליו מסיבות
שאינן תלויות בו.
הוא מיהר להתקשר לחלי שייעצה לו לחזור לבית ולא ללכת
לעבודה, עד שיתבהרו העניינים.
הבית שקידם אותו היה שקט ולא מסודר במיוחד. מסתבר
שהעבודה שלו במשרד גוזלת ממנו אנרגיות רבות, והוא לא שם לב
עד עתה שהבית לא מתפקד כמעט. כנראה אורך לחלי זמן לשים לב
שסידור הבית, שהיה עד כה נחלתו הפרטית, די מקרטע לאחרונה.
באנחה התיישב על הספה ושקע במחשבות שמילאו את מוחו
בצפיפות נוראה.
לאחר מספר דקות שבהן התאושש לאיטו התרומם והחל
לפסוע הלוך ושוב, חש בסערה המטפסת ועולה בו.
’עזבתי את השיעור הקבוע שלי בערב בתירוץ שאני לומד
שיעור הדף היומי במשרד הפרסום. זו לא סיבה מספיק טובה
לעזוב שיעור קבוע. סך הכל עד היום למדתי בכולל בוקר והוספתי
שיעור ערב. ככה זה. אז מה אם אני שקוע בעבודה המטורללת
הזאת. התורה קודמת להכל. היא בונה אותי מבפנים‘, מחשבות
שונות התרוצצו במוחו.
האכזבה שחש בגלל התייחסותם של אנשי המשרד, ובראשם
ירמי גיסו, גורמת לו לחשבון נפש. לעיתים קרובות נוהג הוא לשבת
עם עצמו ולבחון במה הוא צריך להשתפר.
החיפושים הללו עושים לו בדרך כלל טוב. הוא מבין שזו הדרך
הנכונה להתקדם ולעשות עבודה פנימית אמיתית עם עצמו ועם
החיים שלו. אך כעת – חש ריקנות וחוסר סיפוק.
די!!!
הוא נעצר מול החלון, מביט אל השמים ואל השמש המשתקפת
קלושות מבעד למסך האפור שכיסה אותם. לאחר רגע שב לפסוע
הלוך ושוב ברחבי הסלון הענק. הוא מתחיל להתפלל לה‘. משוחח
אתו במילים שלו, מספר לו על אכזבתו, על התחושה שהוא לא
בסדר, למרות שאינו מבין מדוע.
אם כבר, ירמי אמור לחוש שהוא לא בסדר ולא הוא.
למרות זאת משום מה חש שהיום לא נהג כשורה.
ואז לפתע, עם התפילה והרצון לקבל מענה על התחושה
המטרידה הזו, הוא מבין מה הסיבה שגורמת לו לחוש שהוא לא
בסדר:
בחנות ’שילובים‘ היו רגעים שבהם חשב על ירמי שהוא אדם
רשע בעל מידות גרועות שחושב רק על האינטרסים שלו, בעוד
שלעומתו הוא, איציק, בעל יתרון מובהק על פניו: הוא הרבה יותר
חושב ומתחשב בזולת.
האם זה אומר שהוא, איציק, גאוותן? האם זה אומר שהוא לא
מעריך את ירמי למרות שהיה רוצה שיעריכו אותו?
איציק חונך מילדות לכבד כל אדם, בלי קשר למעשים שלו. כל
יהודי ראוי לכבוד, לימד אותו אביו בכל הזדמנות. וגם כל בריה של
ה‘ ראויה ליחס מכבד.
אבל זהו. הוא אינו מסוגל יותר. כמה הוא יכול לספוג ולהעביר,
ואיך, איך למען ה‘ הוא צריך להעריך את ירמי אם הוא מתקשה
להעריך את עצמו?
האם הוא צריך לשאוף להגיע לכזו שלמות?
והאם הוא בסדר בזה שהוא מתנגד ללבוש בגדים רגילים,
מסודרים? מה זה אומר עליו?
המחשבות הסוערות גורמות לו להתפרקות פנימית. הוא תופס
את ראשו בשתי ידיו ופוסע הלוך ושוב בצעדים מהירים יותר ויותר.
למה, למה היה צריך להתחתן עם חלי, ולעמוד מול עצמו
בצורה כזו מכוערת?
האם לא יכלו הוריו להתעקש ולמצוא שידוך נורמלי יותר?
אז, לא היה צריך להגיע למחשבות הללו, להתלבט ככה. להרגיש
פעם ברום העולם ופעם בתחתיתו.
אז, היה חי את החיים שלו ברוגע, בשלווה. מה לו ולכל התסביך
הזה?
צלצול רם מכיוון הטלפון החזיר אותו למציאות.
היה זה אריה ממחלקת אסטרטגיה. הוא דיבר איתו בידידותיות
ופיזר מחמאות כנות. במיוחד הדגיש את העובדה שסומכים עליו
במשרד ולא היו מחליפים את עבודתו בשום פנים ואופן.
אחר כך התקשרו חיים וברוך גינת, ליאור ושלוימה. כולם באו
אליו בבקשה לא לשים לב, כל אחד דיבר איתו בשפה שונה אך
המסר היה זהה. אוהבים אותך למרות הכל.
איציק חש תחושת רווחה. יש לו חברים, אנשים מתעניינים בו.
הוא חשוב ונחוץ בעבודה הלא ברורה הזו.
וכשחלי הגיעה לבית, המתין לה בית מאורגן היטב, מכונה
שמכבסת את הבגדים בקול חרישי, ריח עז של מנקה רצפות מרענן
וארוחה טעימה שניחוחה מילא את כל הבניין.
בארוחת ערב מתאר ירמי בפרוטרוט באוזני ציפי את התנהלותו
התמוהה של איציק בחנות ’שילובים‘.
לציפי לא מובן למה הוא לא הודיע לאיציק מראש על תכניותיו.
גם ירמי לא מבין למה איציק מסרב להיות כוכב תקשורת:
”כמה אנשים שואפים להגיע למקום הזה שרציתי לתת לאיציק
על מגש של כסף. מה רע בלקבל בגדים יוקרתיים בחינם? להיראות
כמו בן אדם? לשדר לסביבה שאתה שווה ומרגיש את השווי שלך?
מה רע?“
”אתה כנראה לא קלטת את איציק עדיין“, אומרת ציפי, ”איך
שזה נראה הוא בוודאי לא מחפש להיות כוכב. הוא לא רוצה להיות
מפורסם. היית צריך לגשת אליו ולדבר איתו בשפה שלו“.
”שזה אומר?“
”זה אומר שאיציק נראה לי מעדיף לתרום מעצמו. אם היית
מציג את התועלת שהמשרד יפיק ממנו, יש סיכוי שהוא היה
מסכים. אם לא בשביל עצמו, אז בשביל הסובב אותו“.
ירמי מקיש בכף על הצלחת בקצב מהיר, ”למה שירצה לגרום
לסביבה תועלת? מה יוצא לו מזה?“
”אולי תחושה של ’אני מביא תועלת, יש בי משהו טוב‘. רוב בני
האדם שואפים להיות שם, אם הם לא מדי שקועים בעצמם“.
ירמי חושב לרגע, כעס חורץ פסים במצחו. ”את רוצה לומר
שאני מדי שקוע בעצמי?“
”לא. מה שאני רוצה לומר הוא שלכל אחד רצונות שונים“.
”טוב, נראה, אני אחשוב על זה“, אומר ירמי לבסוף.
גם איציק מספר לחלי בהרחבה את מה שעולל לו ירמי.
חלי רואה בסיפור הזדמנות לדבר שוב על הנושא שפעם אחת,
כשעלה לדיון, הסתיים בוויכוח מר. היא לא רוצה לוותר הפעם על
ההזדמנות.
”צריך להבין שאם אדם לובש מכובד, מכבדים אותו. תחשוב מה
ירמי מרגיש כשיום יום גיסו מגיע לעבודה בהופעה בלתי הולמת“.
”מה רע בי?“ מתנגד איציק, ”אני לבוש רגיל, כמו כל אחד, ולא
מבין למה ירמי צריך להתעניין בי תמיד, אני לא קשור אליו בכלל!“
”אתה הגיס שלו“.
”אני יכול גם להיות אח שלו. מה זה קשור? חוץ מזה היית
צריכה לראות אילו בגדים לבש בעל רשת ’שילובים‘! זה היה ממש
בלויי סחבות! וכולם כיבדו אותו כל כך! למה הוא כן ואני לא?“
”אני רוצה להבין מה אתה רוצה לומר“, מצוקתה של חלי ברורה,
”אבל נראה לי שלפני החתונה היית נראה יותר מסודר ממה שאתה
עכשיו, זה נראה כאילו אתה רוצה להתריס משהו כלפי מישהו!“
”אני רוצה שירמי יבין, שהחיצוניות זה לא דבר חשוב כל כך!“
”הוא לא יבין את זה באמצעותך, זה בטוח“, חלי לא רוצה
לכעוס. ”עם כל הרצון שלך, תדע שלהופעה יש אמירה. אני בתור
מאמנת יודעת שלכל בגד שלובשים יש מטרה. מה אתה רוצה
לבטא בבגדים הישנים האלה?“ היא אומרת את המילים בזהירות,
מבינה שעלתה על מוקש. הבגדים של איציק נראים בעיניה אכן
ישנים מאוד, היא לא מבינה את הצורך הנואש שלו להתעקש
ללבוש אותם ולא להשתמש בחדשים שקנו לו הוריו לחתונה. היא
ניסתה פעם לקנות לו חולצות אך הוא כעס ללא אומר ודברים.
והיא מאוד לא רוצה להרגיז אותו.
”אני לא רוצה לבטא כלום, כלום“, מרים איציק את קולו,
”ותפסיקי את והמשפחה שלך עם כל הירידות שלכם! זה אני,
איציק, ואני לא יודע ללמוד, לא יודע להתלבש יפה, לא יודע כלום
מהחיים שלי, בסדר? זה אני וזה מה שיש!“
חלי נרתעת. מעולם לא נשמעו צעקות מהבית שלהם.
והיא לא רוצה לריב, לא מוכנה להיכנס למשבצת של ריב
ואשמה. היא תעשה הכל כדי לשנות את הנושא. בבית שלה לא
צריכים לצעוק. לא צריכים לחוש מצוקה.
בית זה מקום שבו כל אחד צריך לחוש משוחרר ואהוב.
”אני יוצאת לסופר לקנות כמה מצרכים, רוצה לבוא איתי?“
אומרת כנזכרת.
”לא, תודה, יש לי עוד מעט שיעור“, עונה איציק בזעף.
חלי ממהרת לצאת, מסתירה דמעות שהתעקשו להופיע.
איציק נותר בבית, בחברת מחשבותיו.
אם זה חשוב לחלי, למה להתעקש כל כך? הרי אין פה משהו
שהוא נגד הערכים שלו! ויש לו שוברים מבעל רשת שילובים.
מבט מהיר לשעון מורה לו שהשעה שש וחצי. החנות עדיין
פתוחה. הוא ניגש למגירה שבה הניח את השוברים, לקח אותם
ורכב על האופניים החשמליים שלו בדרך לעיר.
בחנות שילובים היה מוכר אחר, לא זה של הבוקר.
הוא לוקח חמש חולצות מאיכות טובה, כמו שיש לרוב חבריו
בכולל, רוכש חליפה ושלושה זוגות מכנסיים.
כמו בתזמון יוצא אליו ארלה ברק, ומושיט לו יד ללחיצה.
איציק, נבוך, מחייך חיוך רחב.
”אני שמח שאתה משתמש בשוברים, חששתי שתעביר אותם
למישהו אחר“, אומר לו בעל החנות בשמחה, מוסיף לו שתי כיפות
חדשות ועניבה אחת, מעוטרת בפרחים. ”תתחדש!“
איציק מניח את השקיות בארגז האופניים, חושב רגע ומרגיש
שהוא חייב לעצמו משהו קטן:
ניגש לרוכל הקבוע שהייתה לו בסטה קטנה לא הרחק
מ‘שילובים‘ – ממנו היה נוהג לקנות חולצות בעשר שקל, וקונה
שתיים מהן.
לא רוצה לקפח את פרנסתו של הרוכל הוותיק, ולא רוצה
להפסיד כל כך מהר את עולמו הישן, האהוב.
להצטרפות לקבוצת הווטסאפ של "קול כבודה"
להצטרפות לניוזלטר של "קול כבודה"
